ביקור ברוסיה הרב שמואל אליהו

בס״ד

אין בעל הנס מכיר בנִסו

סטאלין מת לפני 63 שנה, בי״ח אדר תשי״ג. אין היום ברוסיה הרבה יהודים שזוכרים את תקופת סטאלין, אבל יש הרבה שלמדו על כך, ששמעו על כך, שיודעים לספר על כך מההורים שלהם. אחד מהם הוא מדריך במוזיאון היהודי של מוסקבה, שכמו כולם הוא יודע שביום פורים בשנת תשי״ג סטאלין לקה באירוע מוחי, ואף אחד מעוזריו או משומריו לא העז לגשת אליו. "שמש העמים", כפי שנקרא בפי מאמיניו, היה "אל" בלתי פגיע לחלוטין. האימה שהוא הטיל על סביבותיו הטילה מורא גדול כל כך, עד שגם כשהתגולל בקיאו ובצואתו אף אחד לא העז לגשת אליו. כעבור חמישה ימים הוא נפח את רוחו.

על מנת להבין מה קרה באותם ימים צריך ללכת כמה חודשים אחורה. באותה שנה, שנת תשי״ג, התקיים ברוסיה משפט מתוקשר היטב, "משפט הרופאים". באותו משפט העלילו על תשעה רופאים, שישה מהם יהודים, שהם הרעילו למוות גיבורי מלחמה רוסים שנפטרו באותן שנים. ובאמת בחקירתם הודו כל הרופאים שהם זממו להרעיל את כל ראשי השלטון ברוסיה ולהשתלט על המדינה.

המשפט עורר, כצפוי, גל אנטישמי גדול בכל רחבי רוסיה. יהודים פוטרו, הוכו ברחובות. האווירה התחממה והלכה. נשים בחנויות העליבו נשים יהודיות שעמדו בתור, ואיימו עליהן. מיום ליום ציפו הבריות שיקרה משהו נורא. בשלהי פברואר של אותה שנה פשטו שמועות במוסקבה ש-2. 5 מיליון יהודים שגרים ברוסיה יגורשו מביתם. הקורבנות המיועדים המתינו לגורלם בהכנעה. הפחד שיתק אותם לחלוטין.

המדריך מספר כי כמו כל היהודים, גם אמו קיבלה הודעה. בהודעה נאמר כי ב-5 בפברואר (י״ח אדר תשי״ג) היא צריכה לעזוב את ביתה ולהתייצב עם כל משפחתה בתחנת הרכבת המקומית. הם אמורים לנסוע למקום יישוב מחודש על מנת להגן על עצמם מפני גלי האנטישמיות שמציפים את המדינה. היא לא ידעה לאן היא הולכת, כמו שאף אחד אחר לא ידע. היא רק ידעה שהיא וכל היהודים בסכנה גדולה. היא זכרה כמו כולם את הרכבות שלקחו את היהודים לאושוויץ פחות מעשר שנים קודם לכן, בשנים תש״ג-תש״ה. מי יודע לאן הרכבות יובילו אותם עכשיו. מי יודע אם העולם יתערב, כמו שלא התערב בשנת תש״ג.

בט״ו באדר תשי״ג, בשעה 04: 00 לפנות בוקר של פורים, בדאצ׳ה (בית נופש) של סטאלין ליד מוסקבה, עלה הרודן האכזר על יצועו. לאחר זמן קצר הוא חטף שבץ מוחי. לאחר מספר שעות מצאו אותו שומריו שרוע על הרצפה, בתוך שלולית הפרשות, כשהכרתו מעורפלת, וכאמור הם חששו לגשת אליו. חמישה ימים גסס הרודן עד שנפח את רוחו ביום י״ח באדר.

אחרי מותו של סטאלין הפסיקו השופטים את "משפט הרופאים", שכן כולו היה עלילה אחת גדולה, והרופאים כולם שוחררו בלי שיוטל עליהם כל עונש. באותו יום, ח״י אדר, ניתנו חיים למיליוני היהודים ברוסיה. הגזירה האיומה שהייתה אמורה לצאת לדרכה באותו יום ממש בוטלה!

השלטון שעלה אחרי סטאלין לא היה אוהב ישראל. יהודים לא היו יכולים להתפלל או ללמוד תורה. לאכול כשר או לשמור שבת. הם גם לא יכלו לצאת מרוסיה, והיא הפכה עבורם לבית-כלא אחד גדול. מכסות שנקבעו על-ידי השלטונות הגבילו את מספר היהודים שהיו יכולים ללמוד באוניברסיטה. אבל הם לפחות חיו. בשנת תשנ״א נפלו חומות הכלא הסובייטי, והיהודים שוחררו מאימת השלטון הקומוניסטי הרודני שבא להביא לעולם שלום ואחווה, צדק וחירות.

שמש העמים מת, עם ישראל חי

מי שמגיע היום לרוסיה ורואה את הפריחה של היהדות בה עומד נדהם. איפה סטאלין ואיפה כל התוכניות שלו. בית הכנסת המרכזי מלא מתפללים. ישיבות פזורות בערים השונות. יהודים מגלים לראשונה את יהדותם. באים לבתי הכנסת. לומדים מה זו כשרות. מה זו שבת. חלק מהם כבר יושבים ליד הסטנדר ולומדים טור שולחן ערוך, מתפללים בסידור האר״י. יהודים שמרגישים אחד עם מדינת ישראל. יהודים שחוזרים ליהדותם.

פגשתי יהודי אחד, שבתקופת סטאלין היה ילד והיום הוא מזכיר של ישיבה שיושבת בבניין שלשעבר היה בנין ששייך ל״קומוסול" (תנועת הנוער הקומוניסטית). אמרתי לו: הישיבה פה היא נס. גם אתה נס. הוא צחק והשיב: אני טבע, לא נס. חשבתי לעצמי כי "אין בעל הנס מכיר בנִסו". הוא הסתכל עלי ובוודאי חשב שאנחנו במדינת ישראל חיים בנס. מתקבצים מכל העולם, מנצחים את כל אויבינו, מתעצמים בכל תחום ולא מכירים בנס שאנחנו חיים בו. הוא בטח חושב כי אנחנו אלה שנאמר עליהם: "אין בעל הנס מכיר בנסו".

האמת היא שגם הנס הזה וגם הנס הזה הם מימוש הברית שאלוקים כרת עם אבותינו. ברית על קיום עם ישראל וברית על ירושת ארץ ישראל. ברית על ניקוי וכפרת עוונות, וברית שלא תישכח התורה מפי זרעו. ברית על קיבוץ גלויות וברית על בנין ירושלים והגאולה. יהי רצון שנזכה לראות את הגאולה בשלמותה במהרה בימינו. אמן.