הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא אֵרַע כַּאֲשֶׁר הָרַב הָיָה יֶלֶד קָטָן, וְאִמּוֹ בִּקְּשָׁה לִקְנוֹת עֲבוּרוֹ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. נְעָלָיו שֶׁל מָרְדְּכַי הַקָּטָן הָיוּ בְּלוּיוֹת וּקְרוּעוֹת, וְאִמּוֹ חָסְכָה זְמַן רַב פְּרוּטָה לִפְרוּטָה, עַד שֶׁהַסְּכוּם הִסְפִּיק לִרְכִישַׁת נַעֲלַיִם.
"אִמָּא", בִּקֵּשׁ מָרְדְּכַי בְּטוּב לִבּוֹ, "כְּדַאי שֶׁהַסַּנְדְּלָר יִתְפֹּר לִי נַעֲלַיִם גְּדוֹלוֹת בְּכַמָּה מִדּוֹת, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִנְעֹל אוֹתָן זְמַן רַב. בֵּינְתַיִם אַכְנִיס נְיָרוֹת לַנַּעֲלַיִם, וְכָךְ הֵן יַתְאִימוּ לִי".
הָלְכוּ יַחַד הָאֵם וְהַבֵּן אֶל הַסַּנְדְּלָר, שֶׁהָיָה אָבִיו שֶׁל חָכָם בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל, וְהִזְמִינוּ נַעֲלַיִם. "בְּעוֹד כַּמָּה יָמִים יִהְיוּ הַנַּעֲלַיִם מוּכָנוֹת", אָמַר הַסַּנְדְּלָר.
וְאָכֵן, כַּעֲבוֹר כַּמָּה יָמִים הִגִּיעוּ הָאֵם וּמָרְדְּכַי לָקַחַת אֶת הַנַּעֲלַיִם הַמּוּכָנוֹת. הָאֵם שִׁלְּמָה חֲצִי לִירָה, וְקִבְּלָה לְיָדֶיהָ אֶת הַנַּעֲלַיִם.
מָרְדְּכַי נָעַל אֶת הַנַּעֲלַיִם בְּשִׂמְחָה, אוּלָם כַּאֲשֶׁר יָצָא הַחוּצָה, קָדְרוּ פָּנָיו. מִחוּץ לַסַּנְדְּלָרִיָּה הַקְּטַנָּה עָמְדָה אִשָּׁה וּמֵרְרָה בְּבֶכִי. מָרְדְּכַי זִהָה אוֹתָהּ כְּאִמּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵחֲבֵרָיו בִּישִׁיבַת "פּוֹרָת יוֹסֵף".
"מַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה?" שָׁאַל. "מִשּׁוּם שֶׁנְּעָלָיו שֶׁל בְּנִי בְּלוּיוֹת וּקְרוּעוֹת, וְהוּא מְסָרֵב לָלֶכֶת כָּךְ לַיְּשִׁיבָה. וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאֵין בְּיָדִי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם לַסַּנְדְּלָר?"
אוֹר זָרַח עַל פָּנָיו הַזַּכּוֹת שֶׁל מָרְדְּכַי. "הִנֵּה", אָמַר, "אֶתֵּן לָךְ אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלְּרַגְלַי. אֲנִי כְּבָר אֶסְתַּדֵּר עִם הַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת".
"אֲבָל מִדַּת נְעָלָיו גְּדוֹלָה מִמִּדַּת נְעָלֶיךָ", אָמְרָה הָאִשָּׁה הַבּוֹכִיָּה, אַךְ מָרְדְּכַי הִסְבִּיר לָהּ, כִּי הַנַּעֲלַיִם גְּדוֹלוֹת עַל רַגְלָיו, וּלְלֹא כָּל סָפֵק יַתְאִימוּ עַד מְאוֹד לְמִדַּת רַגְלָיו שֶׁל בְּנָהּ. הוּא מִהֵר לַחְלֹץ אֶת הַנַּעֲלַיִם מֵעַל רַגְלָיו, וְלִמְסֹר אוֹתָן לְיָדֶיהָ.
בָּעֶרֶב הִבְחִינָה אִמּוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי, כִּי הוּא מְצַחְצֵחַ אֶת נְעָלָיו הַיְּשָׁנוֹת, הַבְּלוּיוֹת וְהַקְּרוּעוֹת. "מָה זֹאת, מָרְדְּכַי? !" תָּמְהָה, "הֵיכָן נְעָלֶיךָ הַחֲדָשׁוֹת? !"
"עָשִׂיתִי בָּהֶן מִצְוָה!" בִּשֵּׂר מָרְדְּכַי בְּפָנִים קוֹרְנוֹת, וְסִפֵּר לְאִמּוֹ אֶת כָּל שֶׁאֵרַע. דִּמְעוֹת הִתְרַגְּשׁוּת זָלְגוּ מֵעֵינֵי הָאֵם לְשֵׁמַע דִּבְרֵי בְּנָהּ, וְהִיא הִבְטִיחָה לְמָרְדְּכַי: "מָחָר נֵלֵךְ אֶל הַסַּנְדְּלָר, וְנִקְנֶה לְךָ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. אֹמַר לַסַּנְדְּלָר, שֶׁאֲשַׁלֵּם לוֹ לִכְשֶׁיִּהְיֶה בְּיָדִי כֶּסֶף".
וְאָכֵן, לְמָחֳרַת הִתְיַצְּבוּ הָאֵם וּבְנָהּ בַּסַּנְדְּלָרִיָּה הַקְּטַנָּה. "מָה קָרָה?" לֹא הֵבִין הַסַּנְדְּלָר, "הֲלֹא אַךְ עַתָּה קִבֵּל הַיֶּלֶד נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת!"
סִפְּרָה הָאֵם לַסַּנְדְּלָר אֶת שֶׁאֵרַע, וְהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה אָחֲזָה בּוֹ. "אִם כָּךְ", אָמַר, "לֹא אֶטֹּל כֶּסֶף עַל הָעֲבוֹדָה, אֶלָּא רַק עַל חֹמֶר הַגֶּלֶם, שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת בִּלְבַד!". . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה