ר' ברוך 'הסנדלר –דרשן' זה היה כינויו של ר' ברוך מהעיר דנבורג. את ביתו הצנוע פרנס מעבודות סנדלרות שונות שנזדמנו לו. אך כל אימת שהיה לו פנאי היה עוסק בעבודת ה'. צמאה נפשו של ר' ברוך לדעת את ה' ולעובדו בלבב שלם. בין כך ובין כך נתוודע לצדיק רבי ישראל הבעל שם טוב והחל שותה ממימיו בצימאון עז. משטעם טעם גן עדן בתורת רבו החל דולה ומשקה לאחרים ודורש להם ממה ששמע מרבו הבעל שם טוב. ועל שום כך כונה בתואר 'דרשן'. באותם ימים רבו הדרשנים והמגידים שהטיפו מוסר בסגנון של הפחדות ואיומים, עתה משהגיע מכרם ר' ברוך ודרש בפני דרשות של התחזקות אורו עיניהם וליבם נפתח והם אהבו להקשיב לדבריו שהיו מחממי לב ומלאים עידוד. הוא ציין שוב ושוב את היותם של בני ישראל בנים יחידים למקום והדגיש את אהבתו הגדולה של הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מהם. הרבה לחזק ולעודד בדברי אמונה ושמחה תמימים. בתוך זמן קצר נעשה ר' ברוך דרשן מבוקש בעיר. אט אט התקרבו תושבי דנבורג לבעל שם טוב ולתורתו. רבים מהם אף החלו לערך נסיעות לבית מדרשו אשר במז׳יבוז'.
בין שומעי לקחו של ר' ברוך נמנה יהודי בשם ר' משה חיים, אף הוא מתושבי דנבורג, היה איש אהוב על הבריות, אדם שפרנסתו מצויה בשפע. בכל זאת דבר אחד העיב על שמחתו. הוא ואשתו שבורי לב. שלש בנות נולדו להם, אך הן נפטרו זמן קצר לאחר לידתן. לאחר מכן לא זכו להיפקד עוד בילדים ומצב רוחם היה נפול. מפעם לפעם התחזקו בדרשותיו של ר' ברוך שהביא ממעין רבו הקדוש. והפעם החליטו להתוודע אל הצדיק. עתה כשהחל להתפרסם בעולם שמו של הצדיק ממז׳יבוז ר' ישראל הבעש״ט, גמלה בלב ר' משה חיים ורעייתו החלטה לנסוע אליו. הם המתינו לשעת כשר, וכשנודע להם כי ר' ברוך מארגן חבורה שתצא לעשות את חג השבועות בעירה מז׳יבוז עירו של הבעש״ט, הודיעו על רצונם להצטרף לנסיעה. הקבוצה יצאה לדרך ואל העירה מז׳יבוז' הגיעו ימים אחדים לפני חג השבועות. ימי החג עברו עליהם באווירת התעלות וקדושה, אולם בעניין העיקרי שלשמו הגיעו ר' משה חיים ואשתו – לא נכרה כל תזוזה. רבים מהמסתופפים בבית המדרש זכו במשך החג לקבל ברכות שונות מפי הבעל שם טוב, אך לעבר ר' משה חיים לא הפנה הצדיק אף לא מלה אחת. גם כאשר נכנסו בני הזוג, למחרת החג, לחדרו של הבעל שם טוב, ושפכו לפניו בדמעות שליש את מר לבם, הקשיב להם הצדיק בשתיקה ולא אמר דבר. הם יצאו משם שבורים יותר משנכנסו. אחר כך נסו את מזלם עוד פעמים, אך גם מהן לא יצאו מעודדים. הבעל שם טוב אמנם הביט בהם במבט מלא רך ועידוד, אך לברך בפה מלא ובמפורש – לא ברך.
ר' ברוך השקיף מהצד על המתרחש עם ר' משה חיים ורעייתו, ועודדם: "דעת ממני נשגבה, נסתרות הן דרכי הצדיק אל לנו להרהר חלילה, הן ודאי יודע הוא מה טוב ביותר עבור כל אחד מאיתנו". אך למרות דברי העידוד נגע כאבם עמקות ללבו והוא החליט לעשות מעשה. באין יודעים אסף כמה מחבריו אנשי עירו שאותם קרב הוא לצדיק והביאם בסוד העניין. הוא הציע להם הצעה, ואלה ניאותו לה מיד. ר' ברוך וחבריו קבלו עליהם תענית של שלשה ימים. את שלשת הימים הללו החליטו להקדיש ללמוד רצוף של תורה ולבקשת רחמים על חברם ר' משה חיים ורעייתו. בתום היום השלישי לתענית הופיע פתאום שמשו של הבעל שם טוב בבית המדרש והודיע על "סעודת מצווה" בלתי צפויה שיערוך הצדיק בערב, לאחר תפלת ערבית. איש מהנוכחים, גם לא השמש עצמו, לא ידע את פשר הסעודה הבלתי צפויה המתוכננת. עם רדת הערב, זמן קצר לאחר שר' ברוך וחבריו שברו את יום התענית השלישי שקבלו עליהם, התכנסו באי בית המדרש לסעודה שבראשה ישב הבעל שם טוב. פניו של הצדיק נהרו באור מיוחד, ונכר היה עליו כי הוא שרוי בשמחה יתרה. לאחר שהות קלה פתח הבעל שם טוב את פיו והחל להשמיע דברי תורה על אהבת ישראל ועל הפסוקים "ואהבת לרעך כמוך" ו״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". בעיקרי דבריו הסביר עד כמה חשובות לפני הקדוש ברוך הוא אהבת רעים והדאגה לטובת הזולת. "ואף, אחד ממ״ח קנייני התורה שלא מכבר קיבלנוה היא 'האוהב את הבריות' ". באומרו דברים אלו הפנה את מבטו למקום שבו ישבו ר' ברוך וחבריו. או אז הסב הבעל שם טוב את עיניו ונתנן בר' משה חיים, שהצטנף בפינה. הוא חייך אליו חיוך רחב וברכו בקול רם ובהתלהבות ב״זרעא חיא וקימא" וכולם נענו "אמן!" בכל כוחם. ומיד שב ופנה לר' ברוך וחבריו ואמר: "כלום סבורים אתם שבפעולתכם מתוך אהבת ישראל אמיתית עוררתם אותי לברך ולהושיע את חברכם, בן עירכם ולפעול למענכם? ! לא ולא! את פעולת הברכה כבר פעלתם אתם בעצמכם, על ידי התמסרותכם לטובת חברכם, אהבת ישראל ודיבוק חברים שבכם זכיתם לפעול בכוחכם את הישועה. אני רק ראיתי זאת מלמעלה ועל כן קראתי לכולם להצטרף ל׳סעודת מצוה', מצות אהבת ישראל, כדי לבשר לכם על כך כי נתקבלה תפילתכם".
כעשרה חדשים לאחר מכן נתקיימו דברי הצדיק ר' ישראל הבעל שם טוב. בן זכר נולד לר' משה חיים וזוגתו ונקרא שמו בישראל 'שלמה'. ימים אחדים לאחר מכן נולדה לר' ברוך בת, והוריה העניקו לה את השם יוכבד. חלפו שנים, משגדלו הנערים החליטו הוריהם להכניסם בברית הנישואין ב״שידוך של אהבת ישראל". התרגשות גדולה אפפה את תושביה היהודים של דנבורג לקראת החתונה שעמדה להתקיים בעיר. אמנם שתי המשפחות שבאו בברית הנישואין היו מהמשפחות המכבדות והידועות בעיר, אך לא זו הייתה סיבת ההתרגשות. טעמם של אותם ימים בצל הבעש״ט הקדוש עוד חקוקים בהם מילות החיזוק על אהבת ישראל הדהדו עוד באוזנם. והם כינו את המאורע – "חתונה של אהבת ישראל"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה