חייא בן חמו:
מוצאי שבת, בסמטאות נחלאות ירושלים, כמה דקות לפני חצות הלילה,
יוצא מפגישה עם אחיי היקרים.
בעודי צועד לכיוון הרכב, אני רואה ישיש ירושלמי עם זקן לבן פוסע בסמטה הלוך ושוב,
כשמבטו נתקל בי אורו עיניו והוא החל פוסע לעברי,
נעמדתי, תוהה מה אוכל לעזור.
ניגש אלי הישיש ובידו כוס עם קצת תירס ושאל רכות האם אוכל לענות אמן על ברכתו?
"בשמחה רבה!"
הזדקף הישיש עצם את עיניו ואמר בכוונה רבה:
"ברוך אתה ה' "
"ברוך הוא וברוך שמו"
"אלוקינו מלך העולם
בורא פרי האדמה"
"אמן!"
הישיש טעם מהתירס ואחר חייך אמר תודה רבה וחזר שמח לביתו. . .
בעודי פוסע אל הרכב נזכרתי בעוד ישיש ירושלמי שריגש אותי מאוד.
הייתי בן 21 בערך, נהג אמבולנס צעיר במד״א בעיר הקודש.
באחד הבקרים קיבלנו קריאה למבוגר שאינו חש בטוב, בנחלאות. . .
מגיעים אל הבית, ישיש מבוגר וזוגתו יושבים ומחכים לנו,
לשאלתי מה כואב ל׳סבא' עונה אשתו אינני יודעת.
מה הכוונה אינך יודעת, על מה הוא התלונן?
הוא לא התלונן על כלום אבל אני רואה שהוא סובל אז החלטתי לקרוא לכם. . .
אני שואל את הישיש, למה קראתם לנו? איפה כואב לך?
הוא אינו עונה. . .
הוא מדבר, שאלתי?
"כן"
אז למה הוא לא עונה לי מה כואב לו?
"אני לידו כבר יותר משישים שנה והוא לעולם לא התלונן, הוא בחיים לא יגיד שמשהו רע לו"
אני: . . .
טוב, בואו נעלה לאמבולנס ניקח מדדים ונביא אתכם לבית החולים לבדיקות. . .
אלפי פעמים מאז נזכרתי בישיש הזה, כמעט בכל פעם שכואב לי משהו עולה דמותו מול עיני ונותנת לי שיעור חשוב לחיים.
שיעור שהועבר ללא מילה אחת. . .
ירושלים של מטה ש״צדק ילין בה" ואט אט הופכת את תושביה לזכאים לדיור בירושלים של מעלה. .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה