סיפר ר' שמואל לוי ממושב ישרש שבשפלה:
בהיותי צעיר, גויסנו לשרת במילואים במלחמת סיני. במהלך המלחמה נפצעתי בברכי מקפיצה מהירה מנגמ״ש, עת התקיפונו מיגים מצריים. בשל גילי הצעיר וגופי החסון התגברתי, ברוך ה', על הפציעה, אך בחלוף השנים נוכחתי לדעת כי השפעתה הייתה חמורה משחשבתי. חלפו שנים, ואני זקנתי ושבתי, ומצב רגלי הלך והחמיר. מצבה של עצם ברך ימין שלי היה בכי רע, הייתי מוגבל בהליכתי, ומשהופניתי לאורתופד, הלה המליץ על ניתוח מסובך בעצם הברך. סירבתי לכך, ונשאתי את כאבי עימי. וכך התנהלתי כמה שנים - כשאני מוגבל בהליכתי ומסוגל ללכת רק למרחק קצר ביותר, והטיפוס במדרגות הוא איטי וממושך ומסב לי כאבים עזים.
כמו כל עם ישראל, במוצאי החג הראשון של סוכות שנת תשס״ח, נתבשרנו בבשורה המרה על סילוקו של צדיק, הוא הגאון רבנו אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, ראש ישיבת מרכז הרב, ונפשי דאבה מאוד. לא הכרתי את רבנו אישית, רק פעם אחת ראיתיו פנים אל פנים, כששמעתי ממנו שיחה בכינוס מסוים, ומאז השאיר עליי את רושמו כרב צדיק וקדוש. אמרתי לבני ביתי כי מתכונן אני לעלות לירושלים להלוויית הצדיק.
ביום שישי ט״ז בתשרי גררתי את רגלי הכואבת ועליתי לאוטובוס הנוסע ירושלימה להשתתף בלוויית הצדיק. כשהחל מסע הלוויה לצאת מבית המדרש שבשכונת קריית משה לכיוון הר הזיתים, חשבתי שאכבד את הרב הצדיק בהליכתי האיטית אחר מיטתו עד לבנייני האומה, ושם אעלה על האוטובוס לכיוון יישוב מגוריי.
התחלתי לפסוע אחר המיטה, והנה אני הולך כאחד האדם, בלי צליעה ובלי כאבים! את רגלי, שהסבה לי בדרך כלל כאבים עזים, לא חשתי כלל, וכשהגעתי לבנייני האומה אמרתי לעצמי: אם כך, אמשיך עוד קצת, עד רחוב יפו. המשכתי, והנה אני מגיע לרחוב יפו כאשר איני חש בשום כאב. אמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, מה עם הרגל? ! איך זה שעכשיו, בהליכה מאומצת כזו, אינה כואבת? החלטתי: עוד קצת, רק עד שכונת גאולה. . . הלכתי, וזה נמשך ונמשך. . . ואני רואה שהגענו לשער יפו, ומשם סביב העיר העתיקה, עד להר הזיתים, ורגלי כמו מעולם לא כאבה.
באותו רגע ידעתי - זכות הצדיק עמדה לי לרפא את צליעתי! בלי שום ספק, היה כאן נס גלוי. חזרתי הביתה, ולתדהמת בני ביתי, אני עולה את המדרגות בריצה. ומאז, ברוך ה', ברוך הוא וברוך שמו, אני רץ והולך בהליכה מהירה כנער בן שש־עשרה, מטפס במדרגות בקלילות, והכאבים הלכו, חלפו ואינם. זכותו תגן עלינו אמן.
סופר על ידי הרב יצחק דדון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה