רב העיר בעל הלבוש שר לפריצים

על כוחו המופלא של רבי מרדכי יפה בעל הלבושים זצוקללה״ה, מובא מעשה נורא: בשנת שמ״ט שימש רבי מרדכי כאב״ד בהורודנא (גרודנא), ביד רמה הנהיג הרב את בני עירו, שסרו דרך קבע למוצא פיו, גם נרתמו בני הורודנא לבניית בית הכנסת הגדול של רבם, בית הכנסת שבמשך שנים רבות אחר פטירתו, עד שנות האימה הנוראות, נהגו על פי דעתו ומנהגיו, אחת מהנהגותיו של רבי מרדכי היתה בשבת קודש, קול תפלתו הערב עלה ובקע בין בתי היהודים, כששעת הזמירות היתה המרגשת ביותר בקול מרטיט זימר אב״ד דהורודנא אל אלוהיו, כשקדושת השבת מאירה על כל סביבותיו, אולם הכל היו מודים כי שירת הפזמון מה יפית היתה הנעלה מכולם, אורח כי בא לעיר, נאסף יחד עם כל השאר, והאזין לקול הארי ולהתלהבות הנוראה שאחזה בו עת שר את הפיוט הנ״ל, גם פריצי היהודים ידעו על שירת הרב, איש מהם לא הצטרף למאזינים והם בבורותם גם נהגו לזלזל בו, עד לאותה שבת נוראה שלא פגה מזכרונם, שעת מנחה גדולה, רבי מרדכי פוסע לבדו לעבר בית הכנסת הגדול, לפני שאר המתפללים, תפוס כולו בשרעפיו, והנה אל מולו קבוצת הוללים, פניהם זורחות, ראש החבורה רואה את הרב, ובמוחו מנצנץ רעיון משעשע, אולי הוא אומר לידידיו השתויים קמעה אולי נשמע קצת מה יפית, החבורה העליזה פורצת בצחוק, ומיד נגשים אל הרב, אוחזים בשתי ידיו ומוליכים אותו אחר כבוד אל ביתו של אחד מהם, איש עשיר, שבטרקלינו נאספו ידידים רבים עולצים ומאושרים, הם נהנים לקראת ההצגה שתערך מיד, שולחן ערוך מטעמים ויין י״ש לרוב. רבי מרדכי בידם, והם מושיבים אותו על כסא מפואר בראש השלחן, ואז פונים אליו כי ישיר להם מה יפית לשמח את לבם.

רבי מרדכי הרים את ידו, הס הושלך והגאון מביט סביבו ורואה שאין דרך להמלט, אז הוא פונה ליושבים ואומר אשיר לכם ואזמר בקול, אך תנאי אחד יש לי, והוא שכולכם כאחד תרקדו במעגל סביבי על פי קצב הניגון, כל היושבים קמו ממקומם והסתדרו במעגל, יד דבקה לחברתה, והחל ריקוד איטי, כשרב העיירה פוצח בקולו הערב בפזמון המפורסם, המחול התנהל בעצלתיים, דקה ועוד דקה ועוד שתים ואז החל הגאון אט אט להתלהב יותר ויותר, וככל שהוא התלהב, הרגישו בני החבורה כי כאלו מעצמם ריקודם גובר, וכשהחל רבי מרדכי לספוק בכפיו מרוב התלהבות, קרה לפתע דבר מדהים, עם כל ספיקת כף הוקפצו הרוקדים באויר וצנחו מטה להמשך הריקוד, תחלה היה נראה זה כפרץ של שמחה, אך במהירות הבינו כי לא הם השולטים בקפיצות, אלא הרב מוחא כף והם מקפצים, וככל שההתלהבות אצל האב״ד גוברת, גובה הקפיצה גם הוא עולה. שוב ושוב מצאו עצמם בני החבורה נחבלים בתקרה, משם לארץ וחוזר חלילה, איש לא היה יכול לעצור את גופו מלקפוץ, אף אחד מהם גם לא היה מסוגל למנוע את החבטות הקשות על כל הנלוה אליהם, שעתיים שלמות ישב רבי מרדכי ושורר בהתלהבות, לאיש מכת הלצים לא נותרה יד או רגל שלמה פניהם דומים היו לקלף ישן שירוקת עלתה בו, וכל הבית נתמלא סחי, וקיא, הרגישו כי בעוד רגע כבר תפרח נשמתם, והנה תם הניגון כולם שוכבים דווים וכואבים בלי רוח בהם, הגאון קם מכסאו, פונה אל כל הנמצאים ואמר להם, חן חן לכם, רבותי המכובדים על כי עשיתם רצוני, שכן המחולות תאמו באופן מופלא את הניגון והפזמון, ואם תרצו ותעשו פעם נוספת סעודה אזמר לכם בהתלהבות עצומה עוד יותר…