אהבת חיים (פרשת צו): מעשה ברבנו שמואל אליעזר (המהרש״א) זכר צדיק לברכה.
מספרים בעיר פולניא (באותו עיר שהיה גר מהרש״א הקדוש), לא היו מכירים בו כי הוא אדם גדול בתורה, אלא היו מבזים אותו מפני שהיו שערות ראשו ארוכות יותר מידי. וחשבו אותו כאחד המשוגעים חם וחלילה ולא הרגיש אפלו אחד מתושבי העיר את גדולתו ומעלתו של הצדיק ורק אשתו ידעה הכל ושמרה את זה בסוד, ובזמן שהוציא לאורה את הפרוש על כל הש״ס. היה כותב רק בלילות והיה לו חבל קשור בתקרה וכשהיה יושב בלמודיו היה קושר את הקצה השני של החבל בשערות ראשו, שאם במקרה באמצע למודו ינמנם קצת וירד ראשו קצת. אז היו נסחבים שערות ראשו על ידי החבל שקשור בתקרה. ומיד היה מתעורר וממשיך בלמודיו.
כל זה עשה בינו לבין עצמו בכדי שלא לישן לילה שלם, עד כי גמר את פרושיו על כל הש״ס רק בימים היה ישן כשלש שעות.
באותה העיר היה בית כנסת גדול והשמש היה ירא שמים גדול, ומנהגו היה לבא לבית הכנסת בכל חצות לילה וסוגר הדלת על עצמו, והיה מחלק התהלים לשבעה פרקים. על כל פרק היה עושה הקפה לתיבה. באפן שהיה עושה כל לילה שבע הקפות עד גמר התהלים. גם מזה לא ידע אף אחד.
והנה פעם אחת באמצע הלמוד קפצה על השמש שנה חזקה ונרדם. ופתאום בא אליו איש אחד גבוה ומלבושו מלבוש מלכים והקיץ אותו. שאל אותו בבקשה תראה לי איפוא גר מהרש״א, השמש קם בזריזות והראה לו את הבית, וחזר לבית-הכנסת הסתכל בחלונות מאיפה נכנס האיש הזה לבית הכנסת אך לא מצא. חשב בעצמו שמא שכח לסגר הדלת.
בלילה השני סגר היטב את הדלתות והחלונות וישב ללמוד כמנהגו ושוב נרדם, והנה נכנס איש לא גבוה, אבל היה יפה תואר ויפה עינים ומלבושו כמלבוש מלכים והקיץ את השמש ושאל אותו בבקשה איפה גר מהרש״א? ושוב הראה לו את הבית, חזר לבית הכנסת וחפש לדעת מאיפה נכנס. ולא ידע ולא מצא.
והנה בלילה השלישי. קודם שהתחיל ללמוד סגר היטב היטב את הדלתות והחלונות, מבלי ספק שיוכל להכנס שום אדם, ושוב באמצע הלמוד הרגיש בעצמו שיורדת עליו שנה מתוקה מאוד, מיד התחיל לקפץ ולרקוד, רחץ פניו, אך עם כל זה לא עלה בידו להתגבר על השינה והוא נרדם, והנה בא איש לבוש עור ואבנט במתניו, והקיץ אותו. אמר לו אתה יודע איפה גר כאן מהרש״א?
השמש הסתכל בו בעוז ובגבורה ואמר לו מי אתה ואיך נכנסת לכאן? הלא הכל סגרתי היטב ולכן אני לא אראה לך את בית המהרש״א, עד שתאמר לי מי אתה ומאין נכנסת?
ענה לו אגיד לך. ליל ראשון שנכנס האיש הגבוה, זה היה שאול המלך, ובליל שני היה דוד המלך, ואני הוא אליהו הנביא.
תדע שבשמים עוד לא נגמר משפטו של שאול המלך משום שרדף אחרי דוד, כעת אמר הקב״ה להודיע למהרש״א הקדוש, וכפי שיפסוק המהרש״א, יקבלו גם בית דין של מעלה.
ועתה תהיה זהיר מאוד שלא תגלה זה הסוד לשום אדם, כי אם תגלה באותו יום תמות. ומיד נעלם ממנו אליהו הנביא.
השמש התחיל לחשב מחשבות האיש הזה כל כך מבזים אותו והוא אחד מיסודי עולם ואף אחד לא יודע, וחושבים אותו למשוגע חס ושלום? אמר בלבו אני לא יכול לסבול עוד כדאי לי למות, לכבוד הצדיק הזה ולא יתבזה על ידי הבריות, ובבוקר אחר התפלה הלך אצל רב-העיר ואסף לשם מנין רבנים וספר להם את הכול, ואמר להם ראיה לזה שאמר לי אליהו הנביא באותו היום שתגלה הסוד, תסתלק מן העולם ואני קבלתי לפני עדה קדושה שברצוני הטוב, אני הולך לבית עולמי בתנאי שתזהרו מאוד ותזהירו לקהל מפני קדושת מהרש״א הקדוש. וכן היה בעת שגמר את דבריו נפל ומת על המקום.
אשרי צדיקים כאלה שמוסרים עצמם על קדשת השם בכדי שלא יתבזה שום אדם מישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה