נפלאים מעשיך קנז
מעשה בגביר א׳ שהיה עשיר גדול שנולד לו בן וליל שמיני עשה משתה גדול, והזמין כל גדולי העיר לכבוד המילה. והיה בעיר ההיא שלשה חכמים גדולים ומפורסמים, והזמין את שלשתם למשתה של אותה לילה וכתב לכל אחד ואחד מהם פתקא של הזמנה כנהוג.
והנה חכם אחד מהם כשהגיעה לידו הפתקא של הזמנה, אמר בלבו: "איך אלך למשתה זה ואני יודע שהגביר ההוא ימשוך המשתה עד סוף הלילה כולה, ועוד אלו אין דרכם לומר שירות ותשבחות להשי״ת אלא רק שירים של לעז בכל מיני כלי זמר כמנהג הנכרים, ומוכרח שיתבטל קביעות למודי בתורה בזאת הלילה וגם תקון חצות לא אקרא". ולכן נתן עצה לנפשו שיכתוב כתב התנצלות להגביר שיתנצל ממנו בסבה אחת מצד בריאות גופו שהוא חולה מעט ואינו בקו הבריאות ולכן לא יוכל לבוא אל שלחן המלך.
והחכם הב' ידע שאותו חכם כתב התנצלות, וחשב בדעתו אם גם הוא יעשה התנצלות יחשוב הגביר שאין דבריהם אמת אלא קא משמטי נפשייהו מלאכול ממאכליו ומשקיו, שאין לבם מאמין בו מצד הדין של איסור והיתר, ויהיה מזה איבה חזקה ושנאה ומחלוקת על כן הוא הסכים בזה וגמר בדעתו לבוא וכן עשה.
והחכם הג׳ גם הוא נצטער מאוד מהזמנה זו, אך חשב כאשר חשב השני שאם יעשה כאשר עשה הראשון, יחשוב הגביר התנצלות זו שקר היא ומאסו במאכליו ומשקיו, על כן גם הוא בא אל המסיבה כאשר עשת החכם השני.
וכשבאו כל אחד ישב בצד אחד בין המסובים והיו רחוקים זה מזה. וכאשר התחילו המנגנים לנגן חשב החכם השני: "מה הנאה יש לי מקול הניגון הזה, טוב שאעיין בלבי ביני לבין עצמי בסוגיה של התלמוד שלמדתי היום". שהיא הייתה סוגיה עמוקה מאד ובאותו היום נתקשה בה שלשה קושיות חזקות. שתים מהן הובאו בספרי המפרשים והניחו אותם ב׳צריך עיון' שלא יכלו לתרץ אותם, ואחת הוא נתקשה בה ולא מצא לה תירוץ. והיה מתבונן ומעיין בלבו בקושיות אלו, ולא נתן לבו לשמוע קול זמרה ויהי "כְחֵרֵשׁ לֹא ישְׁמָע" (תהלים לח יד) כי לבו טרוד באותה סוגיה לתרץ שלשה קושיות חמורות שיש בה. ונעזר עזר גדול מן השמים ומצא בדעתו שלשה תירוצים טובים וחשובים לאותם שלשה קושיות, וישמח שמחה גדולה על הדבר הזה. ומה דביני וביני הגיע עת לימוד תיקון חצות, שהוא תיקון רחל ותיקון לאה, וסמך ראשו על הכותל שהיה מסב עליו. והגביה הגלימה שלו ויכס פניו בה כאלו הוא מתנמנם קצת מחמת שגברה השינה בעיניו, ורוצה לנוח ראשו מעט בעודו יושב בין המסובים. כמנהג המסובים כאשר עברו עליהם שעות הרבה מן הלילה שהם מתנמנמים מעט מיושב. אך הוא לא ישן אלא קרא תיקון חצות בלחש, שלא נשמע קולו גם להיושבים אצלו ובכה בתיקון רחל כמנהגו, ולא נודע ממנו כלום כי הכול עשה בלחישה גמורה. ובמשך חצי שעה גמר הכל והסיר גלימתו מעל פניו וישב בזקיפת ראשו באשר היה יושב קודם לימוד תיקון חצות, כאשר אנשי המסיבה היושבים לשמוע קול המנגנים. והוא חזר לעיין בלבבו בעומק הסוגיה ולחדש בה חידושי תורה עד גמר המשתה ההוא. וקמו אנשי המסיבה והלכו לבתיהם וכל אנשי המסיבה לא הרגישו בו מכל הנזכר לעיל כי רואים אותו יושב ופניו פונים לקול המנגנים.
אמנם החכם השלישי הנזכר לעיל אשר גם הוא ב
א לאותה המסיבה אחר שהתחילו המנגנים לנגן בחצי שעה, היה מצטמק ורע לו על איבוד הזמן באותה המסיבה, וביטול לימודו בתורה באותה הלילה ולא היה נח בישיבתו אלא מתהפך לכאן ולכאן פעם לימינו ופעם לשמאלו. וכל המסובים שהיו סמוכים וקרובים אליו היו מרגישים שהוא קץ מאד מן המסיבה ההיא כי רואים אותו מתהפך לצד ימין ולצד שמאל, פעם סומך ראשו על הכותל פעם משפיל ראשו למטה פעם עוצם עיניו פעם פותח עיניו, באופן שניכר לעיני כל המסובים שהוא קץ ולא ערבה עליו אותה המסיבה. ואחר שעבר חצות ראה בכלי מורה השעות שלו שעבר שתי שעות מנקודת חצות, ויחרד חרדה גדולה ולא היה יכול להתאפק עוד לישב במקומו וקם בבהלה ונכנס לאכסדרה שהייתה בחצר ההוא אחרי מקום המסובים. וישב שם על הקרקע ויתכסה בגלימתו כדי לקרא תיקון רחל, ויצעק בקול גדול ובבכייה "על נהרות בבל" כדרכו ומנהגו בכל לילה שקורא תיקון חצות בביתו בבכייה וקול גדול.
וירעד הגביר וכל המסובים לקול בכייתו באומרו "על נהרות בבל", ויצעק הגביר ויאמר: "מה זאת? וכי תשעה באב הוא, מה זה קורא?" כי אותו הגביר מימיו לא קרא תיקון חצות וגם לא שמע מאחרים. ורק היה הולך בליל ט' באב לבית הכנסת ושומע מן החזן קודם תפלת ערבית "על נהרות בבל" בבכייה וקול גדול. לכך נתפלא יותר על הקריאה של אותו חכם וחרה אפו עליו מאד. ויאמרו לו מאנשי המסובים ששונאין את החכמים: "כך הוא דרכן של ת״ח לשנות העתים ולהחליף הזמנים כרצונם" והתחילו להלעיג ולבזות ת״ח.
אך הגביר גער בהם והשתיק אותם ויאמר להם: "אם זה שוטה שעשה דברי שטות למה תבזו ותתנו דופי בחכמים? , הלא יש כאן בזאת המסיבה שלנו חכם אחר, שהוא יושב ושמח במסיבה כמונו, והוא מתערב עם המסובים מתחילת הלילה ועד עתה, ולא נראה בו שום שינוי בישיבתו ורק זה היה שוטה שעשה מעשה שטות וקלקל השירה של דרך ארץ, ואין אתם רשאים לדבר דופי בתלמיד חכם בעבור זה!" ונסתם פה המלעיגים בשתיקה מחמת דברים אלו שאמר הגביר.
נמצא זה החכם הראשון שברח אותה הלילה מן המסיבה ולא בא מחמת ביטול תורה לא יצא ממנו תועלת בענין זה לבטל הביזיון שבזו אותם הבריונים שבמסיבה ההיא לת״ח. כי אם אדרבה היו הבריונים אומרים להגביר גם זה החכם שהזמנתו ולא בא מחמת התנצלות שכתב לך הוא מואס במאכלים ומשקין שלך ועשה התנצלות של שקר. אמנם החכם השני אשר בא למסיבה כדי לקיים שורת דרך ארץ מאחר שהזמינו הגביר לכבוד מצות המילה והוא יצא ידי חובתו גם מצד חיוב לימוד התורה שבא וישב במסיבה ונתעסק בלבבו בדברי תורה ולא הרגישו בו אלא הכל חושבין שהוא יושב ושמח בקול המנגנין כמו שאר המסובים ונמצא שיצא ידי חובתו מצד לימוד התורה ומצד הדרך ארץ הנה יצא ממנו תועלת גדולה לבטל ולדחות הבזיונות מעל התלמידי חכמים אשר פערו פיהם אותם הבריונים לבזות כל החכמים כנז״ל, כי מחמת מעשיו של החכם השני השתיק אותם הגביר וגער בהם ונתכבדו החכמים בעיניו. וזה החכם השלישי אשר ביטל שורת דרך ארץ בשביל לקיים דברי תורה באמירת תקון חצות ולא ידע לאחוז בשתיהן ולקיים שתיהם כאשר עשה החכם השני גרם בזיון לעצמו ולתורתו ולת״ח ותורתם כי מצאו הבריונים פתחון פה לבזות הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה