אבא היה נוהג לספר לנו על אליהו הנביא, ההולך בכל מוצאי שבת לבתי היהודים ומביא מתנות לילדים. וכאשר פוגש אליהו בילד טוב ובעל כשרונות, הוא מברך אותו שילמד הרבה תורה ויהיה רב בישראל, וגם פרוטה נותן לו אליהו שיקנה לעצמו ממתקים.
וכשהיה אבא ילד, בכל מוצאי שבת היה סבא נותן לו פרוטה ואומר:
"זו מתנה מאליהו הנביא, כדי להמתיק לך את לימוד התורה. ואבא לא היה נוהג לקנות סתם כך ממתקים, כי פרוטות אלו היו יקרות לו. ואת הפרוטות האלו הוא היה אוסף בקופה מיוחדת שנקראה "קופסת אליהו הנביא".
וכך נהג אבא במשך שנים רבות. בכל שבוע היתה שם פרוטה בקופה של אליהו הנביא,
וזו הלכה וכבדה, כבדה והתמלאה.
עברו שנים, אבא גדל. אבל בפרוטות שנתן לו אליהו הנביא לא נגע.
כאשר נולדו לו ילדים רצה לתת להם את הקופה והפרוטות, כדי שישחקו בהם. ואמרו לו: " לא טוב הדבר, הרי פרוטות אלה סגולה הן לזכרון ולהצלחה בלימודים, ואין משחקים בהם." וכך נשארה הקופסה הכבדה על הקיר.
יום אחד ביקר בביתו של אבא שד״ר מירושלים, ר' פנחס שמו. סיפר לו השד״ר על העוני והמצוקה של אחינו בני ישראל, שומרי החומות בירושלים, נתן לו אבא תרומה יפה, לפני שנסע, בא להיפרד מאבא. נזכר אבא בקופסתו של אליהו הנביא, הוריד אותה מן הקיר ונתן אותה לשד״ר למען ילדי ירושלים.
"אליהו הנביא ישמח על שנתתי את פרוטותיו למען ירושלים" אמר.
נענע השד״ר בראשו ואמר: "ישמח, בוודאי ישמח".
לאחר שנחרבה קהילת וורשה בא אבא לארץ וביקש להשתקע בעיר העתיקה ליד הכותל המערבי. ביקשו אנשי ירושלים לתת לו מקום מגורים ראוי לו והנה, במוצאי שבת, כאשר ישב אצל ידידו ר' משה שאצלו התאכסן, בא אליו זקן אחד ואמר לו: " אני הוא השד״ר מירושלים שבקרתי אצלך בוורשה."
הביט בו אבא והכירו: "כן, כן. . , אתה ר' פנחס".
"כן אני פנחס."
"חיפשתי אותך כאשר באתי לעיר. ואמרו לי. . . אמרו שכבר אינך. . . נו, תודה לאל שאין זה כך. וטוב ויפה שבאת לבקר אותי. יישר כוחך".
ישבו וסיפרו זיכרונות. אמר ר' פנחס לאבא: " את הכסף שהיה בקופסת אליהו התקנתי חדרים בחצרו של "אור החיים" הקדוש הנמצאת בעיר העתיקה. ואם תרצה בכך, חדרים אלה פנויים למענך. למרות שאינם נאים ומפוארים כנאה לכבודו של הרב בקהילה גדולה כוורשה. אבל אם היו החדרים טובים ונאים ל״אור החיים" יתכן ויהיו טובים גם עבורך"
למחרת הלכו ר' משה ואבא ואמא לחצרו של "אור החיים". ופגשו שם ביהודי אחד ר' מרדכי שמו, שפתח להם את החדרים שהיו פנויים כאילו חיכו לבואם, מצאו החדרים חן רב בעיני אבא ואמא ונכנסו לגור בהם.
ביקש אבא ללכת ולהודות לר' פנחס, ושאל את ידידיו היכן גר ר' פנחס השד״ר. התפלאו ידידיו על שאלתו ואמרו: " הרי עברו כבר יותר מעשר שנים מאז נפטר ר' פנחס. . . ." וכאשר סיפר להם את סיפורו נאנחו ואמרו: "זכותו של אליהו הנביא עמדה לך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה