מעשה מהצדיק סידנא בבא 0אלי זצ״ל זיע״א נולד לאביו האדמו״ר רבי מסעוד זיע״א ובן למרן
האדמו״ר רבנו יעקב אבוחצירא זצוק״ל זיע״א
סיפר הרב מאיר אסולין מקרית גת, במרוקו לא הכירנו
את הצדיק כי היינו גרים במחוז אחר, אם העליה ארצה שמענו רבות על הצדיק, באחד מן הימים החלטתי לנסוע עם רעיתי לבית הרב, הגענו לעיר נתיבות, שאלנו עובר אורח, היכן גר הצדיק, ישר הראנו לנו את הכתובת הידועה לכל אנשי ישוב נתיבות, נכנסו לחצר הרב, אנו רואים עשרות צובאים על מפתן הבית, ביקשתי מהציבור שיפלסו לי להגיע לדלת הבית, הציבור חייך הרב מהבוקר לא קיבל איש, אמר הרב אסולין מה אכיפת לכם תנו לי לגשת ולהקיש בדלת, אם הרב יקבלני אל תקנאו בי ואם לא אחזור לביתי, טוב בעודי בא לדפוק מהדלת הרבנית פותחת את הדלת ואומרת ״אל חזן ברוך הבא ואיפה רעייתך״, התפלא הרב אסולין מנין לך שאני חזן ובנוסף שגם אשתי הגיעה עימי, ענתה הרבנית הרב אמר לי, טוב נכנס האורח לחדר הרב, השיחה דוברה אודות מרוקו ועל התעסקותו של רבי מאיר, אמר בבא סאלי מעתה נלמד שעה וחצי, חכם יאמר דבר תורה, האורח לפני שיצא מביתו עבר על הפרשה מהספר פיתוחי חותם לרבנו יעקב אביחצירא, וחזר על הדברים, ולאחר מכן סידנא בבא סאלי אמר דברי תורה, אכן אחר השעה הקבועה נפרד מהרב אחר בירכת הצדיק, והוסיף הצדיק אנו השתעשנו בדברי תורה מה עם רעייתך הבא לי בקבוק מים ואברך את המים ברכה עבורה. . ראו הפלא פלא תלמידי חכמים ראשם ומחשבת בעסק התורה, למרות שקיעותם בתורת ה' לא שוכחים את האשה. מנהג אבותינו בידנו הקפיד על קיום מנהגי מרוקו
המעשה שסיפרו מרן הראש״ל הרב מרדכי אליהו זצ״ל, שהוזמן לחתן את נכד הצדיק בבא סאלי, קודם החופה הרב אליהו ביקש מהחתן שלא יענה ברוך הוא וברוך שמו, והנה הרב החל בסידור חופה וקידושין, והצדיק בבא סאלי ראה שהחתן דנן לא עונה ב״ה וב״ש, והבבא סאלי החליט לצאת מהחופה, הרב אליהו הבין את הרמז וסימן לחתן לענות ב״ה וב״ש, לאחר החופה שאל הרב אליהו את בבא סאלי, והלא ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם ענית זו הפסק ולכאורה שב ואל תעשה עדיף, ענה לו בבא סאלי סבי כך פסק וכתב בספרו לענות ובודאי שאינו חשיב הפסק, שאלו הרב אליהו, הסבא באיזה ספר כתב פסק זה, אמר הבבא סאלי כבודו יחפש וימצא, לאחר תקופה נפגשו הצדיקים הרב אליהו שח לבבא סאלי שלא מצא פסק זה בספרי מרן אביר יעקב, בבא סאלי אמר לרב אליהו, כבודו יחפש וימצא, במפגש הבא סיפר הרב אליהו לבבא סאלי שמצא, ענה בבא סאלי, ברוך המשיב אבידה לבעליה.
הנהגת בקודש בעת התספורת
סיפר הגאון ר״א אבוחצירא זצ״ל שמו״ז הביא מעשה מזקנו הרב ישא ברכה היה מסתפר לעיתים תכופות, ופעם בעת שהיה צריך להסתפר הספר לא היה בעיר ורבינו הצטער על כך שאין יכול להסתפר, וכשאלו אותו מדוע כל כך מצטער הרי ניתן לדחות עד שיבא הספר,
אמר בבא סאלי שהוא רגיל להניח על ראשו אפר בעת שאומר תיקון חצות, וכשהוא עם שערות הוא לא ירגיש את האפר על הראש. (פקודת אלעזר עמוד פד). מחפשים קדושה נטילת ידים
בספר ישראל סבא (עמוד 32), הביא מעשה כאשר סדנא בבא סאלי ראה את חותנו יוצא מהשירותים ורוחץ ידיו תחת הברז שלש פעמים לסירוגין אך בלי כלי, קרא לו ואמר, תמיד טול ידיך עם כלי, וכאשר ענה חותנו דבר זה לא מוזכר בפסוקים ענהו רבנו בלשון זו, כאשר מדברים על קדושה וטהרה לא מחפשים בפוסקים. אומנם הגר״ש משאש כתב בשו״ת שמש ומגן (ח״ב סימן לז), ברוב המקומות במרוקו אף תלמידי חכמים היו נוטלים ידיהם פעם מהברז כפסק ההלכה. תעניות
ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, אנשי מעשה לא אכלו ביום אלא מדי ערב, וכן נהגו לעשות תענית דיבור. וכן היו נשים צדקניות שנהגו כן כמו הרבנית פריחה ע״ה אשת חבר לצדיק סדנא בבא סאלי. אגב הרבנית פרחה ע״ה, בעיר תאפילאלת דאגה לתלמידי הישיבה לכל מחסורם, החל מאוכל ועד כביסות, וכן כאשר נולד כל תינוק לרב אברהם מוגרבי היתה מתארחת בביתו, שלש חודשים לעזור בגידול התינוק, העיקר שהרב מוגרבי לא יתבטל מתלמודו.
בפעם הראשונה הצדיק בבא סאלי, שאל את הסבא קדישא המהרש״א אלפנדרי זיע״א, אם יש להעדיף את אתרוגי ארץ ישראל, משום קדושת הארץ, או מרוקו שהם בלתי מורכבים, המהרש״א אלפנדארי ענה בפסקנות, שמי שיש לו אתרוג שהוא בלתי מורכב, יברך אך ורק עליו, ומאז המשיך לברך על אתרוגי מרוקו. ישראל סבא (עמוד 299). וכן שמעתי מהגאון רבי יצחק כהן שליט״א רבה של שכונת שמואל הנביא, שסדנא בבא סאלי הקפיד גם בארץ, מדי שנה לברך על אתרוג מרוקו.
מעשה בצדיק בבא סאלי היה נוהג לישון בסוכה במשך כל שבעת ימי החג, ואפילו בימי זקנותו ומחלתו, ישן בסוכה. בשנתיים האחרונות לחייו נזקק הצדיק לאינפוזיה, ועם האינפוזיה היה ישן בסוכה.
מנוחתו כבוד בעיר נתיבות. השאיר אחריו דורות של תלמידי חכמים מרביצי תורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה