בספר "שבעים שנה בירושלים" מסופר אודות מברק שהגיע בחודש תמוז תרס״ה לבית הראשון לציון הר״י אלישר זצ״ל. למברק, שהיה ארוך מאד והיו בו מאה ושלוש-עשרה מילים, צורף תשלום גם עבור תשובה. במברק נאמר שהרב מנאוואמינסק (פולין) מבקש בשם כל העדה שם עזרה דחופה מאנשי ירושלים. המדובר הוא בעדות שקר שהעידו שני יהודים אשר שהו בעבר בנאוואמינסק ונמצאים כיום בירושלים. עדות שקר זו סייעה להאשמת חמשה נוצרים בעוון רצח, ובפסיקת פסק דין נגדם, ואם אכן יבוצע גזר הדין, צפויה לכל יהודי המקום סכנה גדולה, כתוצאה משנאת הגוים שתגבר מאד בעקבות הוצאת הנאשמים להורג. בקשתנו היא איפוא, מסיים הרב את מברקו, לדרוש מהעדים – הנמצאים עתה בירושלים – לחזור בהם מעדותם ולהודיע זאת בהקדם לקונסול הרוסי. על החתום: רבינר רבינוביץ נאוואמינסק, מחוז ורשא.
חקירת שני האנשים העלתה שאמנם עדותם, שניתנה בזמנו בחוץ לארץ, גרמה להרשעת הגוים והיא אמינה ואמיתית, אך יחד עם זאת הם אמרו שאמנם קיים חשש לפוגרום שעלול להתחולל שם בעקבות הוצאת הגויים להורג בהיות הנושא חמור וקשור לדיני נפשות, התכנסו כל טובי העדה בירושלים כדי לטכס עצה ולהחליט כיצד להתיחס למברק זה. לאחר דיון ממושך, קם הרב אלישר הישיש על רגליו והעלה צד חדש לגמרי: "לדעתי, אמר הרב, המברק מזויף! יתכן שהרב רבינוביץ אינו יודע כלל ממנו ויתכן שאולץ לחתום עליו. מכל מקום, נראה לי שהמברק נשלח על ידי משפחות הרוצחים הרוצים להציל את קרוביהם, ולפיכך אם יוודע שהיהודים, כביכול, חוזרים בהם מעדותם, דווקא עובדה זו עלולה לחולל פרעות. על כן נראה שיש להתחמק, באיזו שהיא עילה, ממתן תשובה ישירה בנידון".
כאשר סיים את דבריו המפתיעים, שלח הרב אלישר שליח מיוחד אל הגאון רבי שמואל סלנט וביקש להעיר אותו משנתו ולבקשו שיחווה דעתו בנושא, ומראש הודיע כי כל מה שיאמר רבי שמואל סלנט כך יעשה. מיד כששמע המרא דאתרא את תוכן המברק, אמר שלדעתו יש כאן זיוף, והציע להשיב דברים סתומים שאינם מביעים מאומה, ובלבד שלא לשתף פעולה עם מעלילי עלילות שוא.
משנודעו דברי רבי שמואל סלנט הוכפלה ההפתעה – ממש שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.
עשו כעצת שני גדולי התורה והודיעו שהרב אלישר הינו נתין טורקי ולכן אין הוא רשאי להתערב במה שמתרחש בארצות אחרות, תשובה סתמית שאינה קובעת עמדה.
שבועות אחדים לאחר מכן נתפרסם בעיתונים העבריים: "הודות לפקחותם של רבני ירושלים נכשלו שונאינו בנסיונם ללכדינו ברשתם על ידי מברקים מזוייפים שנשלחו אליהם, כביכול, בשם הרב שלנו. על ידם ניצלנו מפרעות, שכן אילו היו הרבנים בירושלים הולכים שולל אחרי המברקים, כי אז לא היה גבול למה שהיינו סובלים פה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה