רבי שמואל הנגיד, היה גאון גדול ויועצו האישי של המלך ואחראי על כל ענייני כלכלת המדינה. כשראו הגויים שיהודי זה זוכה לעלות לגדולה התחילה שנאה לבעור בקרבם, הרי היהודים הם גֵרים בארץ וכיצד מצליחים לקבל מעמד כה גבוה.
אחד הסופרים הגויים כתב שיר נגד רבי שמואל הנגיד, בו הכניס דברי נאצה חירוף וגידוף נגד היהודים ודברי השפלה על הרב. יום אחד נסע המלך בכרכרתו יחד עם ר' שמואל הנגיד, קבוצת גויים חיכתה שכרכרת המלך תעבור ומיד קפץ אחד מהגויים והתחיל לדבר ולשורר בקולי קולות נגד היהודים, עצר המלך את הכרכרה וביקש לשמוע את כל השיר המשפיל.
לאחר שמוע כל זאת חרה אפו של המלך ואמר לר' שמואל הנגיד: "בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת" (מושאל משמואל ב יב, ה), קח את אותו אדם לבית החולים וחתוך את לשונו. והנה, הרב שמע וקיבל את דברי המלך ובטרם ביצע דבריו כתב מכתב עם חרוזים יפים, ובו משבח את הגוי ששורר השיר, וצירפו יחד עם מתנה.
אותו גוי קיבל את המכתב עם המתנה ומאז השתנו פניו והתהפך הגלגל, והחל לחבר שירים יפים וטובים על היהודים. לאחר תקופה קצרה שוב עבר המלך באותו מקום ולהפתעתו שמע את קולו של אותו גוי משורר, השתומם המלך וטען לר' שמואל הנגיד שהרי ציווה עליו לחתוך את לשונו, ומדוע לא ביצע את הוראת המלך?
אמר לו הרב: "ביצעתי את הוראת המלך, זו לא אותה לשון אלא לשון אחרת, החלפתי את לשונו ללשון אחרת. ועשיתי זאת כיון שידעתי שאם אחתוך את לשונו יצמחו כנגד עוד עשרות לשונות אחרים, ולכן העדפתי להחליף לו את הלשון. ."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה