תמלול משיחת עו״ד אפי דמרי באזכרת הרב שלום לוי זצ״ל

תמלול משיחת עו״ד אפי דמרי באזכרת הרב שלום לוי זצ״ל

הקדמה:

מזמינים אותי להרבה כנסים אבל אני מאוד מתרגש פה ממש ממש ממש מתרגש

ואחרי כל הדברי תורה שכל הרבנים פה דיברו אין לי אין לי יותר מה לומר אבל אני רוצה לומר ככה

שהלימוד משפטים הראשון שלי בחיים

זה היה אצל הרב זכר צדיק וקדוש לברכה

הוא בא לפה בקריית שמונה אם אני לא טועה בשנת תשעים וחמש תשעים ושש משהו כזה

ואז אני עבדתי ברבנות הראשית לישראל ובאתי אליו

ובאנו לכאן לאיזושהי ביקורת

סיימנו את הביקורת דרך אגב הפסיקות שלו אז

מרמרו הרבה רבנים אבל הוא צפה פנאטית זאת אומרת מה שפוסקים היום

ומה שרבנים מסכימים איתם היום הוא כבר צפה אותם לפני שלושים שנה

אז קראו לו משהו כמו מרדן כזה

אבל זה לא מרדן כמו שהוא קרא את הדור הוא ידע איזה דור הולך לצאת

ואז כשהייתי בא אליו לפה בקריית שמונה היינו מסיימים את העבודה שלנו

הייתי מגיע אליכם הביתה הרבית אמרו הם מבקש שאני אבוא אליו הביתה

היה עושה לנו מביא בשרים והיה הכנסת עורכים כיד המלך

ופתאום הוא שולף מהספרייה אצלכם בבית

טראק חושן משפט אומר לי בוא נלמד חושן משפט

ולומדים לומדים לומדים מתפלפלים אומר לי תגיד לי מה אתה עושה פה

הולך תלמד משפטים אההה כבוד הרב אני גר בטבריה קשה

אומר לי הלכתי למד משפטים ומאז ברוך השם הכל היסטוריה

אבל אני רוצה לומר הרב היה איש סודי בהרבה דברים

גם בהרבה מאוד דברים רגישים גם במדינה וגם בעולם

שמין הסתם אני לא יכול לחשוף אותם

אלהא דרבי מאיר ענני:

מוצאי שבת אחד הזמינו אותי לראיון באחד מערוצי הטלוויזיה, אז לא היה ערוץ ארבעה עשר. . .

עמדו מולי שלושה מראיינים שמאלנים, ואותו ערב הייתה הילולא של רבי מאיר בעל הנס. אז אני, לפני שאני מתחיל את הראיון שלי עם כל המראיינים השמאלנים ועוד אחד ערבי, אני אומר להם: "תקשיבו, זה ערב גדול וקדוש מאוד - הילולא של רבי מאיר בעל הנס. אז כל מי שצופה בנו שידליק נר, ייקח שקל ייתן לצדקה, ויגיד 'אלהא דמאיר ענני' שלוש פעמים, ויראה ישועות!"

מה עשו לי בתוכנית אותו יום. . . הדתה! בלגן! טוב, סיימנו, זה היה מוצאי שבת.

אחרי שבוע וחצי הגישו נגדי תלונה לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו - רשות שנותנת קנסות למי שמדבר דברים לא טובים בטלוויזיה. עכשיו מה אמרתי? "אלהא דמאיר ענני, תדליקו נר לכבוד רבי מאיר בעל הנס. . ."

עכשיו שם, מה שהם יכולים לעשות זה רק לתת קנסות כספיים, והם רצו ממני מאה אלף שקל. . .

התקשרתי לרב שלום לוי זצ״ל, אני אומר לו: "הרב, אמרתי ככה וככה זה וזה, הזמינו אותי לשימוע, רוצים מאה אלף שקל מאיתי ועוד מאה אלף שקל לקנוס את הערוץ בגלל ההדתה. . ."

אני אומר לו: "טוב, מה אני עושה? אני צריך להגיע לוועדה?" הוא אומר לי: "תגיע לוועדה, תגיד 'אלהא דמאיר ענני' שלוש פעמים ותכנס!"

תקשיבו, אני מגיע לשם למשרדים שלהם בירושלים, שולחן כזה עגול, יושבת ראש הוועדה יושבת שם, מסביב צפרדעים כאלה תל אביביים. . .

אני נכנס ואומר: "אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני." הוא אומר לי "שב", ואז יושבת הראש ואומרת לי: "תגיד לי אדון אורחן דמרי, באיזה רשות עשית ואמרת 'אלהא דמאיר ענני'?"

אמרתי: "גבירתי, בואי נגיד לך משהו. זכותם של הצדיקים עומדת לעם ישראל דורי דורות, ולא קרה נזק לאף אחד, אלא ההפך - מי שמאמין בזה רואה ישועות."

מסתכלת עליי ואומרת לי: "תקשיב טוב, אדון אורחן דמרי, אני באתי עולה חדשה מתוניס בגיל שש, ואני זוכרת את אמא שלי בערב הילולה של רבי מאיר בעל הנס - הייתה מדליקה נר ואומרת לי 'אלהא דמאיר ענני'. גם אני באותו מוצאי שבת הזכרת לי את אמא שלי, וגם אני התרגשתי. יאללה, לך הביתה."

כל האלה מסביבה אומרים לה: "לא, איפה את? מה מה מה?" [היא אומרת: ] "זה בסדר, לך הביתה, אין כלום, כל הכבוד."

התקשרתי, סיפרתי לרב שלום, התחיל לצחוק ואומר לי: "אתה רואה? אמרתי לך 'אלהא דמאיר ענני' - מה אתה דואג? הוא יעזור לך."

תראו, יש - אנחנו פה נמצאים בהילולה של צדיק, של קדוש, של אדם שמה שנקרא "תוכו כברו". אני אומר להגיד דברי תורה, כבר אמרתם המון. אדם שתוכו כברו - שמה שצריך להעיר, הוא היה מעיר והיה אומר, וכל היום היה נמצא במלחמות, כדי שיבינו את המשנה שלו, את התורה שלו. אבל לצערנו הרב, לוקח לאנשים הרבה שנים להבין את זה.

והרב אמר: "תקשיב טוב, אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום תפילת העמידה. בתפילת העמידה אנחנו אומרים 'אלוהינו ואלוהי אבותינו, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב'. לכאורה תגיד 'אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב' - למה 'אלוהינו ואלוהי אבותינו'?"

אלא אנחנו כאן בזכות האבות שלנו. כל אחד ואחד מאיתנו כאן שיודע שיש לו צער, שיש לו כאב - לאן הולך? או לאבא או לאמא, אבא לאבא. אז גם אם הם נפטרו, מה אנחנו עושים? הולכים לבית העלמין, מדברים איתם. זה אמיתי, כי אצלנו הצדיקים הנפטרים שלנו הם עדיין חיים.

חבר כנסת ערבי מאושפז בגלל קללות על הצדיקים

אני אספר לכם סיפור אמיתי, ובזה אני אסיים, אני לא אכביד עליכם.

יום אחד - יאללה, אני חושב שחלק מכם אפילו שמעו את הסיפור, אבל הוא קשור מאוד לרב שלום - יום אחד הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של צפת כשהוא אדרך (אגב, היה אח של הרב שלום לוי, אח שלו), ואבא שלו הרב מרדכי אליהו הוא היה הרב של הרב שלום לוי.

יום אחד הרב שמואל אליהו, אם אתם זוכרים, הוציא פסק הלכה שאסור להשכיר דירות לערבים - אתם זוכרים את זה. טוב, וכל התקשורת: "חביבי, יאללה תח תח תח תח. . ." הרב שמואל התקשר אלי ואומר לי: "אפי, אתה יוצא במקומי לכל כלי התקשורת."

אז לא היה ערוץ 14, אז היה ערוץ 1, 12, 13 - זה כולם. תראה אליי, יופי.

טוב, מזמינים אותי לאיזה ראיון, ואיתי אחד מחברי הכנסת, בני דודינו - לא משנה את השם שלו, נקרא לו לצורך העניין 'א'.

מזמינים אותי לראיון בערוץ מאוד מכובד עם רייטינג כבד של אולי שלושה מיליון איש רייטינג, אז לא היה את הערוצים האחרים. ואני מגיע לשם, אני יושב מול המראיין, שמים לי אוזנייה ומיקרופון, הוא שם לי אוזנייה ומיקרופון, ויאללה אנחנו מתחילים.

שם המראיין הוא שמאלני, הוא שמאלני, ואז נותנים לאותו חבר כנסת הערבי. אומר לי: "תגיד לי, הרב שלך גזען, ואיך אתה מסוגל לייצג בן אדם כזה?"

אני אומר לו: "תקשיב טוב, אתם עם מנוחס - אתם עם מנחש. הידיים שלכם נוגעות במשהו ירוק, הופך להיות חול." אמרתי לו: "תראו, קיבלתם את גוש קתיף. אותם פועלים שעבדו באותו משק חקלאי, כשהיה בעל הבית יהודי, הכל היה ירוק. הגעתם אתם, קיבלתם - כשמסרו את גוש קתיף, מסרו את החממות לאותם פועלים שעבדו שם. קיבלתם את החממות, התחלתם לטפל בהם - חרק יבש." אמרתי לו: "אתה רואה? אתם עם מנחש."

ואני רב איתו בטלוויזיה, וצועקים לי במיקרופון: "תפסיק! תפסיק!" ונתקו לי את המיקרופון, כי אני נכנס בו והוא נכנס בי, אני נכנס בו והוא נכנס בי.

ואז הוא אומר לי: "תקשיב, הרב שלך זה גזען. תגיד לי איך אתה מסוגל לייצג רב כזה?"

אני אומר לו: "תגיד לי, מה אתה רוצה ממנו? זה בכלל לא פסק הלכה שלו." הוא אומר לי: "כן, של מי?" אמרתי לו: "מרן השולחן ערוך, רבי יוסף קארו, כותב את זה בפירוש - מה אנחנו בשבילו? כאלה קטנים."

הוא אומר לי: "כן, איפה גר יוסף קארו הגזען הזה?" אני אומר לו: "מה, אתה באמת לא יודע? בצפת." "אה, יש עוד רב גזען בצפת? מה זה הרבנים האלה? כל היום מוצאים רבנים גזענים בצפת."

אני אומר לו: "כן, רבי יוסף קארו גר בצפת." טוב, סיימנו את הראיון.

כל מה שאני אומר לכם מצולם - כן, זה היה בערוץ אלג׳זירה, הסריטו את זה בערוץ אלג׳זירה ובערוץ הוט - יש ערוץ הוט של ערבים כאלה.

ואז אנחנו סיימנו את הראיון, יוצאים החוצה, והוא מקלל אותי ואני מקלל אותו, והוא מקלל אותי ואני מקלל אותו. לא חשוב.

יום למחרת, כבוד הרב, מגיע משאית רכב מסחרי גדול, בתוכו צלמים, חברי כנסת מכל הבלעד - אלה ששונאים אותנו ועוד יותר שונאים אותנו. באים לחפש איפה גר רבי יוסף קארו, רוצים לדעת איפה גר הרב הגזען הזה. מצולם, חברה, זה מצולם.

מגיעים עם הטנדר שלהם לתחנה המרכזית בצפת. הוא יורד, אותו חבר כנסת יורד ואומר לו: "סלח לי," פוגש אנשים, "סלח לי, איפה גר יוסף קארו?"

מסתכלים עליו ואומרים: "מה, הוא צמח בארבת הזה? מה יוסף קארו? איזה יוסף קארו?" אמרו לו: "הולך לכיוון בית העלמין העתיק." הוא הולך לבית העלמין העתיק.

הולך לבית העלמין העתיק, על המזל שלו נפל ביום ל״ג בעומר. ל״ג בעומר, למי שלא יודע, זה הילולה של האר״י הקדוש - אולי איזה שלושים ארבעים אלף איש בצפת. ואתה רואה אותו מדבר למצלמה, הבלבול הזה: "מה, כל אלה באים ליוסף קארו? ואני לא יודע שהוא גר פה? מה זה המכוניות האלה? מה זה האנשים האלה?"

הוא מגיע לבית העלמין בצפת, מחנה את האוטו, יורדים צלמים - כולם בעטר, רוצים לראות איפה יוסף קארו, מי זה.

מגיע - מי שהיה פעם בבית העלמין העתיק, בצד שמאל יש שלושה בניינים וישיבה של חסידי ברסלב. הוא מגיע לשם, הוא רואה אחד מוכר תפילין, אחד מוכר חוטים אדומים, אחד מוכר זה, הוא מוכר זה. ואז הוא רואה שם חברה של רבנים, זה. הוא מסתובב: "סלח לי, אתה יוסף קארו? אתה יוסף קארו?"

"יוסף קארו?" הוא שואל. "מה רוצה זה עכשיו?" "אבא, שמע, יוסף קארו." "איזה יוסף קארו?" אמרו לו: "שמע, יוסף קארו, תרד למטה."

יורד למטה במדרגות - יש שם את הקבצנים בצפת. יש איזה קבצן, אולי נמצא 50 שנה שם, אחד עם מלא ציציות, עם זקן לבן, כולו מרופט. פוגש אותו: "אה, הנה יוסף קארו!" אומר לו: "תן לי 20 שקל, אני יוסף קארו."

והוא מתעצבן, אומר לו: "תפסיק, אה, תפסיק! מה אתם היהודים? מה היהודים האלה?" ומקלל. אמר לו: "איפה יוסף קארו? אני רוצה לראות מי זה הרב הגזען הזה." אומרים לו: "לך יותר קדימה."

יורדים במדרגות, בצד ימין יש, סליחה, גשר כזה מעץ. הוא הולך בגשר, מחפש את יוסף קארו. אומר לו: "הנה, אתה רואה שם, איפה שהחברה רוקדים? זה יוסף קארו."

טוב, מגיע לשם באמצע למטה, הוא רואה כמה חסידי ברסלב - בקבוק ערק על הקבר, וויסקי, קצת צימוקים, קצת. . . אתה יודע, הילולה. חברה מסטולים, מפצות עם אש, כולם רוקדים וריח של ערק.

והוא עובר אחד אחד: "סלח לי, איפה אתה יוסף קארו?" אומר לו, לוקח את הכיפה של הברסלב, שם לו על הראש ורוקד איתו, והוא מקלל אותו.

עכשיו, כל זה מראים בטלוויזיה. אומר לו: "איפה יוסף קארו?" אומר לו: "הנה, פה, פה." "פה, פה." אומר לו: "מה? אני באתי עד לפה בשביל קבר? מה זה, היהודים האלה?"

תקשיבו, אין קללה בעולם, בעברית ובערבית, שלא קיללו אותי ואת הרב אליהו. לא השאיר קללה. הגיע לדורי דורות עד אברהם אבינו מהקללות שלא הגיעה אלינו. מה זה קללות? קילל אותנו? לא השאיר לנו כלום. איך סחבנו אותו בשביל לראות קבר?

בלילה, יש איזו תוכנית בגלי צהל. אתם לא זוכרים מי מהמראיינים שם? העלו אותנו לשידור, אותי ואותו, והוא בתוכנית מתעצבן עליי: "אתה שולח אותי לקבר, ואתם היהודים מאמינים בקברים, מאמינים במתים, טאח טאח טאח."

אני אומר לו: "תגיד לי, עד כדי כך אתה מתמטם ושונא את העם היהודי? מה עשה בגוגל 'רבי יוסף קארו'? תראה שהוא נפטר לפני 600 שנה. מה המסובך בזה?"

הוא אומר לי: "אתם היהודים מאמינים ברבנים שלפני 600 שנה." אמרתי לו: "לא, אנחנו מאמינים ברבנים לפני 6, 000 שנה. מי אברהם אבינו?"

טוב, סיימנו את האירוע הזה ברדיו.

יום למחרת - כל מה שאני אומר מתועד ומצולם בטלוויזיה, זה סופר - יום למחרת, שעה שמונה וחצי בבוקר, שעה שמונה וחצי בבוקר, אני מקבל טלפון.

"שלום, אורחן דמרי?" "כן." "מדברת פלונית אלמונית, הבת של א'." אני אומר לה: "כן, מה?" אומרת לי: "אל תשאל. אבא קיבל בלילה דום נשימה, לקחו אותו בטיפול נמרץ, הוא נמצא בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים."

ואני אומר: "מזמור לתודה, הרי בהילולת ברסלב כל הצרות שלנו נמצאות." אומרת לי: "מה אתה ממלמל?" אמרתי לה: "ברוך השם, למה לא לקח אותו עד הסוף, שיגמור את העבודה?" "תפסיק, דמרי, תפסיק, תפסיק."

"אבל אני," אומרת לי, "תקשיב טוב, אבא רוצה לפגוש אותך." אמרתי: "אוהו, איזה כבוד בשבילי לבוא לראות אותו מחובר למכונות הנשמה במחלקה קרדיולוגית. מה זה, חגיגה אני עושה אותו היום."

טוב, אני מגיע. עזבתי הכל, ביטלתי דיונים, אמרתי: "עכשיו אני עושה על הדסה עין כרם." אוי, יש לי, יש יותר טעם גדול מזה - אחד שקילל אותך אתמול בלילה ואמר שאתה מאמין באבנים, ואמר שאתם היהודים מאמינים בנפטרים לפני 600 שנה, לבוא לראות אותו במצב כזה. חסדי ה' אמר ברכותיו.

אני מגיע למחלקה קרדיולוגית בהדסה עין כרם. הוא קיבל חדר VIP בגלל האישיות שלו, דרך אגב הוא גם היום חבר כנסת. הוא קיבל חדר VIP.

אני נכנס - חדר שלישי מימין, אפילו אני זוכר - אני רואה אותו שוכב על המיטה, כל המכונות לידו, המחשבים, צפצופים, ואני אומר: "שיש ושמחה," ואני מבסוט.

"תפסיק דמרי, תפסיק." אני אומר לו: "תגיד לי, אפילו מלאך המוות לא יכול עליך? היה גומר את העבודה, היה לנו קצת שקט." הוא אומר לי: "לא, לא, היה מישהו אחר אותו קשה ממני." ואני מבסוט, אני רואה אותו, המכונות, הנשמה.

ואז הייתה אשתו לידו, הייתה בת שלו לידו, ישב לידו, כבודכם, שיח, אולי בחור בגיל 90, שיח מוסלמי עם כזאת כיפה על הראש, היה לו מקל ביד, את הסמלה הלבנה האלה של המוסלמים, אלה המסובבת - אני זוכר כמו עכשיו - זקן לבן, בלי שפם. למה אין להם שפם? עוד לא הבנתי. עוד לא יצא לי להבין מה העניין של בלי שפם. לא משנה.

אחד נבוג, אומר לו בערבית: "יאללה, רוח עליי, אני. . ." תגיד לו, אומר לי: "סליחה." אני אומר לו: "מה, לא שומע יותר בקול?" הוא אומר לי: "סליחה, סליחה, סליחה, תסלח לי." אני אומר לו: "ואם אני לא רוצה לסלוח?" הוא אומר לי: "לא, בלהך, תסלח לי, תעשה טובה, אני רוצה לבקש סליחה. קיללתי אתכם, תעשה טובה."

אמרתי לו: "תודה מ', יאללה בסדר." הוא אומר לי: "טוב, תן לי את הטלפון של הרב אליהו, אני רוצה לבקש ממנו סליחה." אמרתי לו: "קח את הטלפון, הוא לא יענה לך." ונתתי לו את הטלפון, והוא מנסה, מנסה, מנסה. לא מצליח.

תקשיבו טוב. בא אליו אותו שיח מוסלמי, אומר לו: "תקשיב טוב, את היהודים אסור לקלל, אסור לקלל, כי היהודים חיים בזכות האבות שלהם. היהודים חיים בזכות הנפטרים שלהם."

אומר לו: "עד תודע מה ההבדל בינינו, בין המוסלמים לבין היהודים?" אומר לו: "המוסלמים - איך קוראים לך אתה? דוגמא: אבו איאד, אבא של וליד." ערבים. "אנחנו, אתה עולה לתורה איך קוראים לך? יעמוד הרב איאד בן הרב שלום."

אומר לו: "היהודים מזכירים את האבות שלהם, ובגלל שמזכירים את האבות שלהם, האבות שלהם תמיד שומרים עליהם. אף אחד לא יכול להתעסק איתם. ליהודים יש זכויות של אבות." אומר לו: "אפילו הידיעה הזאת אני למדתי אותה מן המוסלמים."

אומר לו: "בסידור שלהם, אנחנו המוסלמים מתפללים 'לא אילהא אילא אללה, מוחמד רסול אללה' - זאת אומרת השם הוא האלוהים, מוחמד הנביא של אלוהים."

אומר לו: "היהודים שלוש פעמים ביום: 'אלוהינו ואלוהי אבותינו - אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב'. היהודים קודם כל מתפללים לאבות שלהם שנפטרו - כל אחד לאבא שלו ולאמא שלו ולאברהם ולאיצחק ולאיעקב. זה ההבדל בינינו לבינם, ולכן את היהודים לא מקללים. ולכן את היהודים אי אפשר לחיסל, כאפאק. לא משנה איפה תשים אותם."

אז רבותיי, זה הזכויות שלנו. זה הזכויות של הרב שלום, זכר צדיק וקדוש לברכה. שהרב איתמר נמצא פה בזכות אבא שלו. כל אחד ואחד מכם נמצא בזכות ההורים שלו. לכו תדברו איתם, תבקשו מהם - אצלנו היהודים המתים לא נפטרים. אולי הגוף לא נמצא, אבל הנשמה נמצאת, וכל אחד יראה את הברכה שלו ואת המזל שלו ואת ההצלחה שלו. לכו תדברו איתם.

אנחנו מאמינים בהורים הנפטרים, אנחנו מאמינים בצדיקים שנפטרו. מה נעשה? זה אנחנו, העם היהודי.

אני רוצה בעזרת השם שזכותו של הרב שלום יעמוד לנו בעזרת השם, וכל שתבקשו תצליחו. ולכו, רבותיי, לכו לבקש ולהתפלל, כי אתם תראו ישועות. כל טוב.