סיפור נורא המובא בספר סיפורי חסידים על רבי רפאל מברשיד זיע״א שמסר את נפשו למען האמת.
איש אחד חטא פעם נגד חוקי המדינה, באופן שנתחייב ראשו למלכות. השופטים התנו תנאי שאם שני צדיקי הדור ר' משה מסברן ור' רפאל מברשיד זיע״א ישבעו כי יודעים הם שיהודי זה לא חטא יפטרוהו לשלום.
הצדיק ר' משה מסברן פסק שפקוח נפש דוחה איסור שבועה, והורה לעצמו היתר להישבע, ואפילו אם יש איסור בדבר החליט הצדיק שמוטב לו לסבול יסורים בגיהנם, ובלבד שיציל נפש מישראל ממיתה…
אבל הצדיק ר' רפאל מברשיד, הלך בדרכו של רבו הקדוש רבי פנחס מקוריץ זיע״א, ומידת האמת הייתה לו היסוד העיקרי של העבודה, וכל ימיו ברח אפילו משמץ חשש של שקר, לא יכול לקבל עליו את אותה שבועה.
אשת הנאשם וילדיו בכו בביתו השכם והערב שיציל את חייהם, והוא שמעודו לא השיב פני איש ריקם הפעם הקשיח את לבו ולא שמע אליהם.
בהגיע היום האחרון שלמחרתו נקבע זמן השבועה לא זזו מביתו כל היום ובכו בכי תמרורים.
בלילה ההוא ישב הצדיק בחדרו סגור ומסוגר ולא ידע מנוח. מהצד האחד יודע הוא שבידו להציל את נפש היהודי אשתו ובניו, והרי פקוח נפש דוחה כל איסורים שבתורה. מהצד השני איך יעשה מה שהתרחק ממנו כל ימיו כמטחווי קשת?
הוא שהורה ולימד שהשקר הוא אבי אבות הטומאה והאמת מקור כל קודש ילך עכשיו וישקר בשבועה? ! אבל מנגד האשה וילדיה! ! !
ויתן קולו בבכי: ריבונו של עולם! אתה יודע ועד שמסרתי נפשי רוחי ונשמתי לאמת, ועתה כאשר זקנתי ושבתי הבאתני לידי ניסיון. איני מסוגל להוציא מפי דבר שקר, אולם באותה מידה איני מסוגל לעמוד על דם הנאשם, ובכן קח נא ה' את נפשי ממני, ואל אראה ברעתי, וכך התמוגג בדמעות עד אשר יצאה נשמתו בטהרה…
בבוקר השכם באו לבשרו כי הנאשם הודה על חטאתו, והצדיקים שוחררו משבועתם, אך לחרדתם מצאוהו מוטל ללא רוח חיים, ונשמתו בגנזי מרומים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה