רב חיים עוזר סיפר על ביקורו בקרוקה, שהייתה עיר אם בישראל, ונקרע לו המעיל, הוא נכנס לחייט כדי לתפור אותו. החייט אמר לו שהוא צריך להדליק נרות.
רב חיים עוזר הדליק נרות בשקיעה, בעוד החייט הדליק אחרי חצי שעה. כשהחייט אמר שהוא צריך להדליק נרות, רב חיים עוזר השיב "אוקיי, אני אחכה שתגמור להדליק נרות".
רב חיים עוזר התבונן כיצד החייט אסף את כל הילדים, החל לשיר איתם, להסביר להם, לרקוד איתם ולהדריך אותם. באותו רגע הבין רב חיים עוזר מדוע גדולי ישראל יצאו מקראקא.
הסיבה הייתה שהגמרא מבטיחה שהרגיל בנר חנוכה יזכה לבנים תלמידי חכמים. בעוד שכולם מדליקים נרות כמצווה, המאירים (אנשי קראקא) הוסיפו ממד של חיבוב מצווה - אהבת המצווה. הרגיל בנר חנוכה עם חיבוב מצווה והאור המיוחד הזה, זוכה לדור המשך של תלמידי חכמים, וכך הבין מדוע יצאו גדולי תורה רבים כל כך מקראקא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה