כשהגיע הגאון החסיד רבי מעשל גלבשטיין )בשנת תרכ״ט( לארץ-
ישראל, קבע את מגוריו בין חומות עיר
הקודש. רבי מעשל, שיראתו וקדושתו
קדמו לחכמתו ולמדנותו, היה מושא
להערצה בקרב כל גדולי ירושלים.
סדר-יום מיוחד היה לו לרבי מעשל. תפילותיו היו
ארוכות מאוד ולעיתים נמשכו חצי יום. בשאר
שעות היממה היה משכנו בית ועד לחכמים. חכמי
הקבלה באו אליו כדי ללמוד רזי תורה; הלמדנים
ובעלי ההלכה שיחרו לפתחו ללבן סוגיה ולברר
הלכה; חסידים ואנשי מעשה ביקשו מפיו עצה
והדרכה בעבודת ה'.
מרבה היה רבי מעשל בתעניות, אך לא לשם
סיגופים, אלא מפני שלא מצא די זמן 'לבזבז' על
זוטות כאכילה ושתייה. ובנוסף לכל אלה הצטיין
רבי מעשל בכל הנוגע לשמירה על המקומות
הקדושים בירושלים וסביבותיה. הוא עורר את
ראשי היישוב בדבר החובה לדאוג לכבודם
ולטיפוחם של קברי האבות וגדולי האומה
הקדמונים. עם מקומות אלו נמנו קברי הסנהדרין
וקברו של שמעון הצדיק הסמוך אליהם. בפעולות
אלה אף ראה רבי מעשל סגולה גדולה לזירוז
גאולת עם-ישראל.
במרוצת השנים הקים רבי מעשל מקווה-טהרה
בסמוך לקברי הסנהדרין. הוא סבר כי אין זה
ראוי לבוא למקום קדוש זה בלי לטהר תחילה את
הגוף. כמו כן הנהיג תפילה בציבור, שלוש פעמים
בשבוע, ליד קבר שמעון הצדיק והעמיד במקום
'נר תמיד' שהוא מוקד סיפורנו.
ליד הקבר הציב רבי מעשל צלוחית גדולה
מזכוכית שבמרכזה בערה פתילה עבה. בכל עת
בואו למקום הביא עמו מכל מלא שמן וממנו היה
יוצק לצלוחית. איש מהבאים למקום לא התיימר
לרדת לסוף דעתו של רבי מעשל שניכר היה כי
הוא מיחס חשיבות רבה ל׳נר תמיד' זה. מנהגו של
רבי מעשל נשתמר לאורך כארבעים שנות חייו
בעיר הקודש.
•
באחד מימי מרחשוון בשנת תרס״ח נתבקש
רבי מעשל לישיבה של מעלה והאבל הכללי
על הסתלקותו היה רב. מפה לאוזן עבר הסיפור
המופלא על אותו 'נר תמיד' שהתקין בקבר שמעון
הצדיק. סיפרו כי באותה שעה ממש שבה יצאה
נשמתו, ניצבו כמה מתפללים בקבר שמעון הצדיק
כאשר לפתע באה רוח חזקה שכיבתה בבת-אחת
את הנר הדולק – מאורע חסר תקדים.
במהלך ימי האבל קיבל על עצמו בנו של רבי
מעשל, ר' מענדל, אף הוא משכמו ומעלה
היה, להוסיף ולהחזיק בפעולות אביו. למחרת
ה׳שבעה' התייצב ר' מענדל בקבר שמעון הצדיק
כשבידיו פך שמן. בדחילו ורחימו יצק מהשמן אל
הצלוחית שהייתה מרוקנת כמעט לגמרי והטיב
את הפתילה. לאחר שהות קצרה במקום, לתפילה,
פנה לדרכו ולענייניו. כך נהג גם בימים הבאים.
אולם לא זמן רב נמשך הדבר.
ימים אחדים לאחר פטירתו של רבי מעשל השתקע
באחד הבתים הסמוכים לקבר, ערבי צעיר, רועה
צאן. הוא עקב אחר היהודי המגיע מדי פעם
למקום עם פך שמן מלא בידיו ועוזב אותו כעבור
שעה קלה כשהפך רֵ ק. הדבר הצית את סקרנותו.
יום אחד, לאחר שר' מענדל עזב את המקום, העז
הערבי להיכנס פנימה אל מתחם הקבר.
למחרת, בהגיע ר' מענדל למקום חשכו עיניו.
צלוחית השמן הגדולה הייתה מרוסקת לרסיסים
והשמן שבתוכה מותז לכל עבר. ההלם הרב
והצער העמוק זעזעו את ר' מענדל עד היסוד.
הוא התקשה להאמין כי יד אדם הייתה במעשה.
למחרת היום הגיע למקום כשבידיו צלוחית
חדשה ומכל שמן מלא. לאחר שסיים את מלאכתו
ו׳נר התמיד' שב לדלוק – רווח לו.
אולם כשהגיע כעבור יומיים למקום, נגלו לפניו
שוב ההרס והחורבן. עתה היה ברור לו כי יד
זדונית עומדת מאחורי מעשה הנבָ לה. כשיצא
מהקבר, שבור ומוטרד, ניתך עליו לפתע ברד של
אבנים. ממרחק מה הבחין ר' מענדל בקבוצת
ילדים ערבים שבמרכזה רועה צאן אשר את פניו
הכיר. החיש ר' מענדל פעמיו והסתלק מן המקום.
בצר לו פנה ר' מענדל אל האדמו״ר הירושלמי רבי
דוד׳ל מלעלוב, שנמנה על ידידיו הקרובים ביותר
של אביו. "עלֵ ה אל קבר אביך, ספר לו את צרתך
והנח לו לטפל בעצמו במתנכלים למפעלו", יעץ
לו האדמו״ר.
חלף זמן מה. רבי דוד׳ל סיים אותה שעה לסעוד
פת שחרית בביתו. סביבו ישבו שלושה מחסידיו
אשר האזינו למוצא פיו ושתו בצמא כל מילה.
אגב דיבורו נתגלגלו הדברים לעניין גדולתו של
הגאון רבי מעשל גלבשטיין ולפעולותיו סביב
שימור המקומות הקדושים.
לפתע נשמעו נקישות מהוססות על הדלת. אחד
התלמידים ניגש לפותחה. ערבי בא בימים עמד
על המפתן. עם פתיחת הדלת השתטח הערבי מלא
קומתו ארצה והחל למרר בבכי. ביללה נרגשת
סיפר כי זה למעלה מיממה שוכב בנו הצעיר
ּמוטל בעומקו של בור מים עמוק שלתוכו נפל,
באין יכולת לחלצו משם. כל הניסיונות להוציאו
מהבור בעזרת חֶ בֶ ל עלו בתוהו. כעת הוא שוכב
שם חצי מעולף, זב דם ומרוסק עצמות. "רק אתה,
איש קדוש, תוכל להושיעו", שיווע הערבי לעזרת
הצדיק.
החסידים שהופתעו מהופעתו הפתאומית של
הערבי כמו גם מדבריו, המתינו בדריכות לתגובת
רבם. "והיכן מתגורר בנך הצעיר?", חקר רבי
דוד׳ל אגב קימוט מצח. "לא הרחק מקברו של
שמעון הצדיק", ענה אביו והוסיף מיד, "רועה
צאן תמים וישר הוא". . .
ניצוץ עלה בעיני האדמו״ר. הוא הרהר רגע נוסף
ומשנתבהרה לו התמונה כולה, פנה אל הערבי
הזקן במילים תקיפות ביותר: "קום על רגליך ולך
אל הבור בו שרוי בנך, אשר איננו איש תמים וישר
כלל ועיקר, כפי שתיארת. צעק לתוך הבור בקול
חזק שיגיע לאוזניו ויחדור לתוכן, כי אם יתחייב
שלא לפגוע עוד בקברו של הצדיק שמעון, וכי
מכאן ואילך יעשה הכול בכדי לשמור על המקום
מפני פגעים אחרים, יינצל; ולא – יוסיף להירקב
בתוך הבור עד עולם". . .
עיניו הפעורות של הזקן הערבי הביעו אימה. עם
סיום דבריו של רבי דוד׳ל נעלם מהבית כלעומת
שהופיע.
כעבור שעות אחדות נראתה כבודה מתקרבת אל
ביתו של רבי דוד׳ל. בראשה נישא ערבי צעיר על
כפיים, שכן בכוחות עצמו לא יכול היה לצעוד.
היה זה רועה הצאן שהתנכל ל׳נר התמיד' בקברו
של רבי שמעון. עתה בא ביחד עם כל בני משפחתו
כדי להודות ליהודי הקדוש על הצלתו.
לאחר שהחלים הצעיר הערבי ממכותיו היה
לשומרו המסור והנאמן של קבר שמעון הצדיק.
במיוחד דאג ל׳נר התמיד', לבל יהין איש לכבות
את שלהבתו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה