סיפור על הילד שלמד בשמים אחרי השוע את הבאח

מספרים, כי פעם אחת, שנים רבות אחר פטירת הבן איש חי זיע״א, נולד ילד אצל אחד מחסידי גור. מאותו הרגע שנולד הילד, פתח את פיו ואמר "אבא" ו״אמא", כן התחיל לגרוס את כל התורה כולה! בתחילה אמר את אותיות התורה - אל״ף בי״ת וכו', אחר כך גרס את פסוקי התורה כולה, אחר כך גרס את התורה שבעל פה - המשניות, ואחר כך את הגמרות ועוד. כך שמעו אותו גורס את כל התורה כולה. כולם סביבו אמרו, שכנראה המלאך לא בא אליו להשכיח ממנו את התורה שלמד בבטן אמו. האדמו״ר מגור ועוד כמה רבנים ביקשו לעשות לו תיקון שישכח את תלמודו, מפני עין הרע. שמע על כך חכם רבי יהודה צדקה זיע״א והלך לישיבת גור לפגוש באדמו״ר. כשהגיע אל האדמו״ר, ביקש ממנו שקודם שיעשו לתינוק את התיקון, הוא רוצה לבחון אותו על ידיעותיו. נתנו לו להיכנס ולראות את התינוק ולשמוע ממנו במו אוזניו את הגרסה שלו. נכנס אליו רבי יהודה ביקש לשאול אותו אודות ידיעותיו, ושאל אותו מהתורה – וענה לו. אחר כך מהנ״ך כולו – וידע, שאל אותו מהש״ס – וענה לו, שאל אותו מהרמב״ם - המשיך לצטט את הרמב״ם, שאל אותו מה׳שולחן ערוך' – וענה לו, אבל כששאל אותו על פוסקים שהיו אחרי ה׳שולחן ערוך' עצר והשתתק. 'באר היטב'? שתיקה, 'מגן אברהם'? שתיקה. 'טורי זהב'? שתיקה. 'כף החיים'? שתיקה, 'משנה ברורה'? שתק ולא ענה. וכששאל אותו אם הוא יודע הלכות מספר 'בן איש חי', מיד אמר לו: "הלא בן איש חי בשמים עושה רעש גדול וכל העם יוצאים לקראתו, בודאי שאני יודע"! והתחיל לצטט לו ולגרוס מתורת הבן איש חי בעל פה. אמר לו רבי יהודה: "איך זה, הלוא הבן איש חי היה אחרי המפרשים שכבר לא למדת"? אמר לו התינוק: "כך למדונו, עד ה׳מגן אברהם' וה׳טורי זהב', ומשם את הבן איש חי". ומספרים, כי אותו תינוק גדל והיה לאיש וכי כיום נמנה על אחד מחסידי גור, בעיר בני-ברק ('קיצור שבחי הבן איש חי', צג).