הגה״ק רבי חיים די לה רוזה זי״ע – בעל "תורת חכם"
יומא דהילולא ו' תמוז (תקמ״ו)
"כל דבריו כגחלי אש, מפיו לפידים יהלכו, זיקוקין דנורא ובעורין דאשא… דמי לבר א־להין, ה״ה הרב המופלא המקובל האלוקי חסידא קדישא כמהר״ר חיים די לה רוזה זצוק״ל, זכותו וזכות תורתו יגן עלינו, אמן כן יהי רצון" ־ כך מעיד ומעתיר "הרב הגדול מבצר עז ומגדול סבא דמשפטים" רבי שאול מולכו זצ״ל, אב״ד סאלוניקי, בהסכמתו על הספר הקדוש 'תורת חכם'.
ואילו הגה״ק ה׳חכם באשי' ליהודי המזרח רבי רפאל אשר קובו זצ״ל, מחבר שו״ת 'שער אשר', עונד על ראש רבינו חיים בהקדמתו ל׳תורת חכם' את התוארים הנעלים: "אריה דבי עילאי, נהירין שבילי דשמיא כשביל׳י דנה׳ר דע׳ה, היינו תנא קמא, קדושא אריכתא, האשל אשר ברמה, האור המופלא מלא רוח חכמה, הרב החסיד ח״ק עולם המקובל האלוקי…".
בצל הרש״ש
רבינו חיים, פאר המשפחה הרוממה די־לה־רוזה [שמוצאה מהעיר קורדובה שבספרד קודם גזירת הגירוש בשנת רנ״ב, ושמה נקרא כן כדי לשלב ולרמז בו את אותיות שם המפורש עם האותיות: דל רז – דִ׳י לָ׳ה ר׳וֹ זָ׳ה], נולד בין החומות בירושלים עיה״ק, ובה ישב רוב ימיו.
מצעירותו למד בישיבה הקדושה 'בית אל' בירושלים, אשר נתייסדה על ידי החכם המקובל האלוקי "רבן של חסידים" רבי גדלי' חיון זי״ע, ואף עמד בראשה עד עת פטירתו, בשנת תקי״א.
ישיבה מיוחדת ונודעת זו – אשר כבר זכינו להעלות שם קדשה פעמים רבות – שגדולי המקובלים, גאוני וחכמי ירושלים, גדלו ועלו במעלות רמות בין כותליה, עברה לאחר מכן להיות תחת הנהגת המקובל האלוקי רבי שלום מזרחי שרעבי זי״ע [אשר שמו נערץ בקדושה: הרש״ש. או: השמ״ש], למרות שזקן החבורה הקדושה היה הגה״ק רבי ישראל יעקב אלגאזי זי״ע, מחבר הספרים הנודעים 'שלמי צבור' ו׳שלמי חגיגה' 'ארעא דרבנן' 'אמת ליעקב' ועוד, שכבר כיהן כראשון לציון וראב״ד דעיה״ק ירושלים.
מני אז זרח גם אורו של רבי חיים די לה רוזה, לאחר שנפשו נקשרה בנפש הרש״ש ונחשב לבחיר תלמידיו, בהיותו זה שזכה לרדת לעומק חכמתו הטמירה של רבו ולבאר שיטתו בתורת הרז, וכל ימי שבתם יחד בירושלים היו כאחים ורעים אשר לא יתפרדו לעולמים. גם על שטרי ההתקשרות של החבריא קדישא, גדולי המקובלים באי בית המדרש 'בית אל', חתמו יחד בצוותא.
כידוע, נכתב ונחתם בחודש תמוז שנת תקי״א (סמוך לפטירת מייסד הישיבה הגה״ק ר״ג חיון זי״ע "שטר התקשרות" בין החבורה המופלאה, כשהמטרה היא – כפי שרשומה שם – להיות "כולנו אוהבים זה לזה אהבה רבה, אהבת נפש ואהבת הגוף, והכל לעשות נחת רוח ליוצרנו, בדביקות ברוח חדא".
בר״ח אדר שנת תקי״ד, שלש שנים לאחר שרבינו הרש״ש עמד בראש הישיבה, התכנסו שוב שנית י״ב גדולי החסידים של ק״ק 'בית אל' – להיות "שנים עשר איש כמספר שבטי יה" ־ ובראשם הראשון לציון רבי ישראל יעקב אלגאזי, בנו המהרי״ט אלגאזי, רבנו חיים די לה רוזה והרש״ש, וחידשו את ה״שטר התקשרות" ביניהם, שעל גולת כותרתו נרשם: "לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, אנחנו החברים חברי הנפש בעולם הזה ובעולם הבא, הבאים על החתום, התועדנו יחד בדחילו ורחימו, למרס את דם אהבת החברים שלא יקרוש, ובאנו להוסיף על הקודש על התנאים שבינינו, המפורשים בהסכמתינו הראשונה בקשר אמיץ – קשרא דמהימנותא".
כעבור ארבע שנים, בחודש ניסן תקי״ח, נתוועדו שוב י״ב חסידי 'בית אל', לאחר שהיה צורך להוסיף עוד חכמים להשלים למנין י״ב חברים בגלל פטירתם של כמה מהם, וגם לחזק ביתר שאת את קיום התקנות, וערכו שוב שטר, ובו כמה חידושים, ואז נקראה לראשונה שם החבורה – "אהבת שלום", ובראשו חתומים: רבנו הרש״ש, ורבינו חיים די לה רוזה.
ואמנם, גילו גדולי המקובלים רזין בסוד נשמת רבינו הרש״ש, שנתעברה בו נשמת האר״י הק', ובכך נתקיימה הבטחתו של האריז״ל לתלמידיו הק' בעת פטירתו, "שאמר להם: אם תזכו אבוא אליכם פעם אחרת" (ראה מש״כ הגה״ק רבי חיים פאלאג׳י זי״ע בספרו 'תוכחת חיים' פר' תצוה עמ' קפז, ובספרו 'כף החיים' סי' לב אות יז). והנה כי כן הועד בשם המקובל הק' רבי יהושע שרבאני זצ״ל "בשם חסידי בית א-ל, שקבלה בידם, שתלמידי הרש״ש הם נשמות תלמידי האר״י, ועל פי המבואר בשער הגלגולים 'אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם', הכוונה היא, שניצוץ נשמתו באה בהרש״ש, וניצוץ נשמתם בתלמידי הרש״ש, וקבלה בידם שרבנו חיים די לה רוזה היה ניצוץ מהרח״ו… ולכן תמצא שניהם שמם חיים ־ר' חיים ויטאל ור' חיים די לה רוזה, וגם ה׳תורת חכם' זכה לרדת לסוף דעתו של הרש״ש, וכן מהרח״ו זכה לבאר תורת רבו, כי 'חיים' גימטריא 'חכם', וכפי הנראה מחבורו הנפלא 'תורת חכם' שאין לך עמוד – שבו אינו מבאר תורה שקיבל מרבו, והוא היה בחיר תלמידיו של רבינו הרש״ש" (מובא במבוא ל׳תורת חכם', מהדו״ח, ירושלים תשנ״ז, עמ' 23)
ואכן דעתו של רבינו חיים היתה חשובה בעיני חבריו כדעת רבם הרש״ש, כפי שניתן ללמוד מפסקו הנודע של רבינו מהרי״ט אלגאזי זצ״ל בענין כוונות השמיטה – שכתב לכוין כסדר כל השנים מתחלת התפילה, כפי שנהגו ב׳בית אל', וכמנהג הרש״ש בשמיטות הראשונות, חוץ משנת השמיטה האחרונה לחייו, שלא נהג כן הרש״ש, וכתב מהרי״ט בתוך דבריו: "ובכן בהסכמת כל החברים יצ״ו, ובפרט מוהר״ר חיים די לה רוזה יצ״ו עלתה הסכמתנו לעשות כמשפט הראשון…"
(נדפס ב׳דברי שלום' חלק הסוד יז, ב. מובא שם במבוא עמ' 24, עעו״ש).
מירושלים לשאלוניקי:
לימים, מחמת דוחק העת וכורח המצב, נאלץ רבינו חיים לצאת לחוץ־לארץ, והפליג לעיר שאלוניקי שביון, שהיתה תחת ממלכת טורקיא. וכה נכתב ומסופר עליו:
"הרב הקדוש רבי חיים די לה רוזה היה איש מופת מאד, ופעמים רבות נצנצה בו רוח הקודש. וצוה להכריז בבית הכנסת הספרדים המכונה 'בית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי', שכל הרוצה להתלוות עמו בדרך שאלוניקי ימצא אניה, והבטיח שיצא בשלום ויבוא בשלום, כי היה רעב גדול בארץ, ובימים האלה היה להתוגר (ממשלת טורקיא) מלחמה רבה בים. ואחרי שנתים ימים צוה לאמור כי פקד ה' את עמו והגיעה עת לשוב לירושלים. וזה כמו עשרים שנה שהיו בשאלוניקי עוד זקנים שהיו באותו מעמד וזכרו את הענין" ('תולדות חכמי ירושלים' ח״ג עמ' 120 ־ בשם "הרה״ג רבי יצחק פראג ז״ל").
בתקופת שהותו בשאלוניקי נתקשר בקשרי ידידות ורעות עם אחד מגדולי החכמים שם, המקובל האלוקי רבי שלמה ב״ר דוד מולכו זצ״ל שנודע כ׳בעל השמנים' על שם ספריו: 'שמן זית זך' 'שמן משחת קודש' 'שמן המור' (מצאצאי הקדוש רבי שלמה מולכו זי״ע הי״ד שנהרג על קדוש השם במאנטובה בשנת רצ״ב)
רבי שלמה מולכו, שזכה לשני שולחנות, תורה וגדולה כאחד, שמח עמו כמוצא שלל רב וקיבל מפיו חכמת האמת והחזיק בו ופרנסו בדרך כבוד. גם לאחר מכן, כשרבי חיים חזר לארץ הקודש, תמך בו כמה שנים, והיה שולח "נדבתו אליו למשען ביתו וטרף עולליו". תמורת כך העתיק רבי חיים עבורו את כתבי האריז״ל ושלחם אליו לשאלוניקי. לפלא, יצויין, כי למרות שרבי שלמה קיבל ממנו את תורת הסוד ונחשב לו כתלמיד, מציין רבי חיים בספרו 'תורת חכם' דברים מספרו 'שמן משחת קודש' על שיר השירים – ונדפס בשנת תקל״ט – ממה שהביא בשם הרש״ש זי״ע.
רבינו חיים הרבה להתכתב עם רבי שלמה אודות מצבו הדחוק, וכך אנו קוראים במכתב אחד, בו מתנה הוא על "כי שינו המטבע בפחת רב, בעונותי, ודין גרמא לי שנצטערתי בשנה זו [ב]תכלית, ובפרט כי בחיי כבוד תורתו הצום של כפור עד היום זה ממש, נות ביתי ובני ברבעיות (-קדחת), לבד המצוקות שעברו עלי… אי לזאת באתי להתחנן לפני כבוד תורתו הי״ו, למען השם יאזור כגבור חלציו במצוה גדולה כזו, כי רבה היא מפדיון שבויים, ולא פעם אחרת ח״ו בצרה כזו, כי תחלת עזרו ית', על סמוכות שלו נשענתי בעלותי פה עיר הקודש ת״ו, ולהיות כי ידעתי כי מיראיו יתברך הוא, איני מאריך שפה… יהא רעוא שיאריכו ימיהם בטוב וישישו בשמחה בבנים ובני בנים הגונים ויזכו לתקן נפש רוח ונשמה כראוי ולכת״ר לעלא מכל ברכתא…" ('ירושלים' שנה ד עמ' 104).
במכתב אחר מבקש הוא ממנו לשלוח לו שעון חול, שיעורר, אותו לתיקון חצות, ובלשונו: "ואם ימצא איזה שעה של זכוכית של חול של שש שעות או די״ב שעות, למען יטפל במצוה גדולה כזו בשביל חצות, ולא יניחני כחמור נוער…", ובכותבו עוד על הדחקות הנוראה של תושבי ירושלים מסיים הוא: "ובחיי שאיני חושש על צער ימות החול, כי אם על שבתות וימים טובים" (מובא בתולדות חכמ״י ובמבוא הנ״ל שם)
בערוב ימיו:
עוד סופר מפה לאוזן בירושלים עיה״ק, על מעשה נורא שאירע בעקבות פעולת צדיק רבינו הרש״ש זי״ע, ואתו עמו האריות שבחבורתו, מרנן החיד״א ורבי חיים די לה רוזה, שביקשו לקרב את הגאולה, ומשמים נתפרדה החבילה ונמנע הדבר מהם, ולכן קיבל החיד״א על עצמו עונש גלות ויצא בשליחות לחוץ לארץ, ואילו הרש״ש עצמו ציוה שלאחר פטירתו יקיימו בו מעין סקילה, וכידוע שלפני קבורתו באו עליהם לסטים וברחו נושאי המטה, והללו השליכו אותו מהמיטה ונתקיים רצון קדשו ויהי לנס.
כתשע שנים לאחר פטירת רבינו הרש״ש, בי' שבט תקל״ז, נח נפשיה דרבינו חיים ביום ו' תמוז שנת תקמ״ו, וקברו נכרה בהר הזיתים, סמוך למקום מנוחת רבו הרש״ש.
כותבי תולדותיו כותבים ששני בנים היו לו, שהלכו לגור בצפת מפני הרעב בירושלים, ונפטרו שם. ויש אומרים שהגיעו לארם צובא, היא חלב שבסוריא.
בספר 'וימהר אברהם' להגאון רבי אברהם פאלאג׳י זצ״ל (מע' מ אות שנח) מביא הוא עובדא נוראה ומאלפת בזה״ל: "להרב חיים די לה רוזה מת לו ילד, ואמר למנחמים אין אני מצטער כי אם בעבור הגמילות חסדים שחסרתי שהייתי עושה עמו דאשתי מטפלת בצרכי הבית" ('מעשיהם של צדיקים', ירושלים תשס״א, עמ' תרמח)
לימים נודע נכדו החכם השלם רבי רחמים די לה רוזה זצ״ל, שהיה שלוחא דרבנן, ובשנת תרל״ט שם לדרך פעמיו עם כתב שליחות מינוי לשד״ר מטעם רבני ירושלים ורבני ישיבת 'בית א־ל' (תצלום מכך מופיע במבוא הנז' עמ' 14).
"תורת חכם"
ברם לא נאמרה בו מיתה, מאחר שהשאיר אחריו ברכה לדורות, הלא הוא ספרו העמוק ברזי תורה – תורת חכם, ספר קדוש הנחשב כאחד מעמודי התווך לחכמת הקבלה, ואינו יורד משולחנם של ההוגים בה.
את הספר הוציא לאור החכם רבי דוד שירירו זצ״ל משאלוניקי, בשנת תר״ח, כעבור ס״ב שנה מפטירת רבינו המחבר, בעידוד והסכמת חכמי וגאוני העיר, וכפי שכבר הבאנו בראש המאמר מדברי הגאון רבי שאול מולכו זצ״ל, שמכריז שם בפתח דבריו: "יומא טבא לרבנן בהגלות מלות ספרא רבא ויקירא, ק׳ולו אומר כבוד, דין גלי רזיא עמיקתא ומסתרתא, רזין עלאין ומלין לצד עלאה ימלל…".
מיוחדת במינה היא הקדמתו האמורה של רבי רפאל אשר קובו זצ״ל הנ״ל (ישב בשאלוניקי בשנים תרי״ח־תרל״ה) שכותב בתוך דבריו: "… תורת אמת היתה בפיהו, ותורה יבקשו מפיהו… אחד מבני עליה, הצניף הטהור עטרה בראש כל אדם דין גליא רזייא, מפי זקנים שמענו את כבודו ואת גודלו ועוזו בשחקים…", ומתאר את תוכן הספר אשר "סובב הולך על יד היאו׳ר, ושורשו פתוח על ספרים הקדושים 'עץ החיים' ו׳ספר הכוונות' לרבינו הגדול איש אלקי׳ם מוהרח״ו זצוק״ל גלי עמיקתא ומסתרתא, ובתורתו יהגה על כל פנותיו ושר׳ש היאו׳ר שפ׳ר דעי׳ם מילי מעלייתא, ל׳ו זו אף זו קתני… כצאת השמש בגבורה הוא הקדוש בוצינא דנהורא, גדול השלום איספקלריא המאירה, איש חכם תורת אלקיו בקרבו…".
המקובל האלוקי רבי ידידיה רפאל אבועלפיה זצ״ל (ראש חכמי 'בית א-ל' בשנים תר״י-תרל״א), כותב עליו (בהקדמה לסידור היר״א, אות לא): "הממנו יפלא כל דבר וכל רז לא אניס ליה, וכל המבקר את ספרו הקדוש יודע כי לא קם כמוהו בדומים מי שהעמיק והרהיב להביו עומק דעתו של מורנו הרב (-הרש״ש) וספריו הקדושים והקדמתו הנוראה".
גם המקובל האלוקי רבי אהרן ב״ר יצחק פירירה זי״ע מח״ס 'תולדות אהרן ומשה' על חכמת הקבלה ומחכמי 'בית אל' (יליד שאלוניקי. בשנת תר״ח עלה לאה״ק), שחיבר ספר 'אפר יצחק' ובו מקורות והערות על ספר 'תורת חכם', מתאר את הספר ומחברו: "אור החכמה, האיר פני המזרח איתן האזרחי עד שבחברון, הגיע השמ״ש המזרחי, תורת חכם מקור חיים, כל הרואה אומר ברקאי… כי ודאי רוח ה' דבר בו ודבר ה' בפיו אמת, כאשר יעידו עליו כל היודעי ח׳ן, שמתרץ כל הקושיות והויות אשר יוכלו לפול בכל 'עץ החיים' ו׳שמונה שערים', והשמ״ש (הרש״ש) המזרחי אחר אשר העיד עליו הוא עצמו שעל ידי הקדמותיו הנפלאות יתורצו כל הקושיות ושאלות אשר שלחו לו כל חכמי המערב, ואפילו הכי הניח אחריו ברכה להרב הנזכר זיע״א אשר מתרץ ומפרק הרים ומשבר סלעים כלאחר יד…".
לא בכדי כתב רבי אהרן קדוש ה' בצוואתו לבניו בזה״ל: "ישתדלו שאזכה להיות נקבר בצד השמ״ש (הרש״ש) או בצד הרב 'תורת חכם' זיע״א, באיזה אופן שיהיה יותר קרוב להם, יהיה להם נחת רוח גדול מזה. הגם שלא זכיתי כמעשיהם, עכ״פ זכיתי מעט את הרבים והחזרתי בתשובה ולמדתי תורתם ונשתעשעתי בם בחיי, כן אזכה גם אחר אריכות ימים ושנים… שבזכות זאת התורה יהיה גאולה שלמה וה' ימלוך לעולם ועד בב״א, כן יהי רצון בזכות הרב חיים והרב שלום ולסיים בשלום".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה