מחיסרון ליתרון לא לזלזל בילדים

חיסרון שהפך ליתרון - אריק סגל

החנות של יוסיפון הייתה חנות קטנה ומוזרה: החנות הכילה סוגים רבים של דבק מכל הסוגים, אבל נמכרו בה רק מוצרי דבק שונים.

החל מדבק סלוטייפ ועד לדבק מגע, דבק פלסטי, דבק שקוף, דבק לתלמידים ושפופרות דבק ברמות שונות. החנות של יוסיפון הייתה יפה ומעניינת אלא שהיא סבלה מפגם אחד: לא היה לה קהל לקוחות נרחב, וכי כמה אנשים צריכים דבק? גם אלו שצריכים, אינם זקוקים לכמות גדולה מהם, ואין להם צורך בסוגים שונים. . .

יוסיפון היה מייצר בעצמו את הדבק, במפעל הקטן שמאחורי חנותו במשך שעות ארוכות, ולא הקשיב לעצות ידידיו שיוסיף לחנותו מוצרים נוספים. הוא הצביע כלפי השמים, ואמר: 'זה התחום שאני מתמחה בו, אני מאמין שהקב׳ה ישלח לי את הפרנסה. . .'

כאשר חנות מייצרת מוצרים מעניינים, ולא מצליחה למכור הרבה היא מזמינה מטבע הדברים קהל מאד מסוים: ילדים. ילדים שבאים להתעניין במה שיש לחנות להציע. אלא שהחיסרון היחיד הנלווה לכך הוא שילדים הם אינם קהל צרכנים, ולרוב אין להם גם את האפשרות לקנות ובטח שלא בשנות השבעים של המאה הקודמת – שם מתרחש סיפורינו.

לא רחוק מחנותו של יוסיפון פעל בית ספר גדול, וקבוצת ילדים הייתה מגיעה בכל יום מחדש, בהפסקת הצהריים למפעל הדבק כדי להתעניין בעבודה ובמוצרים של האיש הישר והמסור לעבודתו. הם היו מתאספים סביב השולחן שעליו עבד בירכתי החנות ומתבוננים כיצד נהפכים פיסות הנייר והבד לסרטי דבק. בהמשך היו מתבוננים כיצד הוא אורז אותם, ומניח אותם על מדפי החנות, או בארגזי אחסון. אחד מן הילדים שענה לשם שמעון, נהג לשאול שאלות רבות על תהליך ההכנה ועל מחירי החומרים. יוסיפון היה עונה בסבלנות רבה, ומסביר להם באדיבות כיצד הוא עובד.

גם כאשר היה נכנס לקוח לחנות לא היו הילדים מפנים את מקומם. הם היו מתבוננים בתהליך המכירה והקנייה, ומוסיפים שאלות שונות. שמעון היה הסקרן מכולם, ונהג להמטיר שאלות גם על ראשו של הלקוח: 'לשם מה אתה צריך את הדבק? מה אתה מדביק? האם ניסית את זה בעבר וזה הועיל לך?'

מדי פעם, היו הלקוחות מעירים ליוסיפון: 'מדוע אתה נותן להם 'לשגע' אותך? למה אתה לא מגרש אותם מהחנות הרי הם לא קונים כלום?' יוסיפון היה אז מחייך בסלחנות, ומפטיר: 'הם בסך הכול ילדים, לא מתכוונים לעשות רע לאף אחד. מלבד זאת, איש מעולם לא הפסיד מאדיבות וסבר פנים יפות, מהתנהגות כזאת רק מרוויחים'. ואז היו הלקוחות מושכים בכתפיהם, נוטלים את המוצרים שקנו ויוצאים מהחנות.

שנים חלפו, והילדים גדלו. חלקם המשיכו בבתי ספר טכנולוגיים, ואחרים פנו ללימודים גבוהים, ביניהם היו גם כאלו שבחרו לשרת בצבא, אחד מהם היה שמעון. הוא החל לשרת בצבא עוד לפני נישואיו, ועלה במהירות בסולם הדרגות. חריצותו, והיסודיות שבה ניחן, הפכו אותו לאיש הנכון במקום הנכון, ומפקדיו הבינו כי לפניהם אדם בעל יכולת ניהול וארגון מצוינת. הוא לא התאים לשרת כמפקד בשדה הקרב, אך בהחלט הלם אותו התפקיד שהתאימו לו מפקדיו - על הגנת העורף, האגף הצבאי האחראי על שלומם של האזרחים בעתות חירום.

גם שם התקדם שמעון במהירות, ולאחר 15 שנים מונה למפקד פיקוד העורף. הוא היה האיש שאחראי על כל מערך המוכנות של העורף, לאירועי חירום ומלחמה שעלולים לפגוע לא רק בחזית ובשדה הקרב אלא גם בעורף, ברחובות ובבתי האזרחים.

היו אלו ראשית שנות התשעים כאשר בעיראק הרחוקה שלט דיקטטור בשם סדאם חוסיין. הוא היה מנהיג מטורף שפלש למדינה השכנה כווית ובתוך שמונה שעות השתלט עליה, החרים את מאגר הנפט של כווית והכריז על עצמו כשליטה החדש. אלא שבארצות המערב החליטו להשיב מלחמה שערה ולעצור את מסעו של הרודן המטורף. הם פתחו במלחמה נגדו, והמנהיג הערבי הכריז כי אם מדינות המערב ובראשן ארצות הברית יפתחו נגדו במלחמה, הוא יתקוף את מדינת היהודים - מדינת ישראל בטילים ראשי נפץ כימיים, המסוגלים לגרום להרג בקנה מידה עצום. בישראל לא לקחו סיכונים וחילקו לכלל האזרחים מסכות גז מיוחדות המסננות את האוויר הרעיל, והורו לאזרחים להיכנס לתוך חדרים אטומים מכניסה של אוויר מבחוץ בעת מתקפה.

כדי לאטום את החדרים נדרשו האזרחים להשתמש בסרטי דבק מיוחדים כדי לסתום ולאטום כל חריץ שבעדו יכול לחדור אוויר. אלא שמהר מאוד התברר שלא כל הסרטים מצליחים לשמור על איטום מוחלט, ודרך רוב הדבקים הקיימים הגז עלול לחדור. הבעיה הונחה על שולחנו של מפקד פיקוד העורף – שמעון, שנדרש להחליט כיצד פותרים את הבעיה.

האלוף שמעון מיודעינו, זכר היטב את השעות הרבות בהם בילה בחנותו של מוכר הדבקים השכונתי יוסיפון. בוקר בהיר אחד עצר נהגו בפתח החנות. והאלוף שמעון - מפקד פיקוד העורף נכנס לחנות, ולאחר ישיבה ארוכה עם מר יוסיפון, נמצאו פיסות הדבק המתאימות, דרכם לא יוכל גז או כל חומר אחר לחדור.

כמות ההזמנות שקיבל יוסיפון מפיקוד העורף, ומגופים שונים שקיבלו את המלצת פיקוד העורף לרכישת הדבק – הייתה אסטרונומית. הוא גייס עשרות עובדים, וכמויות הדבק שהוזמנו הספיקו כדי לפרנס אותו למשך עשרות שנים. או אז הבין יוסיפון, כי האדיבות וטוב הלב שגילה כלפי הילדים לפני עשרות שנים, הם שעזרו לו לעת זקנותו ושלחו לו פרנסה ברווח. . .