בכל ליל הסדר היה הרה״ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זצ״ל מספר את הסיפור הבא:
איכר הלך מעדנות לעיר הגדולה ליום השוק והוליך איתו עגל למכירה, טוה חלומות מה יעשה בכסף שיקבל עבורו, ירד מן המסילה לפנות דרך לכרכרת הפריץ שבאה מולו וכשהגיעה הכרכרה עצרה לצידו והפריץ גחן בעד החלון ושאל: "כמה תבקש עבור הכלבלב? "קד האיכר: "עגל הוא, ברשותך". שוט הפריץ חרץ פס דם בכתפו. "אמרתי כלבלב", רעם בקולו. האיכר הנבוך קד בשנית: "אבל עגל הוא, כבודו". הצליף בו הפריץ בשנית: "אמרתי כלב, הריהו כלב". קד האיכר בשלישית: "אבל זה עגל". השוט שב והיכה והמרכבה המשיכה בדרכה מותירה אחריה איכר פגוע וחבול שנשבע לנקום נקמתו בפריץ המתהולל והמתעלל.
כעבור ימים מעטים הציתה יד אלמונית את טירת הפריץ שהיתה לאודים עשנים. זימן הפריץ קבלנים שהגישו הצעות מחיר מפולפלות ויום אחד הופיע לפניו אדם שהציג עצמו כקבלן והצעתו הסתכמה בכשליש מהמחיר. והוא הסביר שמתחריו לא הביאו בחשבון שלפריץ יש יערות היכולים לספק עצי בניה לרוב ומשרתים היכולים לעבוד בבנין וכך אפשר להוזיל את המחיר במידה כה רבה.
הפריץ שמח להצעה ובפי הקבלן היתה בקשה; זקוק הוא לעצים חסונים במיוחד לבנית טירה רמה ונישאה שתהיה יפה והדורה מקודמתה, יואיל הפריץ להדריכו ביערותיו ויחדו יבחרו את העצים. הסכים הפריץ בשמחה והורה לרתום את מרכבתו ונסע עם הקבלן. הגיעו ליערות והעצים החיצונים הם צעירים ורכים, העצים הותיקים והחסונים מצוים בעבי היער. ירדו מהמרכבה ונכנסו ליער העמיקו בו ובחנו את עציו, הגיעו לקבוצת עצים גבוהים ועבותים. "זהו", אורו עיני הקבלן, הוציא צבע מכיסו וסימן עץ אחר עץ. "עתה נבחר את העץ המרכזי שעליו ישען כל המבנה". בחנו ופסלו עץ אחר עץ, זה נמוך מדי וזה מתעקם בחציו. "דומני שעץ זה יתאים", קרא הפריץ. הקבלן הביט עד לצמרת העץ והנהן בראשו ואמר: "חיב אני לדעת מה היקפו". ביקש מהפריץ שינסה להקיף בידיו את הגזע הרחב. "איני מצליח להקיפו", קרא הפריץ בשמחה: העץ רחב דיו".
הקבלן הלך לצידו השני לראות איזה רוח נותר והוציא חבל מכיסו וקשר את שתי כפות הפריץ זו לזו. "מה אתה עושה", קרא הפריץ המבועת וניחש את התשובה.
'הקבלן' שלף פרגול והחל מצליף בגבו של הפריץ העקוד: "כשאומרים לך שזה עגל הרי זה עגל ולא כלב". אמר ושנה הצליף ושנה עד שהפריץ התעלף. נקפו שעה ושעתים והפריץ לא שב לביתו, הלילה ירד ולא חזר והחלו לדאוג. העגלון הזעיק עזרה, החלו בחיפושים התפרסו ביער ורק למחרת היום בין הערבים מצאוהו מעולף ומצולק נוטה למות. נשאוהו לביתו ובקושי עוררוהו מעלפונו אך פקח את עיניו ונזכר את שארע ושוב התעלף. הבהילו את טובי הרופאים והפריץ לא שב לאיתנו, יותר משכאבו ההצלפות כאבה ההשפלה, יותר משצרבו המכות צרבה הכלימה. נשבע הפריץ לקחת נקמתו מהכפרי אך ישוב לאיתנו ויראה לו את נחת זרועו, בינתים יכול היה הפריץ להיות רגוע, הפריץ רחוק היה מבריאות ויד הרופאים קצרה מהושיע.
גם הכפרי לא היה רגוע, שלוש הצלפות ספג ולא נקם אלא נקמה אחת והפריץ שלם ישלם שלושתן במלואן.
יום אחד הופיע רופא בבית הפריץ ששמע על מחלתו ובא לראות האם יוכל לעזור. סיפרו שהפריץ מבועת וזועם ומתקשה להרדם וקם בזעקות אימים רדוף חלומות זועה ורגשות נקמה. "אבדוק ואראה", אמר הרופא. נכנס ובדק וכשיצא מחדרו אמר: "תוכלו להרגע בידי תרופה בדוקה אבל הטיפול יכאיב מעט אבקש שכולם ימתינו בחוץ ואף אם יזעק לא יכנסו". הסכימו ברצון. נכנס ונעל את החדר מבפנים ולנוכח עיניו המשתאות של הפריץ הוציא פרגול מתיקו וקרב לאיטו: "כשאומרים לך שזה עגל הרי זה עגל ולא כלב", לחש. "הצילו, הצילו, הכפרי בא", צרח הפריץ ביאוש. ובני הבית עומדים בחוץ מחיכים; אכן הרפואה קרובה לבוא. והכפרי לוחש ומצליף לוחש ומצליף עד שהפריץ התעלף. החזיר את פרגולו לתיקו, יצא אל בני הבית ואמר: "הטיפול הצליח החולה ישן עתה". "כמה מגיע לך דוקטור"? שאלו, אסירי תודה. "לעת עתה מאומה, עוד אחזור", הבטיח. . . שכן עוד נותרה נקמת ההצלפה השלישית. . .
אין לתאר את השתוללות הפריץ בהתעוררו מעלפונו. רצון הנקמה יקד בו בעוז ומכוחו קם ממיטתו. אבל ככל שחפץ להניח ידו על הכפרי כך פחד שהכפרי יקדים ויניח ידו עליו. גם הוא זכר שהכהו שלוש פעמים וידע שהחשבון עדין לא נפרע במלואו לפיכך; שכר שומרי ראש ולא זז בלעדיהם. . .
ראה הכפרי שהשמירה הדוקה, הפריץ חושד בכל אדם וכרכרתו מוקפת ארבעה פרשים. . . פנה הכפרי אל פרש שעבר בשוק הראהו מטבע זהב ושאל: "רצונך במטבע זו"? "ודאי", ענה הפרש: "אך מה נדרש לעשות תמורתה"? "דבר פעוט", ענה הכפרי: "רואה אתה את הכרכרה הזו שמוקפת ארבעה פרשים, התקרב אליה ואמור לפריץ: "כשאומרים לך שזה עגל זה עגל ולא כלב". הפרש השתומם: "כשאומרים לך שזה עגל זה עגל ולא כלב"? ! "כן, בדיוק", אישר הכפרי והושיט לו את המטבע. נטלה הפרש ודהר לעבר הכרכרה, רכן לעבר החלון הפתוח ואמר: "כשאומרים לך שזה עגל. . ." "הנה הוא, תפשוהו", קרא הפריץ המבועת. הפרש לא הבין אלא זאת; שחייו בסכנה, נעץ דורבנותיו בסוסו ודהר כסופה וארבעת הפרשים בעקבותיו.
או אז נגש הכפרי בנחת אל הכרכרה הנטושה, פתח את דלתה והתישב לצד הפריץ, הוציא את הפרגול מחיקו ואמר: "כשאומרים לך שזה עגל זה עגל ולא כלב". והצליף והצליף והצליף. . .
סיפור זה היה מספר הרבי מרימנוב זצ״ל גדול תלמידי הרבי אלימלך מליז׳ענסק זצ״ל בכל ליל פסח לאחר עריכת הסדר. . . בודאי שיש הרבה עומק וסוד בסיפור זה. . . אך מה שודאי שעל אף שהפריץ התעלל ביהודי וניסה להחטיא אותו שיחליף עז בכלב (טהרה בטומאה) בכל זאת העז נשאר עז. . . אנחנו עם ה' וצאן מרעיתו. (הרב שלום מאיר וולך שליט״א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה