היה מעשה לפני כשמונים שנה בכולל גליציה שבירושלים צלצל הטלפון והממונה על הכולל שהיה בעל מעמד רם, כמעט "הכל יכול" הרים את הטלפון, על הקו היה המפקד הטורקי של המחנה הצבאי באיזור ירושלים, שביקש להפגש עם הממונה על הכולל, רבי פנחס הממונה לבש את מעילו והלך אל המפקד לראות מה בקשתו, בשובו היה רבי פנחס נרגש ומבולבל מה רצה המפקד שאל המזכיר הנמרץ רבי שמואל אהרן שזורי שזכור להרבה מבני ירושלים, צליל של כעס עלה בדברי הממונה שהיה לו מעמד מלכותי כאשר השיב כי הממונה הטורקי בקש ממנו רשימת כל בני משפחתו, ישב רבי פנחס וערך את הרשימה של בני המשפחה שהיו עשרים ושמונה איש. בראש חדש ניסן צילצל שוב הטלפון הרים רבי פנחס את הטלפון ופניו החוירו באחת, מה קרה שאל המזכיר, רבי פנחס היה מבוהל, המפקד העלין של הצבא הטורקי קרא לי לבוא אליו בדחיפות בפקודה, המזכיר נלוה לרבי פנחס ויחד צעדו לבית המושל בשער שכם, המזכיר חכה בחוץ ולאחר כמה הדקות יצא רבי פנחס וקולו נחנק בדברו, היית מעלה על דעתך אמר, פקודת גירוש מהארץ, בדיוק בעוד ארבעה עשרה יום שחל בערב פסח. ג׳מל פשה בכבודו ובעצמו כתב בני משפחת הממונה חייבים לעזוב את הארץ ארבעה עשר יום ולנסוע לאסקשהיר.
אבל למה איש לא ידע, אבל השלטון הטורקי כן ידע כי לרבי פנחס יש בן בהולנד וכדי לעודד את משפחתו כתב להם כי בקרוב מתמוטט השלטון הטורקי ובקרוב יכנסו האנגלים, מכתב זה נפל בידי הטורקים ולמשפחת פנחס נתנו כתם של מרגלים.
פעילות רבה ועניפה עשו רבי פנחס ומשפחתו לדחות את הגירוש ואפילו הקונסול האוסטרי בירושלים שהוא בעל מעמד גבוה במיוחד, התערב אך ללא הועיל.
הלך המזכיר רבי שמואל אהרן לרבי מלעלוב סיפר לו כל המעשה והיה בטוח שהרבי יבטל את הענין לגמרי, להפתעתו הגיב הרבי אחרת, רעד תקף את הרבי הקדוש כשנודע לו על פקודת הגירוש, הוא התענין בגוף המעשה אך לא אמר יותר מאומה.
בינתים נודעו החדשות בירושלים והעיר היתה כמרקחה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא נחרדו הכל כשנודעה פקודת הגירוש האכזרית, ומתי בערב פסח דוקא.
בערב פסח עם אור הבקר הקיפה פלוגת זנדרמים טורקים חמושים את ביתו של רבי פנחס בני המשפחה הוצאו מהבית בזה אחר זה החיילים עמדו ורשימה מסודרת בידם קוראים שם אחר שם, הצרחות והיללות פילחו את הרחוב ואת לב הצופים בני המשפחה הועלו על העגלות ורק צרורות מספר הורשו לקחת אתם, רבי פנחס הועלה עם כל צאצאיו על הרכבת בצהרי היום, את ליל הסדר עשה עם בני משפחתו על הרכבת מן הרכבת עברו לספינה ואחר כמה שבועות הגיעו לאסקשהיר הנדחת שוכנו בביקתות רעועות בתוך איזור פראי שיד אדם לא נגעה בו מעולם, באיזורים הפנימיים בטורקיה. לאחר כמה שבועות החלו מגיעות גלויות מאסקשהיר הרחוקה גלויות שנכתבו בדמעות, רבי פנחס ובני משפחתו ביכו את מר גורלם וסיפרו על חרפת רעב, על חיים קשים מנשוא, תנאי מזג אויר בלתי נסבלים, רבי שמואל אהרן נטל את הגלויות ועלה עמם לבית הרבי מלעלוב היה מראה לו את אשר כתב בדם ודמעות והרבי רבי דוד׳ל קורא ולבו הרחום מיצר בצערן של ישראל, עיניו דומעות, אבל שוב הוא מושך בכתפיו כמשלים עם הגזירה.
עד אשר פקעה סבלנותו של רבי שמואל אהרן, וכשהגיעה גלויה אחת שצעקת הצילו עלתה ממנה השמימה הלך לרבי ושאל למה הגזרה הנוראה הזו, הרבי הביט בו במבט חמור, חשב וחשב ולבסוף אמר, טוב כעת יכולני לגלות לך רואני ששכחת, לפיכך אזכיר לך, זוכר אתה את הנפטר הגליצאי שאל הרבי, באותו רגע קפץ רבי שמואל כנשוך נחש בודאי זוכר איך אשכח. שנה אחת לפני כן, נפטר בירושלים העתיקה יהודי גלמוד, עני ואביון, ממוצא גליצאי היה, אלא שלא נתברך במזל גליצאי הזורח כשמש, ונפטר בעירום ובחוסר כל, לא היה מי שישלם לחברה קדישא הוצאות טהרה וקבורה, דמי אחוזת קבר, תכריכים נרות מאומה לא היה, בירושלים הקפידו לא להלין את המת אפילו לילה אחת, וכאן יומים ושלשה, ולא היו לו קוברים, חברה קדישא טענה כי ללא תשלום לא תתעסק בו, רצו שכניו אל הנהלת הכולל גליציה וטענה בפיהם, הנפטר שייך לכם קיברו אותו, טענה הנהלת הכולל, ההוצאות גדולות מדי, אם לא יהיה מי שישלם לא נוכל לשאת לבד במעמסה, הרבי היה שייך לכולל פולין אך כיון ששמע על המת המתנוול בביתו, לא יכול היה להבליג על החרפה ועלה לביתו של הממונה מיודענו רבי פנחס והתחנן עבור המת איך אפשר לתת לנפטר הגלמוד לשכב ללא קבורה ולהבאיש בביתו רק בגלל שאלת ממון עשו חסד וקיברו אותו ללא תמורה, רבי שמואל אהרן נלוה אל הרבי מלעלוב לביתו של הממונה ושמע באוזניו את התשובה החמורה, אל תתערבו בעניננו, זה ענין פנימי שלנו והנה לכם פלוני ופלוני שהתערבו בענין שלנו ונזרקו מירושלים, היה בתשובה זו חוצפה במדה עצומה וגסות רוח עתה התברר לרבי שמואל אהרן, מדוע נתקף הרבי רעדה כשבא לספר לו על צו הגירוש, הוא התחלחל ורעד כשהבין במהירות שהממונה שילם מחיר יקר על זלזולו בצדיק ונענש בגללו בגירוש מדה כנגד מדה, בני כולל גליציה השקיעו מאמצים כבירים והרבו בהשתדלנות, סוף דבר הצליחו להמתיק במקצת את עונשה של המשפחה, שהורשתה לעזוב את הארץ הגזירה אסקשהיר ולעבור לוינה, שבור ורצוץ הגיע הממונה לשעבר רבי פנחס לאוסטריה, לאחר זמן קצר נפטר בוינה עני ואביון, כשבאו אנשי חברה קדישא לטפל בו, לא היה לבני המשפחה כסף אפילו בעבור תכריכים. רבי פנחס נקבר בוינה בקבר זמני בבגדי שק במקום תכריכים, בדיוק כפי שנקבר לבסוף הנפטר הגליצאי הגלמוד בירושלים שנה לפני כן, לאחר שנה הועלה ארונו של הממונה ארצה, והובא למנוחת עולמים בירושלים על ידי כל בני משפחתו ששבו ארצה, כשכבשו הבריטים את הארץ, ביטלו תיכף ומיד את גזירת הגירוש נגד משפחת הממונה שהרי מדת הדין לא חלה עליהם. (מוסר חכמים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה