על שחל ופתן תדרוך – רבי אפרים אנקווה זיע״א
רבי אפרים אנקווה זיע״א נפטר בראש חודש כסלו (הרב נפטר בשנת הר״ב. רמז שיקל עלינו לזכור את שנת הפטירה). איש מופת ורב גדול, דיין ורופא, בנם של קדושים – ר' ישראל אנקווה, בעל ספר "מנורת המאור" ואחד מגדולי חכמי ספרד בדור שלפני גירוש ספרד. הספר היחיד שנשאר לנו מרבי אפרים, שער כבוד ה', הוא ספר מורכב שמשיב על קושיות שהיו לרמב״ן על הרמב״ם. הספר דורש בקיאות עצומה בפילוסופיה ובחלקי התורה השונים. ר' אפרים היה מגדולי חכמי דורו, עד שבספר "שם הגדולים" שכתב החיד״א הוא מביא עדות שגדולי מקובלי צפת, היו לומדים ומשננים בספר שלו, עד שהיו בקיאים בו מאוד.
כשהרב הגיע בדרך ארוכה כדי לשמש בקודש בקהילת תלמסאן באלג׳יריה, השיירה היתה נחה בשבת בדרך כלל. בשבת אחת, אמר ראש השיירה, שהזמן דוחק ולא היה הספק הליכה כפי שהוא ציפה וצריך להמשיך ללכת למרות השבת. הרב אמר שאם כך – הוא נשאר לשבות שם. הוא נשאר בשבת במדבר, בסכנת שודדים וחיות רעות, ובאמת באמצע השבת, הגיע לשם אריה. הרב קרא "שמע ישראל" בקול רם, 'וראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – האריה התקרב בצעדים מדודים, והתיישב לרגלי הרב. ה' שלח את האריה שישמור עליו מחיות רעות כל השבת. במוצאי השבת, הגיע ליד האריה נחש, והאריה תפס בפיו את הנחש, הרב עלה על גבו של האריה (שנקרא שחל), אחז בנחש (שנקרא פתן) בשני קצותיו וכך הגיע על גב האריה אל תלמסאן – בה כיהן כרב הראשי כארבעים שנה, עד מותו.
רק לפני כמאה שנה התגלה הספר במלואו מחדש על ידי רבה של תלמסאן – רבי חיים בלייח, שהוסיף הקדמה חשובה לספר בשם "פתח השער". בהקדמה הוא מספר את הסיפור על הרב הרוכב על האריה ודן בסיפור. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה