יום ששי כ״ג תמוז יומא דהילולא
של מרנא ורבנא הרמ״ק הקדוש רבינו משה קורדובירו זי״ע
בעל פרדס רימונים, והפירוש הענקי על הזוהר "אור יקר", תומר דבורה ושאר ספרים
מי שהיה תלמידו של מרן הבית יוסף בנגלה וראש המקובלים בדור ההוא, לא רבים יודעים שרבינו האריז״ל כותב על הרמ״ק הקדוש "מורינו ורבינו" וביקש להיקבר על ידו, מה שמגלה טפח מגדולתו העצומה, במאמר שלפניכם ניתן סקירה על תולדותיו בפרטים וגילויים שיהוו חידוש לרוב הקוראים, מתוך הספר תומר דבורה החדש עם פרוש גביע הזהב.
קווים לדמותו של האשל הגדול מחבר תומר דבורה הגאון המוסמך המקובל האלהי, דיינא דנחית לעומקא דדינא החכם השלם, ראש הישיבה, ומורה ההוראה עמוד התורה ליסוד הקבלה עיר וקדיש, מלאך ה' צבאות כמוהר״ר משה בן רבי יעקב קורדיבירו זיע״א
הרמ״ק בעל הפרדס הפציע בשמי האומה כאור יקר ובהיר בעיר הקדש צפת ת״ו, מתוך חשכת הגלות הנוראה, אחרי החורבן השלישי בגרוש ספרד, בשנת ה' אלפים רפ״ב, נולד לרבי יעקב קורדיבירו זצ״ל, בן יקר ונעים, כבר במעלליו נתנכר נער בשבתו בבית מדרשו של מרן הבית יוסף זלה״ה, בשקידה רבה בלמוד התורה, יורד ועולה במלחמתה של תורה, לן בעמקה של הלכה, מתמר ועולה בכרם בית ה' גפן אדרת, לכבוד ולתפארת.
נסמך להוראה בגיל שמונה עשר
עם התחדשות הסמיכה המפורסמת בשנת חצ״ר ע״י הגאון מהר״י בירב ז״ל, בפרק הזמן שבו סמך את גדולי בית דינו בצפת ה״ה, מרן הבית יוסף – רבנו יוסף קארו, רבנו משה די טראני (המבי״ט), ואת רבי יוסף סאגיס (רבו של רבי אלעזר אזכרי בעל ספר חרדים) סמך הגאון גם את מורנו הרמ״ק זיע״א על אף היותו צעיר מכבן עשרים שנה.
אז בשבתו בבית הדין של מהר״י בירב העיד עליו בגדלו מרן הבית יוסף (בשו״ת "אבקת רוכל" סימן צ״א): "לית דין צריך בשש, והאי דיינא נחית לעמקא דדינא, לכל כי האי מילי מעלייתא לימרו משמיה, ויקוים בו מקרא שכתוב: "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני".
כניסתו לעולם הקבלה
אכן בהגיעו אל גיל עשרים בלבד! נכנס לחבורתו הקדושה של המקובל המשורר האלהי רבי שלמה הלוי אלקבץ זיע״א, שקרבו אל חכמת הקבלה, עד שנהיה כמו בן לחכמה זו, כמו שהעיד על עצמו בהקדמתו לספרו פרדס רמונים, וז״ל: "בראותי ימי הילדות חלפו עברו למו ברדפי כל תאוה, ויכלו באפס תקוה, ויהי בהגיעני קוני אל שנת העשרים, ושער צהוב צמח, ויעירני קוני כאיש אשר יעור משנתו, ואומרה אל נפשי: "עד מתי תתחמקין, הבת השובבה, עד מתי תשתכרין, הסירי את יינך מעליך, עד מתי ילין בקרבך מחשבות אונך, ותשכח ה' עושך ויוצרך מבטן, ועתה קומי קראי אל אלקיך, ותשקד דלתותיו יום יום, ורפא את מזבח ה' ההרוס. ויהי כשמעה את קול הקריאה הומה, ותאמר: אקומה נא ואסובבה בעיר, בשווקים וברחובות לבקש לי מנוח אשר ייטב לי, ואשמע קול מדבר, עיר וקדיש מן שמיא נחית, מורי ורבי המקובל האלקי החכם ה״ר שלמה אלקבץ הלוי נר״ו, ויביאני אל היכלי טירותיו, ויורני ויאמר לי, בני יתמוך דבריי לבך, הט אזנך ושמע דברי חכמים, ויציבני אל דלתי החכמה והתבונה, מתוך הדבש ונפת צופים המהגים והמצפצפים בעמקי סודות התורה, ויהי בפי כדבש למתוק, ואשקד על דלתי מדרשו, ואשמע נאומו, ויעירני ללמוד דרכי הזה, ומפתחות לפתוח שעריו, ויתחזק בי, ואהי עוסק ימים ואשתומם ואמר: מה טוב ומה נעים להיות עסק זה, כמה ימים אהיה לבן החכמה הזאת, באהבתה אשגה תמיד, דדיה ירווני בכל עת ובכל רגע עד אשר לא תשכח מפי". עכלה״ק.
בקשרי שידוכין
רבנו נשא לאשה את אחותו הצדקנית של רבו ללמוד הקבלה החכם הרב שלמה אלקבץ ז״ל, ועלה ונתעלה כמעיין המתגבר, עד שנעשה כתלמיד המחכים את רבותיו, לרבו מרן הבית יוסף זלה״ה למד תורת הקבלה מפיו! כי הלך האיש לגדול מאוד לאור עצום בחכמת הקבלה, עד שהחשיב עצמו כאחד מתלמידי התנא האלהי רשב״י זיע״א! [ועיין בספר תורת נתן(בהקדמה) שהראה לדעת קשר הרמ״ק למאור העולם רשב״י זיע״א, על פי מש״כ באור יקר תיקונים (שער א' סי' ה') כי נשמת רשב״י, היתה נשמת אחיה השילוני שנתגלגל בו, (שלימד את האריז״ל כידוע), ונתעבר בו ברשב״י נשמת זכריה בן יהוידע. והרמ״ק הוא רוחו של זכריה, כמו שגילה האריז״ל, והרי זה פלא טמיר ונעלם. ]
כתיבתו המופלאה
וספרי רבינו המה יגידו עוצם יקר לתפארת גדולתו, כי באמת אין די באר איך עלתה לו פעולה גדולה כזאת, כי בקצור ימים ובעניות מרודה שהיתה מנת חלקו, כתב את חבורו המפרסם "פרדס רימונים", אשר בל״ב נתיבותיו גלה סודות הפרדס וכלליה, אשר מימות רשב״י לא קדמו אדם בבאור כה נרחב לחכמת הקבלה, [וקצורו- "הנצו הרימונים"], ועוד הגדיל תורה הפליא תושיה בפרושיו על הזהר והתקונים, רעיא מהימנא ואדרות, ספרא דצניעותא סבא וינוקא, וקונדריסין הרבה ממה שלא נדפס מהזהר, מכללם שיר השירים ואיכה, וכן פרוש ספר יצירה, ופרוש התפלות של כל השנה, כל אלה חברו להקרא בשם ספר "אור יקר", כתב רבי שלומיל באגרותיו (אגרת ג' בהנד״מ עמ' לח'-טל') וז״ל: הרב מנחם עזריה מפאנו ז״ל הזיל אלף זהובים אדומים מכיסו לאלמנה של הרמ״ק בעד שהשאילה להעתיק ספר אור יקר שחיבר ע״ה פירוש על הזוהר מלבד הוצאות הסופרים והנייר, ופה צפת הוגד לי שמלבד האלף [אדומים] ששלח להאלמנה הרבנית שלח עשרים זהובים אדומים להרב רבינו יוסף קארו ועשרים לכמוהר״ר שלמה [אלקבץ] ועשר למהר״ם אלשיך למען ימליצו בעדו בהעתקתו נגד האלמנה" עכ״ל רבי שלומיל מצפת (שם)
וכתב ע״ז הגאון חיד״א זלה״ה בשם הגדולים מערכת ספרים ערך אור יקר וזה לשונו: אור יקר חיבר רבינו מהר״ם קורדיבירו פירוש ארוך על הזוהר ורעיא מהימנא ואדרות וספרא דצניעותא וספר יצירה והתיקונים, וראיתי את כל הפירושים הללו בבליטיאקא [=ספריה] של דוכס מודינא [=איטליה] והם ששה עשר קובצים רובם גדולים וארוכים.
וכתוב שם בחלק א' מהם כלשון הזה: "אני היום ילידתיהו אני נצעיר משה בר יעקב קורדיבירו בחודש אדר ראשון משנת השכ״ג ליצירה פה צפת תוב״ב [עכ״ל הרמ״ק ז״ל] ובסוף פירוש הזוהר כתוב כלשון הזה: "נשלם הספר הזה יום ה' ו' לחודש טבת שנת השמ״ב ליצירה אני הצעיר דוד בן יעקב כתבתי אותו להחכם השלם כמוהר״ר עמנואל [=הרמ״ע] מפאנו נר״ו וכו'" וכתב מהר״ר שלמה שלומיל בכותבו וכו' החכם כמוהר״ר עמנואל [=הרמ״ע מפאנו] הזיל אלף זהובים אדומים מכיסו לאלמנת מהר״ם קורדיבירו בעד שהשאילה להעתיק ספר אור יקר שחיבר הרב ע״ה פירוש הזוהר… עכ״ל הראת לדעת שאלו הקובצים שיש לדוכס מודינא הן הן אשר הועתקו להרמ״ע [מפאנו] יב' שנים אחר פטירת מהרמ״ק דהוא ז״ל נתבקש בישיבה של מעלה שנת הש״ל ונראה דכששלח המעות הנזכרים היה בסוף ימי מהר״י קארו שהוא עלה לשמים שנת של״ה והמעתיקים נתאחרו ולא גמרו העתקתם עד שנת השמ״ב …" עכ״ל חיד״א זלה״ה בשם הגדולים (שם). וכן חבר חבור גדול ומפואר של "דרשות" לדרך הפשט היוצא מאמתה של תורה, הן הנה היו לבני ישראל שומעיהן ערבות, להוגיהן חביבות, להיותן עמוקות ונעימות, ממותקות ורמות, שהיה מקהיל בהן קהלות גדולות בקולו, קול עוז, קול הדור, קול משובח על אדמת הקדש, וגדול כבודו ב״פרוש התורה" מחודש ועמוק, ורחב ידים על דרך האמת, וכן ספר "אור נערב"- מבוא לחכמת הקבלה, וכן "פרוש עבודת יוה״כ", וספר "גרושין"- הם חדושים נפלאים שנתחדשו לו בהארה שמימית כשהיה מתגרש לשדה ולקברי הצדיקים בגליל עם רבו האלהי מהר״ש אלקבץ זיע״א והחברים, שהיו עושים כן להשתתף עם גלות השכינה שמגורשת מקינה והיו מתגלים להם סודות עליונים לעטר השכינה, וכן "זבחי שלמים", "שעור קומה", "כבוד מלכים"- ביאור פר' משפטים, וקצור ביאור מדרש רות, וספר "תפלה למשה", "תקון ליל שבועות והוש״ר", "תקון ק״ש שעל המטה", ועוד ספר הפלא ופלא "דרשות וחקירות בענין המלאכים", וכן "טעמי המצוות", "פרוש ספר הבהיר", "פרוש על ברייתא דר״ע ורבי ישמעאל במעשה בראשית ובמעשה מרכבה", "פרוש ספר ברית מנוחה", "שמועה בענין הגלגול", "שער הכונות", "חכמת הנתוח", "פעולות", "מעשה החסידים", "מנהגי מוסר", "מבקש ה'", "כללי הגמרא", וכן "ספר שאלות ותשובות", "פרוש על הירושלמי", ואחרון חביב, ספר "אלימה רבתי", [וקיצורו- "אלימה זוטרתי"] ובאילים, שתים עשרה עינות מים, ושבעים תמרים, שלמרבה הצער אבדו ונותר מהם רק א' הלא הוא "תומר דבורה" שלפנינו, כולם כארזים נטע ה' כנחלים נטיו. הפלא העצום הוא שכל אלו הספרים נכתבו בעשרים ושתים שנה בלבד, וזה פלא!
ותחסרהו מעט מאלוקים
צא ולמד מדברי זקנו של החיד״א המקבל האלהי רבי אברהם אזולאי בספרו "אור החמה" וכה דבריו: "וכל מעשה תקפו כתוב לאמ״ר רבוי אחר רבוי, ישובו יתפלאו בו הלבבות וכו', ובשגם הוא היה שולט בשתי ידים, יום ולילה לא ישבתו מלכתב ספר בדיו, אינו דיו, ואין די באר, איך עלתה לו פעולה גדולה כזאת, לא זאת בחקי האפשר, תחסרהו מעט היות האדם לבדו יכול עשוהו, זולתי כל יכול יתברך דבר צוה היות לו לעזרה".
חכמת שלמה
רבינו אף שהיה ראש ישיבה ואב״ד צפת, ומגדולי הדור ההוא, נהג בעצמו בשפלות וענוה, עד כדי כך שכשהיה לומד ספר הזוהר היה יושב על הארץ ממש! אכן מרוב שפלות שנהג בעצמו זכה לקנות עמקי הסודות בכל חלקי התורה, ואף בכל החכמות המופלאות שהיו טמונות ונעלמות, כגון חכמת היד והשרטוטין וחכמת הפרצוף ע״פ דברי הזוה״ק, והוא המורה הגדול לכל הבאים אחריו בחכמה זו, כמובא כל זה בס' תורת נתן, וציין שם החכמות המופלאות הפזורות בספריו הקדושים ה״ה: חכמת היד והשרטוטין וחכמת הפרצוף כנ״ל, חכמת ניתוח האברים צורתם ופרקיהן, חכמת החלון, חכמת היעד, חכמת ירידת כח הכוכבים למטה, חכמת הטלמסאות, חכמת מצרים, חכמת עופות הטמאים, חכמת הצפרניים, חכמת העור, חכמת עזרא הסופר ועוד, גם חכמת דילוגי האותיות בתורה שהיום בעידן המחשב נתפרסמה ביותר, כתובה כבר בספרו פרדס רימונים (שער שלושים), הכי קראו שמו "החכם השלם" כי לו יאתה חכמת שלמה. "ועמדה צדקתו לעד להלהיב לבות המעיינים ונפקחו עיניהם בהקדמותיו האלהיות, לא זזו מחבבן עד שזכו לנעור כפיהם מתמוך בחכמות המחקריות, אשר דרכם חושך וחלקלקות, וצדיקים ישמחו יעלצו בחכמת האמת להתהלך לפני אלהים באור החיים". (לשון בנו כמהר״ר גדליה זלה״ה).
גילוי אליהו ומגידים מישיבת נביאים ותנאים
והנה גודל קדושתו ועזוז נוראותיו אין לשער ואין לתאר, יעיד עליו החיד״א בשם הגדולים שנגלה אליו אליהו הנביא ז״ל, והשל״ה הקדוש כתב במכתבו לבני ביתו בפראג בזמן שבקר בצפת בשנת שפ״ב, "ועתה אודיע לכם קדושת הארץ בכאן צפת תו״ב וכו', והנה שלשה גדולי עליון היו בזמן אחד, מהר״י קארו, ומהר״מ קורדובירו, ומהר״י לוריא, ז״ל, והיו ממש מלאכי ה' צבאות, נתגלו להם מגידים מישיבת נביאים ומישיבת תנאים, וגם אליהו ז״ל, ונקברים יחד כמו סגול בבית הקברות, ונשקתי קבריהם".
גודל קדושתו
צא ולמד ממה שכתב הגר״ח מוואלוז׳ין ז״ל בהקד' לספרא דצניעותא וזתכ״ד: עיני ראו תפארת קדושת מרן רבינו הקדו' איש אלוקים נורא האר״י ז״ל בעיני רבינו הגדול הגר״א, כי מדי דברי עמו אודותיו אירתע כולא גופיה! וידוע מתוספת מעשה רב שהיה הגר״א נוטה אחרי רבינו הרמ״ק, והנה האר״י ז״ל עצמו קורא להרמ״ק "מורינו ורבינו", הנה כי כן ודאי אין לנו השגה כלל בתוקף קדושתם עד היכן מגעת, והבן.
תלמידיו
זכה רבינו והעמיד תלמידים שהאירו את העולם בתורתו ואלו הם הידועים לנו: א. רבי אליהו די וידאש מח״ס ראשית חכמה שהיה תלמידו אהובו, כמובא בספר לקוטי תורה להאר״י ז״ל פרשת חיי שרה וזה לשונו: "בניהו בן יהוידע נתגלגל בזכריה הנביא שנהרג, ואחא כך נתגלגל רוחו ונפשו ונתחלקו בשני גרי הצדק שמעיה ואבטליון, ואחר כך רוחו ברבי משה קורדיבירו, ונפשו ברבי אליהו די וידאש- שחבר ראשית חכמה, ולכן אהבו זה את זה", עכ״ל.
ב. רבי אברהם גלאנטי מח״ס "ירח יקר" על הזהר, עליו אמרו: פני משה כפני חמה ("אור יקר"), ופני יהושע, כפני לבנה ("ירח יקר").
ג. רבי מרדכי דאטו שתקן "הגהות" לקצור הפרדס של הרמ״ק וקרא שמם "עסיס רמונים", ורבי שמואל גאליקו שהתקין "קצור" מספר הפרדס "עסיסי רימונים".
ד. רבי אברהם מימון מחבר השיר "אל מסתתר".
ה. רבי משה רומי שהיה חכם וכותב תפילין בקדושה גדולה והיה גם סופרו של האר״י ז״ל.
ו. רבי חיים ויטאל בתחלת לימודו למד מהרמ״ק, ומביא בכתביו הרבה מתורת רבו.
ז. הרמ״ע מפאנו אב״ד מנטובה, החשיב עצמו בגאון לתלמידו מתוך ספריו, וכתב בהקדמתו לספר פלח הרמון בתוך דבריו: "ויותר שהיה חכם גדול בגמרא, הוא ישב בישיבה כל ימיו לחדד את התלמידים שתילי זיתים, והיה גם כן קבוע להוראה לשפוט צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו.
רבינו האריז״ל -תלמיד חבר
הרב רבי יצחק לוריא, רבינו האר״י ז״ל, בא במיוחד מקהירא לצפת לקבל לקח מפיו, וכותב עליו "מורנו ורבנו", וראה בו גדול הדור ההוא! , אם כי חדש דרך בחכמת הקבלה, ונחלק עליו בכמה דברים ואכמ״ל. אמנם היו נוהגים כבוד וגדולה זה בזה, ואף בסוף ימי הרמ״ק זי״ע, בחולי אשר מת בו, היה האר״י הק' עומד עליו ומשמשו, והיו אז שניהם לבד ארבעים יום וארבעים לילה! וכתב בספר שבחי האר״י וז״ל: והאריז״ל היה יודע חכמת הקבלה וכובש נבואתו מפני כבוד הרב משה קורדיבירו שיגע הרבה בחכמת הקבלה ובחכמתו חיבר ספר אור יקר וספר אילמה וספרים אחרים ואם יפרסם חכמתו יניחו לו ויבואו אחריו ויהיה גנאי לו ואין רשות לעשות כן כי אדם גדול בתורה היה ומה שחיבר בטורח גדול חיבר ובפרט שהיה ממש נלחם עם המקטרגים המונעים אותו והיה קם בחצי הלילה והולך לבית הכנסת ושם היה מעיין בספר הזוהר ולילה אחד היה קם כמנהגו והולך לבית הכנסת ובעוד שהיה כותב והנה דמות איש של אש עומד כנגדו ושלהבת יוצא מפיו לשורפו מיד הוציא הרמ״ק שמות הקודש מפיו עד שנמחה הדמות שלפניו וכזאת וכזאת אירע לו כמה פעמים וקב״ה הצילו עכ״ל ספר שבחי האריז״ל בשבח הרמ״ק זלה״ה.
כתב הרב שלומיל באגרותיו מצפת (אגרת ג' בנד״ם דמ״ב) בטרם ביאתו של האר״י ז״ל לארץ הצבי טרח ויגע כמהרח״ו נר״ו טרחה גדולה עד מאוד לעשות פירוש על הזוהר ואיזן וחיקר ותיקן משלים הרבה ע״פ דרך הקדמות מהר״ק ז״ל וכאשר ראה הקב״ה את לבבו הנאמן עם אלוקיו וחשקו הגדול שחשקה נפשו להבין סתרי תורה מיד נגלה אלי ברוח הקודש על איש האלוקים האריז״ל. עכ״ל רבי שלומיל ז״ל.
כתב המהרח״ו זלה״ה בספר החזיונות דנ״ז – שנת של״ג ראש חודש חשון אחר ג' חודשים שנפטר מורי [האר״י] ז״ל ראיתי בחלום להרב משה קורדיבירו ז״ל בפתח חברת תלמוד תורה שבצפת והשבעתיו שיגיד לי את האמת בענין אופן לימוד חכמת הקבלה בעולם הנשמות אם הוא על פי דרכו או דרך מורי ז״ל ויאמר לי שתי הדרכים אמת אמנם דרכי על דרך הפשט אל המתחילים בחכמה זו ודרך רבך היא פנימית והעיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך עכ״ל מהרח״ו זלה״ה.
בנו יחידו
בנו יחידו של הרמ״ק זי״ע, כמוהר״ר גדליה ז״ל שהיה בסוף ימיו ראש החכמים ומנהיג העדה בירושלים, [נפטר בערך בשנת שפ״ה כבן ס״ג לחייו, ומנו״כ בהר הזיתים] לא זכה ללמוד אצל אביו רק מקרא ומעט מזעיר בעיון ההלכות כי היה בן שמונה שנים במות אביו עליו, אכן אמו הצדקנית "דיוקנא דשכינתא ודאי" כלשונו, הושיבתו על ברכי חכמים, עד שגדל לאילן גדול והרביץ תורה ברבים בדרושים מופלאים באיטליה ולאחר מכן בארץ ישראל, והשתדל הרבה להדפסת כתבי אביו ובכללם הספר "תומר דבורה".
נגנז ארון התורה
ובשנת ש״ל, ביום כ״ג בתמוז, שקעה השמש בצהרים, בדמי ימיו, בהיות מורנו הרמ״ק בשנת מ״ח לחייו, נפטר לבית עולמו על פני רבותיו, כשסביבו תלמידיו האהובים קוראים "אנא בכח" ומכונים בשמות הקדש. בהלויתו הספידוהו חכמי צפת אורות העולם, רבן של כל בני הגולה מרן הבית יוסף, אחים בהספדיה על קברו, וכה אמר עליו: "כאן נגנז ארון התורה!", והאריז״ל העיד עליו שנפטר בלא חטא! רק בגלל אכילתו של אדם הראשון מעץ הדעת, והמליץ עליו הפס' וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על העץ (דברים כא', כב') שאם יהיה באיש חטא מלשון חסרון =משפט מות והוא לא חטא כמו הרמ״ק זלה״ה שלא חטא =ותלית אותו על העץ – תתלה את חסרונו ומיתתו בעץ הדעת בעטיו של נחש שגרם מיתה לעולם ע״י שאדם הראשון אכל מעץ הדעת אבל ללא זה היה נשאר בחיים זיע״א. קרא ואמר: "משה אמת ותורתו אמת! , ועוד אמר, שראה תרי עמודי דנורא, מלוים אותו לפני המטה ביומא דהלולא, ואז כשקברו את רבי משה קורדיבירו בביה״ק בצפת רצו לקבור אותו תלמידיו במקום אחד אמנם רבינו האריז״ל שהשתתף בהלוויה לא הסכים ואמר שיקברו אותו להלן רחוק מזה וכששאלו אותו תלמידי הרמ״ק מדוע? אמר שהוא רואה עמודא דנורא שם ואז כשחזרו מההלויה קיבלו אותו לרב עליהם כי כן ציוה הרמ״ק ז״ל שמי שיראה עמוד האש על מיטתו אותו ישימו לרב עליהם ואז עברו כל תלמידי הרמ״ק ז״ל ללמוד אצל האריז״ל והיה לו כשלושים תלמידים חוץ מהמהרח״ו זיע״א כתב בשבחי האר״י וז״ל ביום שנפטר הרמ״ק ז״ל באו תלמידיו ושאר חכמים לבקרו אמר להם דעו לכם רבותי שאיש יקום אחרי ויאיר עיניכם בחכמת הקבלה והגם שתבינו שהוא חולק על דברי אין זה אמת כי הכל אחד אלא לפי שבימי היו צינורי הקדושה סתומים כתבתי דברי בסיתום גדול בבחינת הספירות אבל אחרי מותי יתגלו יותר הצנורות ויפרש האיש דבריו בבחינת פרצוף וכו' ומפני זה יראה לכם שחולק על דברי לכן אני מזהיר אתכם שלא תחלוקו עליו כי כך קבלה נשמתו מהר סיני ובפרט שניצוץ נשמתו מהרשב״י ז״ל כשמוע תלמידיו דברים אלו הפצירו בו שיאמר להם מי הוא ולא רצה באומרו אחר שהוא אינו רוצה לגלות עצמו גם אני איני רוצה לגלותו, אמנם סימן אחד אני לכם שמי שיזכה לראות עמוד הענן ההולך לפני מטתי הוא האיש אדבר דיבר בו ה' להיות נגיד ומצוה על עמו ישראל וכן היה שנושאי ארונו כשהגיעו לבית החיים רצו לחפור לו קבר אצל גדולי הדור ואמר להם האר״י אין זה מקומו שעמוד הענן שהולך לפני ארונו הלך להלאה ונח שם במקום פלוני ומיד הרגישו שהוא האיש אשר אמר עליו הרמ״ק ז״ל" עכ״ל שבחי האריז״ל.
בעטיו של נחש
וראה זה פלא ראיתי כתוב בספר תורת נתן, שמצא בספר "אור יקר" למורינו הרמ״ק בפירוש פרשת אמור בענין חטא אדה״ר, הערה מהמעתיק וז״ל: "עד כאן מה שנמצא מפרוש המחבר על הפרשה וכו' ונתבקש לישיבה של מעלה!" ומן השמים סבבו שיפסוק בפרשה זו בענין העץ, והבן. ע״כ. עוד הביא שם מספר "אור יקר" על פרשת בשלח (שער ד' סי' טי) שכתב רבנו כי אלו הנשמות שמסתלקות מן העולם בגלל חטא אדה״ר, הם יהיו היועצים והשרים אצל משיח! שיבוא בב״א.
השפעתו לדורות
השפעתו והערצתו של רבנו המחבר לא הצטמצמה לדורו בלבד, כי גדולי הדורות שבאו אחריו הרבו ללמוד בספריו, ולצטט מדברי קדשו בספריהם, אמנם מכל ספריו הגדולים נתפרסם ביותר ספרו הקטן, "תומר דבורה", שנתקבל באהבה ובהערצה נפלאה בין כל שכבות העם בלי ייצא מן הכלל, כספר מוסר יסודי לכל שוחרי קרבת ה' והליכה בדרכיו.
הגאון המקובל רבי אברהם אזולאי ז״ל, סב סבו של החיד״א, הכניסו בשלמותו בשנוי קצת וקוצר לשון בפרק "ברכת אברהם" אשר בספרו "חסד לאברהם" לרב חביבותו, ונתפרסם על נכדו הרב חיד״א שהיה לומד הרבה בספר "תומר דבורה", וכתב עליו בזה״ל "ואשרי אדם שומע לשקוד על דלתותיו יום יום תמיד" (ציפורן שמיר סי' י״ג אות ר״י) מאוחר יותר בארצות אשכנז, רבי ישעיה הלוי הורביץ ז״ל, השל״ה הקדוש, בפרק ב' משער המדות בחלק בעשרה מאמרות, מצטט את הספר לבד מפרקו הראשון כמעט מלה במלה עד תומו. ובהסכמתו להדפסה הראשונה (ביום א' י' בסיון שפ״א) כותב בתו״ד: "וכל מי שרגיל בספר הזה ואומר אותו בכל שבוע או בכל חודש מובטח לו שהוא בן העולם הבא! ואשרי לו! וטוב לו מי שמרגיל עצמו בו", ובספרו של״ה בפרק עשרה הלולים כותב: "ואם זכית באור סודות התורה תדע, כי עשרת ימי התשובה הם עשר ספירות מלמטה למעלה, תעיין בהם בספר תומר דבורה לתקן בכל יום ויום המכוון כנגד אותה ספירה, ע״כ.
התעוררות מיוחדת
כאשר בקע אורו של גאון המוסר רבי ישראל מסלנט ז״ל בליטא, הדפיס את אגרת המוסר שלו יחד עם הספה״ק "תומר דבורה", והיה אומר שבלי ספק אצלו, שמי שירגיל את עצמו ללמוד ספר תומר דבורה, יוכל לבא למדרגת אהבת ישראל, ומספרים שתלמידו ר' שמחה זיסל ברוידא-זיו, בא אז לבית מדרשו ואמר: יומא טבא כפול הוא לרבנן! , והיה הרש״ז מעריץ את הספר הזה כל ימי חייו, וקרא לו "שלחן ערוך על המדות"! , ובקול קורא מיוחד שהפיץ בין אחוזת מרעיו כתב להם: "והנה אחי ורעי, מצאתי עצה ותרופה קלה ונוחה וכו', אמנם כמו שהרופא אינו נותן סמים לחולה עד שמצאם להועיל, כן אנכי היום מצאתי ספר לקדוש אחד איש אלקים, ספר "תומר דבורה", אף כי כבר ראיתיו, אמנם לא היה לב להבין ועינים לראות עד היום הזה, וכאשר נפתחו עיני בו הפעם, ראיתי כי זה עצה טובה ללמד בו איזה שעור תמיד בלי מגרעת וכו', בשעורים קבועים, חוק ולא יעבר, נוכל להיות ערב בדבר כי פריו יהיה רב!". כן גם ידידו הגאון רבי יצחק בלאזר ז״ל כותב בין קבלות חייו הפרטיים: "לחזור תמיד בלי נדר בספר תומר דבורה!". והמשגיח דפוניבז' רבי יחזקאל לעווינשטיין זצ״ל כותב באור יחזקאל: "כן אמרתי לכתוב, כי לפי אשר שמעתי, כדאי לכל אדם ללמוד תמיד הספר תומר דבורה, כן המכתבים של הגאון רבי ישראל סלנטר ז״ל באור ישראל". ומפורסמת השמועה מרבי ישראל סלנטר ז״ל ללמד הספה״ק הזה בחודש אלול לרוב מעלתו לימי התשובה, ואפשר גם לפי שבחודש אלול שורה בו י״ג מדות של רחמים כידוע. ואחד מגדולי המוסר כותב וז״ל "יקרת מכתבו קיבלתי, מי יתן לזכות להיות מדורשי טובת זולתו וכו' אמרתי לשלוח לו תמורתו מתנתו מזאת אשר מצאתי לעצמי! להצלת נפשי! בחסד השי״ת וכו', כי לפי אשר שמעתי כדאי לכל אדם ללמוד הספר תומר דבורה"… וכן נוהגים הרבה.
בקהילות החסידים
כבר נתפרסם בחוגי החסידים מאוד מעלת הספה״ק "תומר דבורה" וסגלתו לרפואה, ונכד המגיד ממעזריטש בן רבי אברהם המלאך ה״ה רבי שלום שכנא ז״ל אביו של רבי ישראל מרוז׳ין זצ״ל כתב בזה״ל: "וגם תדבק בספר תומר דבורה לפחות בכל יום עמוד אחד, והוא פלא!". והדברי חיים מצאנז ז״ל היה אומר, שזה הספר טוב ללמדו לרפואה, והוא סגולה להנצל ממחלת הסרטן ל״ע, והגה״צ רבי משה הלברשטאם זצ״ל שהיה מיוצאי חלציו פרסם הענין מאד במכתביו כידוע. וכן מובא בשם הגה״ק בעל ישמח ישראל, שללמוד בכל יום קטע מן הספר הקד' תומר דבורה, זה סגולה להנצל מן המחלה הנוראה רחמ״ל.
בהיכלי הישיבות
והגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ״ל אמר פעם לנכדו, שאם היו בית ישראל מקיימים הכתוב בספר התורה הזה – תומר דבורה, ומתבוננים היטב בכתוב בו, לא היו צריכים כלל בתי דינים ובתי משפט בישראל! , והחשיב מאד הלימוד בו, והיה מרבה לדבר על רבו הסבא מסלבודקה זצ״ל, שקיים זה מה שכתוב בזה.
ומספרים על הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ״ל, שפעם השתטח ביומא דהילולא על ציון קברו של הרמ״ק זי״ע וספר תומר דבורה בידו, והיה גועה בבכיה ואומר פעמים הרבה: "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים!".
ועל הגה״צ רבי אליהו לופיאן זצ״ל מספרים, שכשהגיע בצפת לקברו של הרמ״ק, אמר בזה״ל: "רבנו משה קורדובירו, אנחנו לומדים ספרך תומר דבורה, וקבלנו הרבה תועלת ממנו, הסבא מקלם זצ״ל צוה אותנו ללמוד בספר תומר דבורה בכל ליל שבת קדש ועשינו כן בדיקנות! ועל כן אנו מבקשים שתהיה מליץ יושר לפניו יתברך, על הישיבות הקדושות שלומדים מוסר, שיוכלו להמשיך בעבודתם בסיעתא דשמיא בלי מפריעים. ע״כ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה