מוטה גור, מח״ט הצנחנים במלחמת ששת הימים, מתאר את המפגש האישי שלו עם הרב הנזיר מתייחד עם אבני הכותל:
"בשעה 12: 45 החלה ליד הכותל תפילת מנחה ברוב עם ועדה. הרמתי עיני אל האבנים. התבוננתי בצנחנים המתפללים. כאלה עם קסדה על ראשם וכאלה עם כיפה על ראשם. בפינה הימנית מרוחק מעט מציבור הלוחמים עמד אדם, לא, לא עמד, הוא כאילו נדבק לאבנים. הוא כחלק מהכותל, אבן מאבניו. לבוש קפוטה חומה וארוכה. על ראשו מגבעת שחורה. מתחתיה שער מגודל. מאום לא זז. לא הראש, לא השיער, לא הגוף ולא הרגליים. שתי הידיים כפופות וכפותיהן שטוחות לרווחה כאילו רוצות לחדור לתוך האבנים.
"ננעלתי אליו כרדאר ולא יכולתי להמיש את עיני ממנו. 'נדבקתי' אל הקיר מקרוב. דרכו חשתי את הכותל. מבעד לגופו הכמו-משותק, הרגשתי את דפיקות הלב היהודי בוקעות מתוך האבן. כך עמדנו דבוקים יחדיו מספר דקות – הוא ואני והכותל. פניתי לאחור וחזרתי אל רחבת הר הבית. זימנתי את המגד''ים לקבוצת פקודות והודעתי להם: 'אנחנו נשארים בירושלים'".
מתוך ספרו ''הר הבית בידינו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה