עזריאל אברך צעיר, רק לפני זמן מועט נישא, והינה, רעייתו הצעירה אסתר, מוטלת גוססת על פתח שערי מוות, בידו וביד רופאיה אין להושיע.
לפתע פקחה את עיניה וביקשה מעזריאל, בעלה, שיתקרב אליה. "הבטח לי", לחשה בקול ענות חלושה, "שלא תינשא אחר פטירתי לאף אחת בעולם. הב לי את ידך. תן לי תקיעת-כף שלא תינשא לאחר פטירתי לעולם". עזריאל נתן את ידו ולאחר שעות ספורות התקיימה הלווייתה של אסתר למנוחת עולמים.
בימים שאחרי השבעה, ראה רבי שלמה לוריא - המהרש״ל רבה של העיר לובלין, את עזריאל תלמידו כשפניו נפולות וביקש לעודדו: "נקנסה מיתה על כל בן אנוש ובעזרת ה' במהרה תמצא את בת זוגתך ההוגנת לך".
עזריאל הניד בראשו לשלילה, הוא סיפר לרבו שנתן בחוסר שימת לב תקיעת-כף לרעייתו המנוחה שלא יינשא בשנית. "כעת, אנה אני בא?"
המהרש״ל ביטל את דבריו מכל וכל: "ראשית אתה מצווה מהר סיני לישא אישה ולהעמיד בנים, אין אפשרות להישבע על ביטול המצוה. ושנית, לא נתת דעתך באמת להישבע מרצון, אלא רק כדי להפיס את דעתה. נערוך לך התרת נדרים ותינשא בשנית".
עזריאל שב לחייך, ולאחר פרק זמן הקים את ביתו בשנית. ככלות שבעת ימי המשתה רעשה לובלין כולה - עזריאל נלקח לפתע לבית עולמו.
הנשמות הטובות שבלובלין שחו בוודאות שיד ה' פגעה בו על שעבר על שבועתו לרעייתו הראשונה.
כששמע המהרש״ל על פטירת תלמידו הודיע לאנשי החברא קדישא: "ערכו לו טהרה כדת וכדין! וטרם תטמנוהו בקברו תקראו לי". כשמיטת הנפטר הוכנה, טמן המהרש״ל פתק בכף ידו של עזריאל בו נכתב: "גוזרני עליכם, בית דין של מעלה, שתחזירו לי את האברך הזה, על החתום - שלמה לוריא. . ."
את אנשי החברא קדישא ציווה המהרש״ל באזהרה חמורה שלא לכסות את קברו של עזריאל בעפר, ולהותירו פתוח. בחצי הלילה עזריאל מצא את עצמו עם תכריכים בבית העלמין בקבר פתוח ולא זכר את אשר עבר עליו ושב לביתו. בהגיעו נקש על זגוגית החלון וקרא לרעייתו הטריה שתפתח לו את הדלת. אך זו מיאנה וגירשה את ה״מת" בצעקות רמות.
במר נפשו הלך עזריאל לבית הכנסת וישב שם עד הבוקר. השמש ועשרת המתפללים הראשונים ברחו מפניו כמנודה. כראות המהרש״ל בצערו של התלמיד, גזר על שר של שכחה שישכיח את המעשה מעזריאל עצמו, מרעייתו ומתושבי לובלין והחיים שבו למסלולם הרגיל.
צדיקי הדורות אמרו בהערצה: "תחיית המתים שערך המהרש״ל הייתה דבר קטן שכן על-פי הדין התיר לתלמידו להינשא והצדק עימו, אך לגזור על שר השכחה שישכיח את דבר המעשה מכל תושבי לובלין – הינו דבר גדול עשרת מונים. . ."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה