לא לאבד את הדעת
פעם זוג זקנים התאבד, אם משום שהזקנה הייתה קשה להם ואם משום שהתברר שהם חולים והם העדיפו לקצר את סבלם כביכול.
כאשר דיווחו על כך ברדיו, דיברו על זוג האומללים האלה בחשיבות רבה, כביכול האנשים האלה לקחו אחריות וקיבלו החלטה חשובה, ועל כן היללו אותם ושיבחו אותם. באחת מתוכניות הראיונות ברדיו העלה המראיין שורה של המרואיינים שגיבהה את המעשה הנורא הזה, ולאחריהם הוא העלה אה הרב זצ׳יל לשידור ושאל אותו מה דעתו על העניין. הרב השיב ללא היסוס: הם רשעים גמורים.
התשובה של הרב הותירה את המנחה בהלם מוחלט, והוא ניסה למחות. הרי אלה החיים שלהם, אם כן מדוע להתבטא כך? אבל הרב לא התרגש והשיב: החיים ניתנו להם כדי לחיות, לא כדי ליטול את החיים. מדהים היה לשמוע את הרב, אומר את דברי האמת שלו ללא כחל ושרק, בלי להתבלבל מדעת הרוב ובלי לחשוש מה יאמרו עליו.
(מתוך אביהם של ישראל כרך ו', שבע״ה יראה אור בקרוב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה