מעשה רבי אמנון ממגנצא

סיפורו של רבי אמנון ממגנצא

סיפורו של רבי אמנון, מחבר תפילת "ונתנה תוקף" הנאמרת קודם המוסף של ר״ה ויום הכיפורים, מובא בספרי הפוסקים שהעתיקוהו מכתב-יד רבי אפרים בר יעקב מבונא:

מעשה בר' אמנון ממגנצא שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה, יום אחד החלו השרים וההגמון לבקש ממנו שימיר דתו ח״ו לדתם, וימאן לשמוע להם. ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם ויפצר בו ההגמון, ויהי כהיום בהחזיקם עליו, ויאמר חפץ אני להוועץ ולחשוב על הדבר עד שלשה ימים, אך רק כדי לדחותם מעליו אמר כן.

ויהי אך יצוא יצא מאת פני ההגמון שם הדבר ללבו על אשר ככה יצא מפיו לשון ספק, שהיה צריך להראותם כי חלילה אין בלבו שום עצה ומחשבה לכפור באלהים חיים, ויבוא אל ביתו ולא אבה לאכול ולשתות עד שחלה. ויבואו כל קרוביו ואוהביו לנחמו וימאן להתנחם, כי אמר ארד אל קברי אבל שאולה, ויבך ויתעצב אל לבו.

ויהי ביום השלישי, בהיותו כואב ודואג, וישלח ההגמון אחריו, ויאמר לא אלך. ויוסף עוד שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת אליו ויאמר ההגמון מהרו את אמנון להביאו בעל כרחו, וימהרו ויביאו אותו ויאמר לו מה זאת אמנון, למה לא באת אלי למועד אשר יעדת לי להוועץ ולהשיב לי דבר ולעשות את בקשתי, ויען ויאמר אמנון, אני את משפטי אחרוץ. כי הלשון אשר דברה ותכזב לך, דינה לחתכה, כי חפץ היה ר' אמנון לקדש את ה' על אשר דיבר ככה. ויען ההגמון ויאמר, לא כי הלשון לא אחתוך כי היטב דיברה, אלא הרגלים אשר לא באו למועד אשר דברת אלי אקצץ ואת יתר הגוף אייסר.

ויצו הצורר ויקצצו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו ועל כל פרק ופרק היו שואלין לו התחפוץ עוד אמנון להפך לאמונתנו, ויאמר לא. ויהי בכלותם לקצץ, צווה הרשע להשכיב את ר' אמנון במגן אחד וכל פרקי אצבעותיו בצידו, וישלחהו לביתו. הכי נקרא שמו ר' אמנון כי האמין בא-ל חי וסבל על אמונתו יסורין קשים מאהבה רק על הדבר שיצא מפיו.

אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ראש השנה, ביקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל ש״צ. ויעשו כן. ויהי כאשר הגיע ש״צ לומר הקדושה, א״ל ר' אמנון המתן מעט ואקדש את השם הגדול. ויען בקול רם: ובכן לך תעלה קדושה, כלומר, שקדשתי את שמך על מלכותך ויחודך. ואח״כ אמר ונתנה תוקף קדושת היום, ואמר אמת כי אתה דיין ומוכיח, כדי להצדיק עליו את הדין, שיעלו לפניו אותן פרקי ידיו ורגליו, וכן כל הענין. והזכיר, וחותם יד כל אדם בו, ותפקוד נפש כל חי, שכך נגזר עליו בר״ה.

וכשגמר כל דבריו נסתלק ונעלם מן העולם לעין כל, ואיננו כי לקח אותו אלהים, ועליו נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

אחר הדברים והאמת אשר העלה ר' אמנון ונתבקש לישיבה של מעלה, ביום השלישי לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן רבנא משולם, בן רבנא קלונימוס, בן רבנא משה, בן רבנא קלונימוס, ולימד לו את הפיוט ההוא: ונתנה תוקף קדושת היום, ויצו עליו לשלוח אותו בכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזכרון. ויעש הגאון כן.