בזכות מצוה של נקיון בית הכנסת
יום אחד הגיעו לביתו של רבנו "הבבא סאלי", זכותו יגן עלינו אמן, בנתיבות, בני משפחה מפתח תקווה, מגודלי זקן אבל, והמומי כאב. עומדים בתור,
הניחו להם להיכנס ראשונים, סיפרו למשמשו של הצדיק, שאחיהם גוייס לשרות מילואים, והיה אמור לשוב, כעבר ימים אחדים, והנה עברו מספר שבועות והוא לא חזר, לא קיבלו ממנו אות חיים, וגם בצבא, אין יודעים מה ארע לו. פשוט נעלם ואיננו, הם חוששים לחייו, וכבר נוהגים כאבלים.
נכנס המשמש וספר את הדברים לצדיק, שהאזין בדריכות. לאחר מכן הורה, "הביאו מזונות ומשקה", וקראו את בני המשפחה, כדי שיצטרפו אלינו לברכה. ישבו כולם סביב השולחן והצדיק מזג כוס יין, ברך ושתה מעט, בעודו מחזיק בכוס, קרא בקול ובשמחה "לחיים"
כעבר רגע קט, הוסיף ואמר "ונקה לא ינקה". תמהו הנוכחים ותהו, ואיש לא הבין את הדברים. רמז להם המשמש, שזוהי העת לקום ולצאת. ואז פנה אליהם הצדיק ואמר "הסירו דאגה מלבכם, אחיכם בריא ושלם ובעזרת ה' ישוב לביתו, בתוך זמן קצר".
שמחו בני המשפחה, שמחה רבה, לשמע הבשורה. נשקו את יד הצדיק ושבו לביתם, סמוכים ובטוחים בברכת הצדיק. אבל חלף עוד יום ועוד יום, ומהאח, אין כל סימן. בכל כוחם, נאבקו בפקפוקים ובתהיות והתאזרו באמונת חכמים.
כעבר שבעה ימים, בשעת בוקר מוקדמת, נשמעה נקישה על הדלת. פתחוה, והנה האח האובד. בגדיו מאבקים, מראהו נורא, אך על פניו היגעות ארשת שמחה.
"אל תשאלו אלו נסים קרו לי" אמר, "חששנו מפני הגרוע מכל" אמרו לו, "אבל סמכנו על ברכת הצדיק, וידענו שתשוב לשלום".
סר האח להתרחץ ולהחליף בגדים, התפלל ואכל מעט, והמשפחה כולה נסעה לנתיבות, לערוך ברשות הצדיק, את סעודת ההודיה על הנס שארע. נכנסו לחדרו של הצדיק, והמשמש ספר לו, כיצד שב האחר האובד במפתיע, וכמה רבה שמחת בני המשפחה.
נשא הצדיק את ידו, ובחדר הושלך הס! . פנה אל משמשו ואמר, "שאל את האח, מה הוא עושה בכל יום". ענה האח: "אני משתדל לנהג כיהודי נאמן, מתפלל בכל יום במניין", אורו פני הצדיק לשמע הדברים, אך לא לכך התכוון,
"אמר נא לי", "איזו מצוה אתה נוהג לעשות, שבזכותה ניצלת"?
הכל הביטו באח, שהשפיל עינו במבוכה. התחבט האם יגלה סודו, ולבסוף אמר, "בכל ערב שבת נוהג אני לנקות את בית הכנסת שבשכונתינו, אף אחד אינו יודע על כך, מלבד הגבאי".
חיוך רחב, האיר את פני הצדיק. ניכר היה, שהנה, יש שותף שלישי לסודם. . ואז, חזר על המלים הסתמיות, שהשמיע לפני שבוע, והם קבלו לפתע משמעות בהירה. "ונקה לא ינקה", בזכות המצווה של ניקיון בית הכנסת, לא נקו אותו, אלו שזממו להרע לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה