הרב אברהם משה פינגרהוט היה תלמיד ישיבות פולין וליטא וברח לצפון אפריקה מפני אימת הנאצים. הוא היה יושב ראש בית הדין הרבני בפריז הרב של חיל הים הצרפתי ולבסוף גם הרב הראשי לקהילת יהודי אלג׳יר. הוא היה עסוק מאוד באהבת ישראל ובהפצת תורה ומטבע הדברים היה מקורב מאוד לבבא סאלי זיע״א. כשהגיע בפעם הראשונה לארפוד לבית הבבא סאלי הוא ראה בספריה שלו הרבה ספרי חסידות של תלמידי הבעל שם טוב והתפלא על כך מאוד.
הסביר לו רבינו, שהוא צריך לדעת שיש תורה אחת לכולנו, ויש קשר הדוק בין כל הצדיקים האמיתיים שבעולם, ללא מחיצות של מקום וזמן.
הצדיק הנסתר הרב וולטוך זצוק״ל היה חברותא של ר' מאיר אבוחצירא זיע״א, באחת הפעמים ר' מאיר אבוחצירא אמר לו חידוש בשם החזון איש, התפלא הרב וולטוך ושאל את הרב הרי החידוש הזה רשום רק בספר שיצא באידיש מאיפה כבודו מכיר את החידוש הזה? ענה לו הרב דברי תורה נקראים בכל לשון, הם מעל המגבלות של השפה!
רבי משה אבוחצירא, נכדו של הבבא סאלי זיע״א: במוצאי שבת אחד הייתה ההילולא של רבי אלימלך מליז׳נסק זיע״א, ה״נועם אלימלך", שסבא קדישא היה קשור אליו מאוד, היה קשור לספר שלו. הוא ישב עם השמש שלו, רבי אליהו אלפסי זצ״ל. בסוף הסעודה הוא ביקש מרבי אלפסי שיביא מים אחרונים ויעשו זימון. אמר לו רבי אלפסי: איך נעשה זימון? אנחנו שניים. אמר לו הבבא סאלי: דע לך שה״נועם אלימלך" יושב פה אתנו, ואנחנו נעשה זימון.
וכן הסיפור עם הראש כולל ביבנה. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה