פיפקין ציפוי נורה - להאמין שאתה יכול

בשנת 1879 המציא אדיסון את נורת הליבון - מתכת טונגסטן שהתחממה עד שהגיעה לטמפרטורה בה היא פולטת אור הנראה לעין, כאשר היא עטופה במעטפת זכוכית שקופה.

במשך 40 השנים שלאחר מכן, הנורה הזו כמעט ולא עברה כל שינוי משמעותי.

עם זאת, אנשים הרגישו שהאור שהיא יוצרת גס מדי ולא רך מספיק - היה קשה להסתכל על דברים בקירבה למנורה בגלל סנוור, ודברים שהיו רחוקים מהמנורה היו חשוכים מדי, כי היה חשוך יחסית בצילם של אובייקטים אחרים.

האנשים חיפשו נורה שתפזר אור נעים יותר, ושתיתן הארה רכה בכל החדר (לא מסנוור מדי ולא חשוך מדי באף נקודה בחדר).

בשנת 1920, ג׳נרל אלקטריק פיתחה נורת 30 וואט שהזכוכית שלה לא היתה שקופה, אלא הכילה ציפוי לבן שהזכיר קצת ציפוי קרח (למרות שלא היה שם שום קרח כמובן), ונתן מראה קפוא לזכוכית של המנורה החשמלית, ולכן נקראה - "נורה קפואה".

הציפוי הזה נועד ליצור דיפוזיית אור, כלומר קרן אור שיוצאת בזוית מסוימת ממתכת הטונגסטן החמה, פוגעת במשטח הלבן הזה, ומתפצלת אחריו להרבה קרני אור חלשות יותר הנעות בהרבה זוויות שונות (ולא רק בזווית המקורית).

כך גם לא כל הקרן תלך כולה לאותו הכיוון ושם יהיה מאוד מסנוור בקרבה לנורה, וכך גם לא יהיה מצב בו ברגע שהיא תחסם נקבל אזור חשוך, כי עכשיו יוצאות הרבה יותר קרניים (חלשות יותר) בהרבה יותר כיוונים, ולכן פחות סביר שיווצרו אזורים חשוכים בחדר למרות ההסתרות הנגרמות מהאובייקטים בחדר.

מה שיוצר מראה של אור רך ונעים יותר.

עם זאת, הציפוי הלבן הזה הפחית את האור המיוצר ב- 15-25 אחוזים. בעיה נוספת עם המנורה הזו היתה כי הפלואוריד בציפוי פגע במתכת הטונגסטן.

הציפוי גם החליש את הזכוכית והיא הפכה לשבירה יותר, ובנוסף לכל זה, היא גם אספה יותר אבק, כי הציפוי היה על החלק החיצוני של הזכוכית.

כאשר פיפקין הגיע לעבודה, החברים ה״נחמדים" שלו החליטו להסתלבט עליו, ולתת לו כנהוג משימה "בלתי אפשרית" - לפתח ציפוי לנורת הליבון, שגם יהיה פנימי ולא חיצוני, וגם לא יפחית כלל את האור שייצא מהנורה.

פיפקין לא הבין שהמשימה שהוא קיבל היתה סוג של בדיחה, הוא האמין שהיא אפשרית וכבר בוצעה על ידי מהנדס אחר בחברה, ולכן עבד וחקר כאילו מדובר במשימה אפשרית וסבירה, שמתאימה לרמתו של עובד מתחיל. . . והצליח!

בשנת 1925, פיפקין פיתח תהליך חדשני ליצירת ציפוי עבור פנים הזכוכית של מנורה חשמלית.

זה היה תהליך חומצי בעל שני שלבים, בניגוד לתהליך הקיים שהכיל שלב אחד בלבד.

פיפקין הוסיף צעד נוסף של הוספת חומצה נוספת שיצרה גומות רכות ומעוגלות.

לאחר הציפוי החדשני שהמציא פיפקין, היה אובדן מינימלי של עוצמת אור. וכמובן, גם פיפקין הצליח להשאיר את החלק החיצוני של הנורה חלק, כך שהוא לא יתפוס הרבה אבק.