שמעתי מהגה״צ רבי אלימלך בידרמן שליט״א:
ילדה קטנה כבת שבע נכנסה לחנות תכשיטים, ושאלה על תכשיט מסוים האם הוא אמיתי. המוכר הנהן בראשו ואישר.
הילדה ביקשה לקנות אותו. והמוכר תמה: זה עולה המון כסף. יש לך לשלם?
הילדה השיבה בחיוב. והוציאה את ארנקה, מתוכו ערמה על השולחן עשרות אגורות וחצאי שקלים. . .
המוכר הסביר לה שמדובר בתכשיט יקר שעולה למעלה מאלף שקל ושאל עבור מי היא קונה אותו ולמה חשוב לה שהוא יהיה אמיתי.
"אמא שלי נפטרה לפני חצי שנה", הסבירה לו הילדה. "ואחותי הגדולה נטלה על עצמה את עול הבית. והיא מתמסרת אלי בצורה שקשה לתאר. משכיבה אותי לישון, מקיצה אותי בבקרים, מכינה לי סנדוויצ׳ים ומלבישה אותי. מכינה איתי שיעורים אחרי הצהריים ומשחקת איתי.
"היום מלאו לה 18 שנה ואני רוצה לקנות לה תכשיט ולשמח אותה". . .
הילדה סיימה בתמימות את סיפורה ופנתה חסרת אונים לצאת מהחנות בהבינה שאין לה כסף לאף תכשיט אמיתי בחנות הזו, ובעצם בשום חנות אחרת. . .
המוכר קרא לה שתיכנס בחזרה וארז לה את התכשיט. מתנה ממנו. הוא לא עמד בתמימות הטהורה הזו.
לאחר שעתיים מגיעה בחורה בת 18 עם התכשיט ושואלת האם הוא נקנה מכאן.
המוכר השיב לחיוב.
"היא שילמה?" שאלה הנערה. והמוכר הניד בראשו להן.
"מאיפה היה לה כסף?" הזדעקה האחות בחשש.
"תביני", הסביר המוכר,"יש מי שמשלם לי בכסף. ויש מי שמשלם בסחורה שוות ערך. אחותך שילמה לי בלב שלה". . .
***
לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, מטעים הגה״צ רבי אלימלך שליט״א. כדלים וכרשים דפקנו דלתיך.
הלוואי ויהיו ברשותנו עשרות אגורות וחצאי שקלים. . .
אבל את הלב ביכולתנו לתת לרבונו של עולם. לרצות מכל הלב לקנות עבורו "תכשיט" אמיתי.
עם הרצון הזה נוכל לבקוע את כל המחיצות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה