לשון הרע על בנות לוט

מעשה נורא באחד שדיבר בבזיון על בנות לוט

באגרות משה החלק השמיני שיצא לאור לאחרונה בארה״ב, בהקדמה מאן מלכי רבנן, דף 15, מובא המעשה דלהלן, בתחילת חורף תרפ״ב חלה אחד מבעלי הבתים ונפל למשכב, במין חולי מוזר, ולשונו התנפחה בפיו, כאשר תקף ליה עלמא ורבנו בא לבקרו, ביקש החולה להוציא כל איש מעליו וסיפר לרבנו את סיבת חוליו. לדבריו שבוע קודם לכן בשבת פרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן, אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו שבניהן הם מאביהן, ודיבר עליהן בדרך בזיון, בלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות מאד שראשיהן ופניהן מכוסים, ואמרו שהן בנות לוט. הן הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו, ובאו מעולם האמת לענות לו, הן טענו שהיו יכולות לומר שמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום, לא היו תולין בהם מעשה זנות, והיו יכולות לייחס לעצמן כל מעשה נס, כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מהשכינה כביכול, ולייסד דת חדשה כנצרות, והן קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם, בזכות זה זכו ויצא מהן המשיח האמיתי, עוד אמרו שהוא חטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך בזיון, מאחר שהוא דבר עליהן בזלזול, הוא ייענש מידה כנגד מידה במרגלים ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה וכך ימות, כשסיים האיש לספר את סיפורו, היסב פניו אל הקיר ונפטר לעולמו, רבנו ראה בכך ענין אמיתי, מאחר שההסבר נראה לו הסבר אמיתי. (מוסר חכמים)