לשקול כל מילה עם התנינים

אביו של ג׳ון לא היה עשיר ואף לא התקרב להגדרה הזו, ולכן כאשר הוא הלך לעולמו ג׳ון לא ציפה לירושה כלשהי. מה רבה היתה הפתעתו של ג׳ון כאשר מצא בבית מעטפה ובה הוריש לו אביו סכום כסף נאה ביותר שאמנם לא הפך אותו לעשיר, אבל בהחלט לאדם אמיד.

בצוואתו סיפר האב כי בכל יום היה מכניס לתוך קופסה את המטבעות שנותרו בכיסו ובסוף החודש הפקיד את הכסף בבנק. לאחר חמישים שנות חיסכון הצטבר לו סכום כסף הגון. 'בכסף הזה', ביקש האב מבנו, 'תעשה עסקה שתהפוך אותך למיליונר. לי לא היו כישורים מסחריים, אבל ממך תמיד ציפינו לגדולות. אני מאמין שבעזרת הסכום הזה תוכל להיות בתוך זמן קצר איש עשיר'.

ג׳ון בירך את אביו בלבבו והחליט לעשות כדבריו. הוא שמר על הכסף מכל משמר עד שתגיע ההזדמנות העסקית הנכונה, וזו אכן הגיעה לאחר זמן לא רב. ג׳ון שמע על חוות תנינים גדולה שבעליה פשטו את הרגל והיא הוצעה למכירה במחיר נמוך. בסכום שאביו הוריש לו הוא יכול היה לרכוש את החווה, ועוד נותר לו מעט כסף.

ג׳ון רכש את החווה, אך להפתעת חבריו ומכיריו הוא לא חזר ופתח אותה למבקרים, אלא ניצל את העובדה שמחיר עור התנין התייקר מאוד ביותר באותה תקופה, ומכר את כל התנינים לתעשיית הארנקים והחגורות. תוך יום אחד הכפיל ג׳ון את הונו פי עשרה והפך לאדם עשיר.

בשבועות הבאים החל ג׳ון להיכנס לעסקים נוספים, אך הדבר הראשון שעשה היה לרכוש בית מפואר ורחב ידיים כיאה למיליונר. השיפוצים שהוא ערך ארכו חודשיים נוספים, ולקראת כניסתו לבית החליט ג׳ון לערוך מסיבה גדולה.

המסיבה היתה מדהימה. האוכל והמשקאות הוכנו בידי מיטב השפים והוגשו בלי הגבלה. מאות האורחים אכלו ושתו כאוות נפשם, ומי ששתה יותר מכולם היה ג׳ון עצמו.

לקראת סוף המסיבה הודיע ג׳ון לכולם שהוא הולך להראות להם משהו מדהים. הוא הוביל את כולם לחדר גדול, שם הם גילו בריכה גדולה מלאה בתנינים.

'בזכות התנינים הרווחתי את עושרי', הסביר ג׳ון כשהוא מתנודד קלות מרוב אלכוהול, 'ולכן החלטתי שמי שיקפוץ לבריכה ויצא מהעבר השני, יקבל ממני את הדבר הראשון שהוא יבקש כשיצא מהמים.'

כל משתתפי המסיבה ידעו שהונו העצום של ג׳ון יכול להגשים משאלות שונות ומשונות, אך כשהתבוננו בשיניהם האימתניות של התנינים, איש לא התנדב לקפוץ.

'נו, אין פה שום אדם אמיץ?' קרא ג׳ון ולגם עוד מכוס המשקה שבידו.

הכול הביטו זה בזה, חושקים בפרס הגדול אך פוחדים מן התנינים. לפתע נשמע קול התנפצות מים וצעקות מאחת מפינות החדר. כל האנשים פנו לכיוון ונדהמו לגלות בחור צעיר בתוך המים.

התנינים התנפלו על הבחור וביקשו לטרוף אותו, אבל הוא היה זריז מהם. הוא צלל והתרומם, חבט בפניו של תנין אחד שהתקרב יתר על המידה, וביצע תמרונים במים. נשימתם של כל הנוכחים נעצרה. הבחור התקדם אט אט לעברה השני של הבריכה. עוד מעט הוא יוצא מהמים ויקבל כל מה שהוא יבקש. . .

ג׳ון היה שתוי, אבל גם הוא הבין מה עומד להתרחש. רק עכשיו הוא קלט את משמעות התחייבותו הנמהרת. ברגע שהבחור יצא מהעבר השני, הוא יוכל לבקש ממנו כל דבר. למשל, את הבית החדש. או את כל הכסף שיש לו בבנק. במשפט הראשון של הבחור, לאחר שיצא מהמים, הוא יכול להפוך אותו, את ג׳ון, לעני מרוד. . .

התנינים לא וויתרו על הארוחה שלהם, וניסו להשיג את הבחור. אחד התנינים הצליח לשרוט אותו במקצת, וזה רק שלהב אותם לרדוף אחריו בכל כוחם. רבים בקהל עצמו את עיניהם כדי שלא יראו את המחזה הנורא כאשר התנינים משסעים את הבחור, אבל אז נשמעו מחיאות כפיים סוערות. הבחור ניצב בצדה השני של הבריכה, מתנשם ונוטף מים.

כולם המתינו בדריכות למוצא פיו. לבו של ג׳ון הלם במהירות מרוב חרדה, אבל אז נשמע קולו הזועם של הבחור שצרח: 'מי המטורף שדחף אותי למים? זה מה שאני רוצה לדעת!'

*

לא פעם אנו מוצאים את עצמנו במצבים שלא היינו רוצים להיות בהם. משהו משתבש, משהו לא מסתדר, צרה כלשהי נופלת את ראשנו וכדומה. במקום לחשוב מדוע זה קרה לנו ולנצל את הנפילה כדי להסיק מסקנות, להתקדם ולהחכים, אנחנו מאשימים את מי ש׳דחף אותנו לבריכה' ובכך מפסידים את התועלת הגדולה שיכולנו להפיק ממה שקרה.

כל אירוע מצער בחיים הוא מסר מבורא עולם שנועד לעורר אותנו ולרמוז לנו לתקן את דרכינו. אך במקום להבחין במסר ולנסות להבין מה הקב׳ה רוצה מאיתנו, אנחנו שואלים את השאלה הטיפשית: 'מי דחף אותנו?' ומפספסים את הסיבה האמיתית שבגללה הגיע לנו אותו מקרה: מסר ישיר מבורא עולם.