מספרת יהודית צימט סחה לי לתומה עולה ממרוקו, אשה קשישה ובודדה הגרה בגפה, המשתדלת לשמור על המצוות כהלכתן, שעסקה לפרנסתה בעמל כפיים:
חליתי קשה ואושפזתי בבית-החולים "ביקור חולים" בירושלים. יומיים לפני חג הפסח נאמר לי שמשחררים אותי וכי יכולה אני לשוב לביתי.
פרצתי בבכי משום שידעתי כי לא הכשרתי את ביתי לחג כדין וכל שאוכל להספיק הוא – לרחוץ את כלי המטבח.
בעוד אני ממררת בבכי, פגשתי בבית החולים בר' אריה (שנראה בעיני כאליהו הנביא), כשהוא פוקד את החולים המאושפזים בו. משראני שאני בוביה שאלני לפשר הדבר. אמרתי לו את אשר העיק על ליבי.
אמר לי ר' אריה: חדלי מלבכות. לבי לביתך, השליכי לחם החמץ המצוי בביתך נעלי ארונות המטבח, הניחי מפה נקייה על השולחן ועליה הכלים הכשרים לפסח השמורים עמך ותחגגי עם כל בית ישראל את החג.
כיצד אחזור הביתה? ומה בקשר לנקיון כללי של הבית והכשרתו כדין?
- מקבל אני על עצמי עבירה זו. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה