מעשה נורא שהיה אצל השר הגדול רבינו דון יצחק אברבנאל זצ״ל, אשר היה שר האוצר של מלך ספרד, ולא זז מחבבו, ויקנאו בו השרים, וישטמוהו.
ויאמרו למלך, אתה נותן אימון מלא בשר היהודי, נא העמידהו בנסיון ותראה האם באמת הוא ישר ונאמן למלך, הסכים המלך לדבריהם, הציעו השרים למלך שיצוה על השר היהודי לפרט בכתב את כל רכושו, קרא המלך את השר ברבנאל, וביקשו לפרט בכתב לפניו את כל רכושו, בתוך שלשה ימים. חזר השר אברבנאל, והגיש את החשבון של רכושו, והגיע בסך הכל שבע מאות אלף שקל.
כשראו השרים את החשבון, צחקו ואמרו, הרי ארמונו של השר היהודי בלבד שוה כפלים מן הסכום הזה, והשדות והכרמים אשר לו שוים סכום עצום.
והביאו שמאי להעריך את נכסי שר האוצר, והוא אישר שהחשבון שהגיש שר האוצר לא הגיע למחצה לשליש ולרביע מנכסיו, ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו.
והנה קרה עוד מקרה שהרגיז מאד את המלך, והוא, כי היה בבית שר האוצר, משרת נכרי, שהיה השר מאמין בו, תמורת שוחד שקיבל המשרת משר החוץ, גנב מסמכים סודיים, שלא היו ידועים רק למלך ולשר האוצר, וכשנועד שר החוץ עם המלך, גילה לו שהוא יודע מן הדברים שהיו במסמכים ההם, וכששאל אותו המלך מנין הוא יודע כל זה, ענה לו שהשר היהודי גילה לו את הכל, כיחש לו. והמלך חרה אפו עד מאד על שר האוצר שלא שמר על סוד המלך, וגמר אומר בלבו להוציא להורג את שר האוצר, אך ביודעו שבצבור הרחב יש אהדה גדולה לשר האוצר, ובפרט אצל הסוחרים, שהוריד להם מסים, ויחלו מעט ממשא מלך ושרים, ובכדי שלא תרעש המדינה על הריגת שר האוצר, החליט להורגו בצינעא, בהיות כי מחוץ לעיר הבירה, במרחק ארבע פרסאות, יש מפעל לייצור לבנים, ובו דולק כבשן האש יומם ולילה, יש להוציאו להורג על ידי השלכתו לכבשן האש.
ואז קרא המלך את שר האוצר, ומסר בידו אגרת מלכותית חתומה בחותם המלך, וציוה עליו שילך באופן דחוף אל מפעל הלבנים, וימסור את האגרת לידו של בעל המפעל, באגרת היה כתוב: "פקודה סודית לבעל המפעל, שבעת קבלת האגרת, מיד באין אומר ודברים, יקחו את מוסר האגרת, וישליכוהו אל כבשן האש, וישרף", וכך יעלם שר האוצר היהודי מן האופק, מבלי שיודע הדבר לקהל הרחב. שר האוצר מיהר לקיים את פקודת המלך, ויאסור את מרכבתו, ויעלה עליה לנסוע אל המפעל, ואת משרתו הנכרי לקח עמו. מתהלך בתומו צדיק.
הם יצאו את העיר לא הרחיקו, והנה הבחינו שאיש יהודי עומד על פרשת דרכים ומאותת לעגלון של המרכבה לעצור, השר הורה לעצור, לשמוע את מבוקשו של היהודי, ואז נגש היהודי ויאמר אל השר, אדוני השר, לפני שמונה ימים נולד לי בן זכר, והזמנתי מוהל לבוא היום אל ביתי למול את בני, אך לצערי חלה המוהל, ולא יוכל לבוא למול את בני, לכן נפשי בבקשתי שיואיל כבוד השר, ביודעי ומכירי שהוא מוהל מומחה, לבוא אל ביתי לקיים מצות התורה, ביום השמיני ימול בשר ערלתו, השר רבי יצחק הרהר קימעא, וחשב בדעתו, הנה מצד אחד עלי למלא פקודת המלך בדחיפות, ומצד שני יש חשש לביטול מצות עשה של המילה ביום השמיני, ואיך אפשר להתחמק מקיום מצות הבורא מפני פקודתו של מלך בשר ודם, מה עשה, קרא את המשרת הנכרי שלו וביקש ממנו שיסע במרכבה וימסור את האגרת לידי בעל המפעל, וימתין לו שם עד שיבוא השר לשם ויקחנו חזרה הביתה.
הסכים המשרת לכך, לקח את האגרת בידו והמשיך נסיעתו במרכבה, והשר ירד מן המרכבה, והלך רגלי לבית אבי הבן היהודי למול את בנו, ואחר שמל את הבן, הפצירו הקהל בשר המוהל לשבת ולסעוד עמהם סעודת מצוה של המילה, ולא היה יכול לסרב להם, וישב לאכול אתם, ובהיות שהיה חכם גדול בתורה, נשא דברו באמצע הסעודה בדברי תורה מחוכמים, כיד ה' הטובה עליו. באופן שעבר כמעט כל היום במילה ובסעודה, ורק לעת ערב לקח לו רכב אחר ונסע אל מקום המפעל של הלבנים, ומה השתומם לשמוע מפי בעל המפעל, כי לפי פקודת המלך באגרתו הסודית, הוצא להורג המשרת שלו. והוסיף בעל המפעל, שקודם שהשליכו את המשרת, התודה על עונו והצדיק עליו את הדין שמגיע לו משפט מות, מפני שבגד באדונו השר, וגנב מסמכים סודיים של שר האוצר ומסרם לידי שר החוץ. שר האוצר השתומם על כל מה ששמע ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, שהבין מה היה צפוי לו, אילו היה מוסר בעצמו את האגרת הסודית לבעל המפעל, אלא שנתקיים בו שומר מצוה לא ידע דבר רע, צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, ואתן אדם תחתיך. וכל הסיפור על גניבת המסמכים הסודיים היה חידוש בעיניו. והתחיל לשבח ולפאר ולהודות להשם יתברך שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם.
למחרת חזר אל המלך, בראות המלך את שר האוצר שלו נדהם, ושאל אותו האם היית במפעל הלבנים, אמר לו, אדוני המלך כך וכך היה המעשה, וגם סיפר למלך על הוידוי של המשרת שלו. אמר לו המלך, עתה ידעתי כי איש צדיק אתה, שהשם שמר אותך ונשארת בחיים, ושר החוץ פשע בגניבת המסמכים הסודיים על ידי המשרת שלך. ותיכף ציוה המלך לתלות את שר החוץ הפושע.
רק נשאר לי טענה עליך, שהגשת לי חשבון על רכושך, ואך שחוק והיתול הוא להאמין בחשבון שהגשת, בשעה שבאמת רכושך עולה עשרת מונים על אשר הצהרת בחשבון שהגשת לפני, ויענהו ר' יצחק, אדוני המלך, אמנם יש ברשותי הון רב כהנה וכהנה, אך אינני רואה שהוא שלי, כי בפקודת המלך יוכל להחרים הכל לאוצרו, ומי יאמר לו מה תעשה. אולם אני מסרתי את חשבון הכספים שנתתי לצדקה, וכסף זה הוא שלי, ולא יוכל איש ליטלו ממני, שהוא גנוז למעלה במרומים, וזאת היתה כוונתי. הודה המלך ואמר, אכן צדקת, ובדין הוא שניצלת ממות בטוח, ושונאיך נפלו תחתיך. ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה