הייתי אברך צעיר והגעתי לרב מרדכי אליהו זצוק״ל כדי לשאול על שני אנשים שהיו נראים כמו "מקובלים" – האם הם ראויים או לא? על אחד הרב אמר לי כן ועל השני הרב רמז בידו שלא ללכת אליו.
בתור אברך צעיר הרגשתי תחושת שליחות לגרום לרב לפרסם שהשני הוא לא ראוי, שהרב יפעיל את השפעתו וימנע מאותו רב לקבל אנשים. המשכתי ואמרתי לרב: "אומרים שאותו רב. . .". לא הספקתי לסיים את המשפט והרב, שישב על כיסא מסתובב, סובב את עצמו כלפי הקיר, והפנה אלי את צדו, כשהוא מסתכל לקיר.
בתחילה חשבתי שהרב מחפש דבר מה להראות לי על-מנת לאשר את דברי, אך כשהרב המשיך לבהות בקיר הבנתי שהרב מסמן לי שכשמדובר בלשון הרע, אני יכול "לדבר אל הקירות" אבל הוא לא רוצה לשמוע. כמובן שמאוד נבוכתי וביקשתי סליחה. הרב מיד סובב את הכיסא חזרה אלי ושאל בנחת אם יש לי שאלות נוספות.
לאחר שיצאתי מהרב ועיכלתי את מה שהיה – מחד הרב לא מוכן לשמוע לשון הרע בשום אופן, גם על רב שהוא פוסלו, ומאידך הוא דואג לעשות זאת בצורה מכובדת, מבלי לפגוע במי שמדבר. החלטתי שמעתה הרב יהיה מורי ורבי בכל. כזה רב אני רוצה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה