יום רביעי, 22 באפריל 2026

השגריר הסעודי והרב אליהו

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא אֵרַע בְּמַהֲלַךְ טִיסָתוֹ שֶׁל הָרַב לְוֵנֵצוּאֵלָה שֶׁבִּדְרוֹם אָמֶרִיקָה. בַּמּוֹשָׁב שֶׁלִּפְנֵי הָרַב יָשְׁבוּ הַשַּׁגְרִיר הַסָּעוּדִי בְּיַחַד עִם אִשְׁתּוֹ, וּלְפֶתַע קָלְטוּ אָזְנָיו שֶׁל הָרַב שִׂיחָה מְעַנְיֶנֶת בֵּינֵיהֶם.

הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר הַדַּיָּלִים הִצִּיעוּ לַנּוֹסְעִים אֲרוּחָה. הָרַב דָּחָה, כַּמּוּבָן, אֶת הַמָּזוֹן וְהִסְתַּפֵּק בִּשְׁתִיַּת מַיִם שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ. אוּלָם הַשַּׁגְרִיר שֶׁלְּפָנָיו סָעַד אֶת לִבּוֹ בִּבְשַׂר חֲזִיר, הָאָסוּר בַּאֲכִילָה לְפִי הַדָּת הַמּוּסְלֶמִית. . .

הָרַב, שֶׁהֵבִין אֶת הַשָּׂפָה הָעַרְבִית, שָׁמַע כֵּיצַד אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַשַּׁגְרִיר מוֹכִיחָה אוֹתוֹ עַל שֶׁהָאֱלֹקִים רוֹאֶה אוֹתוֹ, וְכֵיצַד הַשַּׁגְרִיר מְלַגְלֵג עַל דְּבָרֶיהָ. "אֱלֹקִים מַבִּיט רַק עַל מָה שֶׁקּוֹרֶה בָּאָרֶץ, לֹא עַל מָה שֶׁקּוֹרֶה בַּמָּטוֹס. . ." אָמַר, וְאָכַל אֶת הַבָּשָׂר בַּהֲנָאָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַמָּטוֹס לְוֵנֵצוּאֵלָה, יָרַד הָרַב מִן הַמָּטוֹס, כְּשֶׁהוּא מְעֻטָּף בַּגְּלִימָה. לְמַרְגְּלוֹת הַמָּטוֹס הִמְתִּינוּ לוֹ מִשְׁלַחַת חֲשׁוּבָה מִנְּצִיגֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית, וּמִנְּצִיגֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת. וּמִשָּׁם הִמְשִׁיךְ הָרַב לְאוּלָם סָמוּךְ, שָׁם הִתְקַיְּמָה לִכְבוֹדוֹ קַבָּלַת פָּנִים.

בְּקַבָּלַת הַפָּנִים הִשְׁתַּתֵּף גַּם הַשַּׁגְרִיר הַמִּצְרִי, שֶׁהֶעֱרִיךְ וְכִבֵּד אֶת רַבָּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הָרַב, נִגַּשׁ אֵלָיו, נִשֵּׁק אֶת יָדוֹ וּבִקֵּשׁ אֶת בִּרְכָתוֹ.

הָרַב בֵּרְכוֹ בִּתְנַאי שֶׁיַּשְׁפִּיעַ עַל שִׁלְטוֹנוֹת אַרְצוֹ שֶׁלֹּא יִתְנַכְּלוּ לַיְּהוּדִים, וְהַשַּׁגְרִיר הִבְטִיחַ זֹאת בְּכָל לֵב.

אַךְ הִנֵּה, כַּאֲשֶׁר פָּנָה הַשַּׁגְרִיר הַמִּצְרִי לָצֵאת, הִבְחִין בּוֹ הַשַּׁגְרִיר הַסָּעוּדִי, שֶׁהִזְדַּמֵּן לַמָּקוֹם.

"מָה עָשִׂיתָ? !" גָּעַר בּוֹ, "נִשַּׁקְתָּ אֶת יָדוֹ שֶׁל הָרַב הַיְּהוּדִי? ! הִשְׁפַּלְתָּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאִסְלָאם! אַלְשִׁין עָלֶיךָ בִּפְנֵי הַקָּאדִים!"

הַשַּׁגְרִיר הַמִּצְרִי רָעַד כֻּלּוֹ. הוּא מִהֵר אֶל הָרַב וְסִפֵּר עַל אִיּוּמָיו שֶׁל הַשַּׁגְרִיר הַסָּעוּדִי.

לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים עָזַב הָרַב אֶת מְקֹרָבָיו וְנִגַּשׁ בִּצְעָדִים נִמְרָצִים אֶל הַשַּׁגְרִיר הַסָּעוּדִי, כְּשֶׁהַנּוֹכְחִים מִתְבּוֹנְנִים בּוֹ בְּמֶתַח.

"הַאִם מוּכָן אַתָּה שֶׁאֲפַרְסֵם אֶת דַּעְתְּךָ, שֶׁאֱלֹקִים אֵינוֹ מַבִּיט עַל מָה שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּמָּטוֹס? !" הִטִּיחַ הָרַב בַּשַּׁגְרִיר הַסָּעוּדִי בַּשָּׂפָה הָעַרְבִית.

הַשַּׁגְרִיר כִּמְעַט וְנִתְעַלֵּף. הוּא הֵבִין, כִּי הָרַב הִבְחִין בְּמַעֲשָׂיו בַּמָּטוֹס, וְכִי אִם יְפַרְסֵם אֶת תַּפְרִיט סְעוּדָתוֹ, יִגָּרֵם לוֹ נֵזֶק גָּדוֹל. . .

הוּא כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחַנֵּן שֶׁהָרַב לֹא יְפַרְסֵם אֶת מַעֲשָׂיו. וְהָרַב הִסְכִּים, בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יָהִין לִפְגֹּעַ בַּשַּׁגְרִיר הַמִּצְרִי.

לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי הַהַבְטָחָה הִתְקַבְּלָה לְאַלְתַּר. . .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אם השומרת על לימוד הבן

מסופר על הרבנית הצדקנית מרת לאה עטיה שהסבה יחד עם בנה על שולחן שבת. הרבנית אישה אלמנה הייתה, לכן היא ובנה אכלו את סעודת השבת יחד. כאשר סי...