בשיעוריו לפני הפסח היה הרב עובדיה יוסף רגיל לספר על אחת מהוראות ההלכה הראשונות שלו:
בבחרותו, באחד מימי חול המועד פסח, בעודו מהלך ברחוב כשעיניו שקועות בספר, שמע קול בכי. הרים עיניו והנה אישה בוכיה וסיר בידה. שאל אותה למה תבכי? אמרה לו שבישלה לביתה ולא שמה לב שהסיר הוא סיר החמין החמץ של כל השנה ורב השכונה (הרב שפירא זצ״ל) הורה לה שהתבשיל אסור באכילה.
אמר לה הבחור הרב עובדיה לנו הספרדים התבשיל מותר.
אמרה לו אבל רב השכונה אסר?
אמר לה חכם עובדיה: הרב שפירא ראה אותך בלונדינית וחשב שאת אשכנזיה ולכן הורה לאיסור כמנהג האשכנזים. אני יודע שאת ספרדיה ולכן הוריתי להיתר.
כיוון שראה חכם עובדיה שהיא מהססת בדבר ביקש ממנה לטעום. פתחה לו את הסיר, לקח קצת בידו, בירך וטעם והסיר חשש מליבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה