שתיל אחד שנזרק. . . - הרב אייל ורד
חודש שבט. . כך הולכם השותלים, רון בלב ואת ביד. . . היינו שרים כשהיינו בגן או בבית הספר. אני רוצה לספר לכם על שתיל אחד שלא נשתל, אלא דווקא נזרק. . אלא שבמקומו נשתלו שתילים רבים אחרים.
זה סיפור שאבא שלי סיפר לי. .
אבא שלי נולד במרוקו. בעיר מקנס. . וכמו כל הילדים שם – הלך לתלמוד תורה. מרוקו היא ארץ רחבת ידיים, ויש בה אזורים שונים. חלק מן האוזרים בה דומים באופיים לארץ ישראל, מבחינת מזג אוויר ועוד. ומקנס נמצא בסוג איזור כזה.
מכל מקום- מספר לי אבא, באחת הפעמים שהלך לתלמוד תורה- סביב טו בשבט, חילק להם המלמד שתיל קטן של צמח כל שהוא, ואמר להם שישתלו אותו בבית, בגינה, כי כעת טו בשבט, והוא ראש השנה לאילנות.
כשאבא שלי חזר הביתה, היה שם הסבא שלו, סבא שלמה. והוא ראה אותו מחזיק שתיל ביד.
שאל אותו – מה זה?
הסביר לו הילד – זה קיבלנו בתלמוד תורה. . לשתול בגינה. .
אמר לו הסבא הגדול, סבא שלמה- ' אפשר רגע את העציץ הזה?'
אבא שלי מסר לסבא את העציץ. . ואז הסבא לקח את העציץ. . וזרק אותו מבעד לחלון. .
אל מול עיניו הנדהמות של נכדו- אמר לו סבא שלמה
' יא אבני. . אנחנו כאן בחוץ לארץ רק סוחרים. לא חקלאים. אם נהיה חקלאים ונשתול באדמה, כשיבוא הזמן לעלות לארץ ישראל, יהיה לנו קשה להתנתק מכאן. כאן אנחנו לא שותלים כלום באדמה. רק סוחרים. אתה בעזרת ה' תעלה לארץ ישראל. ושם תשתול.
ניבא הסבא ולא ידע מה ניבא. אבא שלי אכן עלה לארץ, וכל חייו עסק ועוסק בגינון וצמחים. אני לא יודע אם יש מספר לכמות השתילים ששתל כאן לאורך השנים. אך מדובר בעשרות אלפים. [ ומכאן גם שם המשפחה – ורד]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה