פרח התקווה

פרח התקווה

עשרות הטוראים עמדו זקופים והצדיעו באחת, עשרות חיילים נוספים עמדו דום במשמר כבוד מלכותי כאשר מפקד הצבא הקיסרי היפני האדמירל יממוטו, סקר את פרחי הטיס. בין החניכים עמד רב טוראי יטימה טוג׳וטי מרוגש עד עמקי נפשו. זה עתה סיים את קורס הטיס שלו בהצלחה, והוא יוכל להצטרף סוף סוף למאמץ המלחמתי החשוב להוד רוממותו של קיסר יפן במעצמה האמריקאית.

לא כל אחד זוכה להגיע למעמד של טייס, ותחושת השליחות בעד המולדת מילאה את כל ישותו. הוא עמד בין כל חבריו ונשבע להילחם עד מוות למען ארצו. שבוע לאחר מכן הוא הוצב בבסיס האימונים בעיר קגושימה הנמצאת בדרום יפן. ההמולה הייתה רבה, מטוסים המריאו ונחתו ללא הפסקה, ולמעשה היו הרבה יותר מטוסים שנחתו מאשר המריאו, וזאת משום שהם נפגעו מאש המקלעים האימתנית של האמריקאים. השמועות הקשות משדה הקרב גרמו לתחושת ייאוש בקרב חלק מאנשי הטייסת, העליונות האמריקאית הייתה חד משמעית, והיא הייתה מוחצת במיוחד בקרב על הפיליפינים, שם לאחר פעולה כואבת של צבא ארצות הברית צללו 400 מטוסי קרב יפניים מאש האויב לתוך מימי האוקיינוס השקט.

באותה תקופה חל מהפך מחשבתי בראשו של האדמירל יממוטו, שפיקד על צבא יפן. היה זה לאחר שבאחת מגיחות ההפצצה של מטוסי הקרב היפנים על הצי האמריקאי, מטוסו של פקד מסאפומי ארימה נפגע והמטוס החל לבעור. הוא הבין שאין לו סיכוי לשוב בשלום לבסיסו, היטה את חרטום המטוס כלפי מטה וצלל במהירות לעבר נושאת המטוסים האמריקאית פרנקלין, החיילים שניצבו על גבי הסיפון הביטו בתדהמה אל עבר המטוס הצולל לעברם, אבל לא נותר להם לעשות מאום מעבר לקפיצה מהירה אל המים.

המטוס שהיה עמוס בדלק הצית את סיפון נושאת המטוסים וגרם לה לנזק עצום, עשרות מלחים מצאו את מותם בהתקפה המפתיעה. מעשה ה׳גבורה' של רב החובל, העלה את מורל הלחימה של החיילים היפניים, והאדמירל יממוטו החליט לאמץ את שיטת ההתרסקות אל תוך אניות האויב ואף המציא לה שם: קמיקזה.

מאותו היום הועמסו המטוסים היפנים בכמויות גדולות של מכלי דלק וחומרי נפץ ויצאו למשימתם. על מנת לדרבן את הטייסים למשימת ההתאבדות, החליטו המפקדים להמאיס את החיים על הטייסים הצעירים עד שלא יהיה אכפת להם למות, הם עברו אימונים מפרכים מבוקר ועד ערב תוך כדי שימת דגש על משמעת מוחלטת למפקדים, והענשה מחמירה למפירי המשמעת. ובמקביל, כל חייל שהקריב עצמו למען האימפריה ולמען הקיסר ירום הודו זכה לזרי תהילה ושמו הוזכר בהערצה רבה בפי כל.

לאחר האימונים המפרכים והיחס האכזרי של המפקדים, התחיל רב טוראי יטימה טוג׳וטי להתחרט על הרגע שהחליט להצטרף לחיל האוויר, הרעיון שהוא יצטרך לצלול בקרוב אל תוך סיפון אנייה אמריקאית לא ממש מצא חן בעיניו, ורוח הלחימה שלו התנדפה כמו אוויר מבלון מחורר.

באותו הבוקר הוא הצטווה יחד עם חבריו לערוך אימון מפרך שבסופו הם היו צריכים לעשות 150 שכיבות סמיכה. הוא התמוטט לאחר 120 שכיבות, אבל המפקד צרח עליו שימשיך. לאחר שלא הצליח בשום אופן למלא את המשימה הוא נשלח ל-30 יום מחבוש אל תוך צינוק קטן ואפלולי. ריח חריף של טחב קיבל את פניו בשעה שנדחף אל הצינוק הזעיר והאפלולי, והרגשת מחנק קשה שתקפה אותו גרמה לו להתקף חרדה, המחשבה שהוא עומד לשהות במקום הזה 30 יום כמעט הוציאה אותו מדעתו, וכבר לא היה אכפת לו לצאת מפה הישר אל תוך מטוס עמוס חומרי נפץ.

וזו בדיוק הייתה הכוונה של מפקדיו. יום רדף יום ויטימה חיכה בקוצר רוח לרגע בו חייו הארורים כבר יסתיימו. הוא הספיק להכיר כל מילימטר בתא הקטנטן וידע לשרטט כל סדק או קילוף בקיר. ואז, לאחר שבועיים הוא הבחין בגבעול קטנטן שהחל לצמוח לפתע באחד הסדקים שבקיר. הוא עמד נפעם מול כוח החיים של הצמח הקטן שגדל למרות המחסור באוויר נוזלים ואור. הוא עקב אחרי הגבעול בהתמדה והבחין כיצד הוא נאבק על הישרדותו בתנאים הקשים שהיו בתא, יום אחר יום עקב אחריו עד שלפתע בקע מתוכו פרח יפהפה בצבע ורוד. 'אם הפרח הזה צמח בתנאים כל כך קשים, אין שום סיבה שחיי הצעירים לא ימשיכו לצמוח גם כן' החליט יטימה בליבו. כאשר יצא מכלאו, הוא עורר שערורייה גדולה כאשר היה היחיד ששב עם מטוסו לבסיס ולא התרסק אל תוך האניות האמריקניות.

הוא הושפל והורד מדרגתו, והיה עליו לנקות את השירותים של המחנה עד סיום המלחמה. לאחר סיום המלחמה הוא השתלב בלימודי הנדסה והחל לנהל מפעל גדול בתעשיית המכוניות היפנית. כיום יטימה טוג׳וטי מנהל קונצרן רכב מהגדולים בעולם, נחשב לאיש עסקים מצליח ולאחד האנשים העשירים ביפן, והכול בזכות הפרח הזעיר. . .