הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא הִתְרַחֵשׁ בְּמַהֲלַךְ טִיסָה מִיִּשְׂרָאֵל לְלוֹס אַנְגֶּ׳לֶס. הָרַב יָשַׁב בַּמָּטוֹס וְלָמַד בְּרִכּוּז, כַּאֲשֶׁר לְפֶתַע עָצַם אֶת עֵינָיו וְשָׁקַע בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית. הָרַבָּנִית, שֶׁיָּשְׁבָה לְצִדּוֹ, הִבְחִינָה בְּכָךְ וְלֹא הֵבִינָה עַל מָה מִתְפַּלֵּל הָרַב. אוּלָם כַּעֲבֹר דַּקּוֹת סְפוּרוֹת נִפְתְּרָה הַתַּעֲלוּמָה.
דֶּלֶת תָּא הַטַּיָּס נִפְתְּחָה, וְאַחַד הַטַּיָּסִים יָצָא וְנִגַּשׁ אֵלֶיהָ. פָּנָיו הָיוּ חִוְּרוֹת. "הָרַבָּנִית", אָמַר בְּלַחַשׁ, "תַּגִּידִי לָרַב, שֶׁיֵּשׁ נְזִילָה שֶׁל דֶּלֶק מֵהַמָּטוֹס, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אוֹתָהּ".
"מָה זֹאת אוֹמֶרֶת?" נִבְהֲלָה הָרַבָּנִית, "אֵין אֵיפֹה לִנְחֹת?"
"לֹא!" הֵשִׁיב הַטַּיָּס בִּשְׂפָתַיִם יְבֵשׁוֹת, "אֲנַחְנוּ בְּאֶמְצַע הָאוֹקְיָנוֹס, וְעִם מְעַט הַדֶּלֶק שֶׁנּוֹתַר בַּמְּכָל לֹא נַסְפִּיק לְהַגִּיעַ לְשׁוּם מָקוֹם. תַּגִּידִי לָרַב, שֶׁיַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ".
הָרַבָּנִית הִבִּיטָה בְּעֵינָיו הָעֲצוּמוֹת שֶׁל הָרַב. "הָרַב", קָרְאָה. "הָרַב", קָרְאָה שׁוּב. אֲבָל הָרַב לֹא עָנָה. הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בִּתְפִלָּה, פָּנָיו בָּעֲרוּ כְּלַהֶבֶת אֵשׁ.
וּלְפֶתַע פָּקַח אֶת עֵינָיו וְאָמַר לָרַבָּנִית: "אִמְרִי לַטַּיָּס שֶׁיַּמְשִׁיךְ לָטוּס אֶל הַיַּעַד. מֵרֶגַע זֶה וָהָלְאָה, לֹא יָזוּז הַמָּחוֹג כְּלָל!"
הַטַּיָּס שָׁמַע אֶת הַדָּבָר וּמִהֵר לַחְזֹר לְתָא הַקַּבַּרְנִיט, וְכַעֲבֹר דַּקָּה חָזַר וְהַבָּעַת תַּדְהֵמָה עַל פָּנָיו. "הַמָּחוֹג נֶעֱצַר! הַנְּזִילָה הֻפְסְקָה בְּלִי שׁוּם סִבָּה, וְגַם הַטִּיסָה לֹא מַפְחִיתָה אֶת כַּמּוּת הַדֶּלֶק!"
הָרַבָּנִית שָׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו, אוּלָם הָרַב לֹא שָׁמַע מְאוּמָה. הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בִּתְפִלָּה, עֵינָיו עֲצוּמוֹת וְכֻלּוֹ אָחוּז שַׂרְעַפִּים.
הָרַבָּנִית הִבִּיטָה סָבִיב. הַמָּטוֹס הָיָה עָמוּס בִּמְאוֹת נוֹסְעִים. חֶרְדַּת קֹדֶשׁ מִלְּאָה אֶת לִבָּהּ. הִיא יָדְעָה כִּי הָרַב, בִּתְפִלָּתוֹ, מַחְזִיק כָּעֵת אֶת כָּל הַנּוֹסְעִים הַלָּלוּ בָּאֲוִיר, בְּדֶרֶךְ נֵס.
בְּמֶשֶׁךְ שְׁעָתַיִם נִמְשַׁךְ הַדָּבָר. שְׁנֵי הַטַּיָּסִים וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת הִתְגּוֹדְדוּ בְּמֶרְחָק מָה מִכִּסְּאוֹ שֶׁל הָרַב, נִזְהָרִים שֶׁלֹּא לְהַפְרִיעוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, כַּאֲשֶׁר בְּכָל כַּמָּה רְגָעִים הוֹלֵךְ אֶחָד מֵהֶם לְוַדֵּא, שֶׁהַמָּחוֹג לֹא זָז. הוּא, אָכֵן, לֹא זָז.
רַק עִם הִתְקָרֵב הַמָּטוֹס אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה, פָּקַח הָרַב אֶת עֵינָיו, וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע הֵחֵל מַד הַדֶּלֶק לִצְנֹחַ כְּלַפֵּי מַטָּה. אוּלָם אָז, כְּבָר לֹא הָיְתָה בְּכָךְ כָּל סַכָּנָה. הַטַּיָּסִים נָשְׁמוּ לִרְוָחָה וְהֵטִיסוּ אֶת הַמָּטוֹס אֶל מַסְלוּל הַנְּחִיתָה, וְהִיא הִסְתַּיְּמָה בְּשָׁלוֹם וּבְבִטְחָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה