הצדיק רבי דוד בידרמן מלעלוב, מראשוני האדמו״רים שעלו לארצנו הקדושה, היה רגיל לערוך לחסידיו בט״ו בשבט ״שולחן״ מיוחד עם פירות ארץ ישראל. ביום זה הראה את כוחו הגדול לחולל ישועות, בציינו שיום זה מסוגל לישועות, מפני ש״כשם שהאילן מתברך בפירותיו, כך ישתבח האדם בפירותיו״.
בט״ו בשבט שנת תרע״ו, עת השתוללה מלחמת העולם הראשונה, ובירושלים מתו המונים במגיפות וברעב, ישב רבי דוד כהרגלו לשולחן הפירות, אך מאימת המגיפות לא הופיע איש.
והנה נפתחה הדלת, וילד קטן ממשפחת אחד החסידים נכנס וסיפר לרבי דוד שאביו וכל משפחתו נפלו למשכב וקיצם קרוב.
פרץ רבי דוד בבכי ופנה בתפילה לה׳: ״ריבונו של עולם, שמחתי בחגה של ארץ ישראל הושבתה, אנא אמור די לצרותינו״. לאחר התפילה התאושש רבי דוד, הושיט לילד פרי מפירות השולחן ואמר: ״קח פרי זה לביתך, ובטוח אני שבזכות פירות ט״ו בשבט יזכה אביך לראות ממך פירות״.
ואכן, פירות ארצנו הקדושה פעלו את פעולתם, והמגיפה סרה מהבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה