שני סיפורים על השואה

בס''ד

*באושוויץ באחד הצריפים היו כלואים חמישים נערים שהיו מיועדים להשלח לתאי הגזים. בליל שמחה תורה הם נלקחו מהצריף לתאי הגזים והוכנסו לשם כביכול כדי להתרחץ "במקלחות'' שלא היו שם. הנערים ידעו היטב מה מצפה להם, והם אמרו אחד לשני שהיום שמחת תורה, ואף על פי שאין לנו כאן ספר תורה, הקב''ה נמצא בכל מקום ונרקוד ונשמח יחד עם הקב''ה. הם התחילו לרקוד ולשיר את שירי שמחת תורה ''אשרינו מה טוב ומה נעים גורלינו''.

הנאצים שעמדו בחדר החיצוני והתכוננו להשליך את הגז פנימה לא הבינו מה קורה. הם לא ראו דבר כזה מימיהם, נערים הולכים למות והם רוקדים שרים ושמחים?

המפקד הגרמני פנה אליהם ושאל אותם מדוע הם שמחים והרי הם הולכים למות?

הם ענו לו שם שמחים בגלל שתי סיבות: אחת שהם נפרדים מהעולם הזה השפל שבו יכולים כלבים כמו הגרמנים לשלוט. והסיבה השניה היא שעוד מעט הם יתאחדו עם נשמות הוריהם ומשפחתם שכבר אינם בין החיים. המפקד הגרמני התפוצץ מכעס ואמר להם שהוא לא יתן להם למות תוך דקות ע''י גז אלא ימית אותם ביסורים. הוא נתן פקודה להחזיר אותם לצריפים והוא כבר יביא אותם על עונשם. הנערים חזור לצריף בשירה ובריקודים.

למחרת היה צורך לשלוח יהודים למקומות עבודה בגרמניה. רוב הבחורים נשלחו לעבודה וחלקם התערבבו בצריפים שבו היו יהודים אחרים. כך נצלו חייהם של חמישים נערים גבורים בליל שמחת תורה באושוויץ. בחורים שקיימו את הנאמר ב''אשת חיל'' שאנו אומרים בליל שבת ''ותשחק ליום אחרון'' לא חששו מיומם ה אחרון – יום המיתה וזכו להשאר בחיים.

*רש''י: פרשת ויחי היא פרשה סתומה(אין רווח בין באותיות בין פרשה לפרשה) שכיון שנפטר יעקב נסתמו עיניהם וליבם שלי ישראל מצרת השעבוד שהתחילו מצרים משעבדים אותם - ראיה פנימית וראיה חיצונית:

באחד ממחנות הריכוז היה מפקד מחנה אכזרי ביותר. הוא התעלל באסירי המחנה ללא סיבה וכל פעם היה ממציא תעלול חדש לרצוח אסירים ולפגוע בהם. הוא היה אימת המחנה. פעם אחת באמצע נשמעו שריקות והאסירים הוצאו למסדר באמצע הלילה. שלג ירד והקור היה נורא. האסירים יצאו במהירות רועדים מפחד ומקור, ולגופם בסך הכל כתונת אסירים. הפעם למפקד היה רעיון חדש להתעלל באסיריו. הוא היה עוור בעינו האחת שהיתה עשויה מזכוכית. הוא שלף אסיר אחד משורת האסירים שהיתה מולה והצמיד אקדח לרקתו. תסתכל לי בעיניים הוא פקד על האסיר. הוא רמז לאחד מפקודיו שרץ והביא ככר לחם מהמטבח. לחם – חיים, או כדור בראש-מוות. אמור איזה עין משתי עיניי היא העין הבריאה שלי ואיזה עין היא עין תותבת העשויה מזכוכית. יש לך חמש שניות. האסיר התבונן בעיני המפקד האכזר והמפקד צעק: נגמר לך הזמן. אמור את תשובתך. האסיר אמר: העין הימנית היא העין הבריאה והעין השמאלית היא העין התותבת. המפקד מחא כפים ואמר בראוו לתת לו את ככר הלחם. האסיר הושיט את ידו לקחת את כיכר הלחם, אך המפקד עצר אותו רק רגע אתה תקבל את ככר הלחם אבל קודם תגיד לי איך הגעת לזה?

האסיר רעד מפחד ומקור והתחיל לגמגם אך המפקד אמר לו שיגיד את האמת ולא יאונה לו כל רע. האסיר אמר תשובה שהדהימה את כולם: כאשר התסתכלתי בעין הימנית שלך ראיתי מבט אכזרי ומפחיד נבהלתי מהמבט הנשקף מעינך אך כאשר הסתכלתי בעין השמאלית ראיתי שהמבט היה יותר אנושי. הבנתי שהעין הימנית היא היא העין הבריאה והעין השמאלית היא העין התותבת.

מוסר השכל: ראיה היא לא רק הראיה החיצונית שרואה את אור היום ואת שלל הצבעים. ראיה היא הראיה השכלית של האדם, ההסתכלות של האדם על החיים, הערכים שלו. העין משקפת את האני של האדם. יכול להיות אדם שראייתו החיצונית היא שלמה אך הוא כעוור באפילה, רואה רק את עצמו ומתאכזר לזולתו. ומנגד יכול להיות אדם אחר עיוור אך הוא רואה הכל, חי את הזולת מבין כל דבר וקשור למציאות.