מדליקים את המצרים

המצרים נבהלו וירו הרב אלי סדן

ראש מוסדות 'בני דוד', עלי

במלחמת יום הכיפורים הייתי בן עשרים וחמש, לוחם בגדוד הצנחנים שחצה את תעלת סואץ עם סירות הגומי וכבש את ראש הגשר.

בהמשך הקרבות הגענו לקו מול המצרים מדרום לאיסמעיליה. בהיותנו שם הייתה הפסקת אש ובמהלכה נוהלו השיחות ב-101. היינו בקו הזה הרבה זמן והגענו לחנוכה.

היה מתח גדול. כל הזמן היו צניחות והיו נפגעים. כולם מילואימניקים, המלחמה מתמשכת כבר שלושה חודשים, מאז יום הכיפורים, וחיפשנו דרך להרים את המורל והרוח.

ואז הצעתי רעיון, שיצא אל הפועל: בינינו לבין המצרים הורידו סוללת עפר גדולה כדי שהמצרים לא יוכלו לצלוף בנו.

בליל חנוכה הכנו נר. לקחנו תרמיל פגז של טנק. מילאנו אותו בחול, סולר ויוטה. התגנבנו, קבוצה של אנשים, אל הסוללה הזאת. טיפסנו מאחור בלילה, הצבנו את התרמיל על הסוללה ובשלב מסוים הדלקנו נר ראשון, וגלשנו מיד מהסוללה.

המצרים כמובן נבהלו מאוד ופתחו מיד באש על הנר הזה. אבל זה לא עזר להם. הצבנו אותו עמוק בתוך החול וזה היה מתכת מפגז של טנק והוא דלק שם די הרבה זמן. נר ראשון.

למחרת הלכנו למקום אחר בסוללה כדי שהם לא יהיו מוכנים, והדלקנו שני נרות; אחר כך שלושה נרות וככה לילה־לילה. כל פעם הלכנו למקום אחר בסוללה והדלקנו נרות חנוכה בדיוק מול המצרים, עם נרות בעלי עוצמה שדלקו הרבה זמן.

חברים שלנו במוצבים אחרים שמעו על הרעיון והתחילו גם לעשות את זה בעוד מקומות, עד שבלילה האחרון של חנוכה, דלקו חנוכיות מול המצרים לאורך כל הקו באיסמעיליה. ואז עשינו תיאום שבשתים־עשרה בלילה בדיוק כל מוצב מרים שמונה זיקוקים באוויר ביחד! זה היה נר שמיני של חנוכה, לכל אורך הקו בין המצרים ובינינו, עפו באוויר שמונה זיקוקים בנוסף לחנוכיות שדלקו לאורך כל הקו. זה היה חנוכה מיוחד! ! !