יום רביעי, 22 באפריל 2026

ילדותו של הרמבם לא רצה ללמוד

בַּת הָיְתָה לוֹ לַקַּצָּב שֶׁל קוֹרְדוֹבָה בִּסְפָרַד, בַּת מְיֻחֶדֶת, צַדִּיקָה וְיִרְאַת ה', שֶׁכָּל חֶפְצָהּ הוּא לִזְכּוֹת בְּחָתָן תַּלְמִיד-חָכָם שֶׁיִּלְמַד תּוֹרָה מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב. אָבִיהָ הַקַּצָּב, שֶׁהָיָה עוֹבֵד קָשֶׁה לְמִחְיָתוֹ, דַּוְקָא צִפָּה שֶׁחֲתָנוֹ יוּכַל לְסַיֵּעַ לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ וְאַף בִּתּוֹ תּוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד.

אַךְ שְׁאִיפָתָהּ שֶׁל בִּתּוֹ הָיְתָה שׁוֹנָה מִשֶּׁלּוֹ. כָּל חֲלוֹמָהּ הוּא, כָּאָמוּר, לִזְכּוֹת בְּחָתָן בֶּן תּוֹרָה וְהִיא מוּכָנָה לִמְסֹר נַפְשָׁהּ כְּדֵי לְהָקִים בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה.

בָּעִיר הַסְּמוּכָה, מַדְרִיד, יוֹשֵׁב לוֹ תַּלְמִיד-חָכָם, מַיְמוֹן בֶּן עוֹבַדְיָה, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מִסְתַּפֵּק בְּפַת בַּמֶּלַח וּמִלְּבַד הַלִּמּוּד אֵין דָּבָר אַחֵר שֶׁמַּעֲסִיק אוֹתוֹ. הַשַּׁדְכָנִים כְּבָר הִפְסִיקוּ לְהִתְעַנְיֵן בּוֹ כֵּיוָן שֶׁתָּמִיד דָּחָה אֶת הַצָּעוֹתֵיהֶם בְּטַעֲנָה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ וְכִי הוּא עוֹד רוֹצֶה לְהַסְפִּיק וּלְמַלֵּא כְּרֵסוֹ בַּתּוֹרָה.

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת חוֹלֵם מַיְמוֹן בֶּן עוֹבַדְיָה חֲלוֹם בּוֹ אָדָם נְשׂוּא פָּנִים נִגְלָה אֵלָיו וְאוֹמֵר לוֹ: ''הִגִּיעָה שְׁעָתְךָ לָשֵׂאת אִשָּׁה. לֵךְ לָעִיר הַסְּמוּכָה קוֹרְדוֹבָה וְשָׁם בִּתּוֹ שֶׁל הַקַּצָּב הִיא הִיא הָאִשָּׁה הָרְאוּיָה לְךָ מִשָּׁמַיִם!''

בַּתְּחִלָּה בִּטֵּל בְּהֶנֶף יָד אֶת הַחֲלוֹם בְּטַעֲנָה שֶׁ''חֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּן'', אַךְ מִשֶּׁחָזַר הַחֲלוֹם בַּשֵּׁנִית וּבַשְּׁלִישִׁית, הֶחְלִיט מַיְמוֹן לָלֶכֶת לְקוֹרְדוֹבָה וּלְחַפֵּשׂ אַחַר בַּת הַקַּצָּב ''הַמְיֹעֶדֶת לוֹ''.

וְאָכֵן מִשֶּׁהִגִּיעַ לְקוֹרְדוֹבָה שָׁאַל עַל בִּתּוֹ שֶׁל הַקַּצָּב אַחַר שֶׁהֵבִין שֶׁכַּנִּרְאֶה אוֹדוֹתֶיהָ דִּבֵּר אִישׁ הַחֲלוֹמוֹת. הוּא עוֹד הֵבִין שֶׁאָכֵן מֵה' יָצָא הַדָּבָר וְהִיא זוֹ הַמְיֹעֶדֶת לוֹ. תּוֹךְ זְמַן קָצָר הֵם בָּאוּ בִּבְרִית הַנִּשּׂוּאִין וְאָכֵן הֵם הָיוּ מְאֻשָּׁרִים עַל הַזְּכוּת שֶׁנִּקְרְתָה בְּדַרְכָּם.

כַּצָּפוּי מַיְמוֹן בֶּן עוֹבַדְיָה הִמְשִׁיךְ וְהִתְמִיד לַיְלָה וָיוֹם בְּתַלְמוּד וְרַעְיָתוֹ הִתְמוֹגְגָה מֵאשֶׁר כִּי חֲלוֹמָהּ הִתְגַּשֵּׁם. הִיא רָאֲתָה זְכוּת לְשָׁרֵת אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, לְהָכִין אֶת אֲרוּחוֹתָיו, לְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וּבִתְמוּרָה - שֶׁיַּנִּיחַ לָהּ לְהַאֲזִין לְקוֹל לִמּוּדוֹ.

לְאַחַר שָׁנָה זָכְתָה לָלֶדֶת אֶת בְּנָהּ בְּכוֹרָהּ וַתֵּקַשׁ בְּלֵדָתָהּ. זְמַן קָצָר לְאַחַר שֶׁנּוֹלַד הַבֵּן הִיא הִסְפִּיקָה לִרְאוֹתוֹ וּלְבָרְכוֹ וּ. . . מִיָּד נָפְחָה אֶת נִשְׁמָתָהּ.

בְּגִיל שְׁמוֹנָה יָמִים הֻכְנַס הַבֵּן בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וַיִּקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל משֶׁה.

בִּהְיוֹת משֶׁה בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים, נָשָׂא אָבִיו אִשָּׁה שְׁנִיָּה וְזוֹ הֶעֱמִידָה לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת. לַיֶּלֶד הַחוֹרֵג שֶׁלָּהּ, משֶׁה, הִתְיַחֲסָה כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.

משֶׁה הַקָּטָן אֵינוֹ עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְהוֹרָיו. הוּא מְכֻנֶּה ''בֶּן הַקַּצָּב'' וְהוֹפֵךְ לְבוּז בְּעֵינֵי כֹּל. יֶלֶד שֶׁגָּדֵל לְלֹא אַהֲבַת אִמָּא, מִשְׁתּוֹבֵב, אֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד, מְמָרֵר אֶת חַיֵּי הָאָב עַד שֶׁהֵם אֵינָם יְכוֹלִים עוֹד וּמַחְלִיטִים לְשָׁלְחוֹ לִגְדֹּל אֵצֶל הַסַּבָּא, שֶׁאוּלַי הוּא יוּכַל לְטַפֵּל בּוֹ וּ''לְהַחֲזִירוֹ לַמּוּטָב''. הֵם הֵרִימוּ יָדַיִם.

גַּם שָׁם אֵצֶל סָבוֹ משֶׁה לֹא רָגַע וְלֹא שָׁקַט. הוּא לֹא נָתַן לְסָבוֹ רֶגַע אֶחָד שֶׁל נַחַת, וְגָרַם לוֹ לְסֵבֶל רַב. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הוּא שָׁמַע אֶת הַסַּבְתָּא אוֹמֶרֶת לְבַעְלָהּ: ''הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדוּת! דַּי, הוֹצֵא אוֹתוֹ מִבֵּיתֵנוּ וְשֶׁיֵּלֵךְ לוֹ וְיַעֲזֹב אוֹתָנוּ בְּשֶׁקֶט לְנַפְשֵׁנוּ. אֲנִי לֹא רוֹצָה לִרְאוֹתוֹ יוֹתֵר כָּאן!''

משֶׁה הַקָּטָן שׁוֹמֵעַ אֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת וּמַחְלִיט לֹא לִשְׁהוֹת בְּבַיִת זֶה יוֹתֵר. הוּא קוֹפֵץ מֵהַחַלּוֹן וְהוֹלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ.

בַּלַּיְלָה הוּא הִגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא גָּאשׁ. שָׁם הוּא נִכְנָס לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה וְנִרְדָּם מִיָּד מֵעֲיֵפוּת.

רַב בֵּית-הַכְּנֶסֶת הִבְחִין בּוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו וְהֵבִין שֶׁהוּא יֶלֶד בּוֹדֵד וְכִי אֵין בַּיִת לוֹ.

הוּא מַזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ וּמִתְיַחֵס אֵלָיו כִּבְנוֹ יְחִידוֹ מַמָּשׁ. עִם הַזְּמַן הִתְרַשֵּׁם הָרַב שֶׁמּשֶׁה הוּא בַּעַל שֵׂכֶל חָרִיף מְאֹד שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ. הוּא מְקָרְבוֹ, מְלַטְּפוֹ, מַקְרִין לוֹ חֹם וְאַהֲבָה אֵין קֵץ וּמשֶׁה מֵשִׁיב לוֹ אַהֲבָה וּמַשְׁקִיעַ אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. רַבּוֹ, רַבָּה שֶׁל הָעִיר גָּאשׁ, הַמְכֻנֶּה הָרִ''י מִגָּאשׁ, מַרְגִּישׁ כִּי גָּדֵל וְצוֹמֵחַ כָּאן יֶלֶד שֶׁעוֹד יִהְיֶה לְתַלְמִיד-חָכָם עָצוּם.

משֶׁה מַגִּיעַ לְגִיל 18 וְהִגִּיעָה עֵת חֻפָּתוֹ. הָרִ''י מִגָּאשׁ לֹא נִסָּה לִלְחֹץ עָלָיו שֶׁיַּחְשׂף אֶת עֲבָרוֹ מִיַּלְדוּת, וְכָל שֶׁיָּדַע מִמֶּנּוּ הוּא שֶׁאִמּוֹ מֵתָה בְּלֵדָתוֹ וְאָבִיו נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא הִתְיַחֲסָה אֵלָיו כִּבְנָהּ.

הָרִ''י מִגָּאשׁ מַצִּיעַ לָעֶלֶם משֶׁה שֶׁיַּחֲזֹר לְעִיר אָבִיו וּמוֹסֵר בְּיָדוֹ מִכְתָּב לְרֹאשׁ הַקָּהָל עַל מְנָת שֶׁיִּתְאָרַח בְּמַדְרִיד וְיִשָּׂא שָׁם אֶת דְּרָשַׁת הַשַּׁבָּת. וְכָךְ הָיָה.

רַב הַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ אֶת דְּרָשׁוֹתָיו שֶׁל הַבָּחוּר הַצָּעִיר בָּהֶן הוּא מְשַׁיֵּט בְּסֻגְיוֹת רַבּוֹת בַּשַּׁ''ס תּוֹךְ צִיּוּן מַרְאֵי מְקוֹמוֹת, מֵבִיא סִמּוּכִין מֵרִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, מִדְרָשִׁים וּמְפָרְשִׁים וּמֵאוֹת הַמִּתְפַּלְּלִים הִשְׁתּוֹקְקוּ לִשְׁמֹעַ כָּל מִלָּה הַיּוֹצֵאת מִפִּיו.

רַבָּהּ שֶׁל מַדְרִיד, שֶׁאֵרַח אֶת הַבָּחוּר לִסְעוּדוֹת שַׁבָּת, וְזָכָה גַּם בְּשֻׁלְחָנוֹ לִשְׁמֹעַ ''פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת'' זֶה, לֹא הִסֵּס וּכְבָר בְּמוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת הִצִּיעַ אֶת בִּתּוֹ לָעִלּוּי מִקּוֹרְדוֹבָה.

משֶׁה הִתְאַפֵּק מִלִּבְכּוֹת כְּיוֹסֵף בִּשְׁעָתוֹ וְאָז הוּא אָמַר לְרַבָּהּ שֶׁל מַדְרִיד: ''הַאֵינְךָ מַכִּירֵנִי? אֲנִי הוּא בִּנְךָ יְחִידְךָ משֶׁה שֶׁ. . . לֹּא כָּל כָּךְ אָהַבְתָּ. גָּדַלְתִּי אֵצֶל הָרִ''י מִגָּאשׁ וְהוּא הָיָה אָבִי הַחוֹרֵג כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּעְדַּרְתִּי מִכָּאן. כָּעֵת בָּאתִי לִשְׁאֹל אִם תְּקַבְּלֵנִי חֲזָרָה אֶל בֵּיתְךָ. . .''

''רָאוּי אַתָּה שֶׁאֲקַבֶּלְךָ לְאַחַר שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּרָשׁוֹתֶיךָ!'' - אָמַר הָאָב בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה.

אוֹתוֹ משֶׁה הוּא לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר משֶׁה בֶּן מַיְמוֹן - הָרַמְבַּ''ם, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אם השומרת על לימוד הבן

מסופר על הרבנית הצדקנית מרת לאה עטיה שהסבה יחד עם בנה על שולחן שבת. הרבנית אישה אלמנה הייתה, לכן היא ובנה אכלו את סעודת השבת יחד. כאשר סי...