מערת רבי עקיבא

בספר טובת מראה (דף ס״ח. מהדורת תרנ״ז) כתב מעשה נפלא איך נתגלתה לאנשי טבריה ת״ו מערת רבי עקיבא, וזה תוכן דבריו בקיצור:

שמעתי מעשה שהיה בישמעאלי אחד בעיה״ק טבריה ת״ו, שהיתה לו שפחה חרשת, לא שומעת ולא מדברת, והוא ובני ביתו הכבידו עליה בצווחות והכאות. ופעם אחת חיכתה אותה גבירתה מכות אכזריות, ותברח מפניה אל מחיץ לעיר. וכאשר נטו צללי ערב עלתה אל ההר וישבה בתוך המערה דרבי עקיבא. ויהי בחצי הלילה ותראה איש אלקים קדוש. הוא רבי עקיבא זיע״א, ויאמר לה מי את, ולא השיבה, בעבור שהיתה חרשת. ויאמר לה דברי תיכף! אז פתחה פיה ואמרה אני שפחת פלוני, ומפני גבירתי אני בורחת. אמר לה עשי שורת אבנים כאן במקום הזה, וגם הוא זיע״א עשה כנגדה שורה אחרת. ויאמר לה: שמעי, והיה בבוקר השכם תלכי לבית אדוניך ותאמרי לו שילך עמך אל רב העיר שיביא אומן ויבנה צורת קבר, כי זה המקום מכוון כנגד

מנוחתי למטי בתוך המערה. ירדה בזריזות לבית אדוניה, והיה קידוש השם, כי כולם ידעו כי היא אילמת. ותיכף אחר תפילת שחרית עלה הרב בעצמו עם כמה רבנים והאומן עמהם, ומצאו שתי שורות אבנים כאשר אמרה, ותיכף בנו המצבה הנראית בראש ההר. עכת״ד בקיצור.

עוד כתב בספר טובת מראה (שם): כי כמוה״ר משה בהלול ז״ל סיפר לו, שבימיו הראשונים בטבריה עמדה אשתו מלדת, ופעם עלו להשתטח על קבר רבי עקיבא, וביקשו רחמים מהקב״ה שיפקדם בבן זכר, ויקראוהו על שמו. גמרו וביקשו לילך למערת רבי חייא ותעו במדבר. והנה ראו ציפור אחת מצפצפת בקול ומהלכת לפניהם, הלכו אחריה עד שהגיעו למערת רבי חייא ובניו, ונענו ברוך ה׳, ובא להם בן זכר וקראוהו ״עקיבא חייא״. ע״כ.

מקום מנוחתם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, הוא למרגלות קברו, ולמרגלות ההר כולו עד לציון הרמב״ם ז״ל בטבריה, כנזכר בכמה ספרים. וכן ידוע הדבר אצל רני וזקני העיר בדור הקודם, וכן אמר לי מור אבי זלה״ה.