הרב שפירא (קרוב אליך מקץ תשפ״ה מתוך צמאה):
אשתף בסיפור אחד שיש בו כדי לראות את ההרחבה הרוחנית אשר הרחיב ה' לנו במלחמה האחרונה, כמו שדיברנו בהתחלה.
ברמת השרון ישנו גרעין תורני במקום שאולי הוא הכי עוין בארץ ליהדות. . . ראש העיר, שכבר שנה אינו ראש העיר, נלחם בגרעין עד שהוא סגר את הישיבה – ישיבת רמת השרון – כך שהם היו צריכים לשכור איזה בית עם מקלט אפל, ועד היום הם שם במצור ובמצוק. כמובן התורה גדלה גם שם, אבל הוא פגע בהם מאוד.
בין חברי הגרעין ישנו גם מנהל בית הספר התורני שמטעם הגרעין. אמנם בגלל שזהו בית ספר ראש העיר לא היה יכול כל כך לפגוע בו, אבל היה הרבה מתח ביניהם. . . אותו מנהל, עוזי חסון שמו, ישב שבעה על אביו לאחר פסח האחרון בשדרות, ולפתע מגיע לשבעה ראש העיר שסגר את הישיבה, והוא לא הגיע לבד אלא עם אשתו! עוזי אמר לעצמו: "מה זה הדבר הזה? !" ראש העיר גר ברמת השרון והוא טרח טרחה כזאת להגיע עד לשדרות, ועוד עם אשתו, כשהמנהל כלל לא מכיר אותה! מילא איתו הוא התקוטט, כך שהייתה ביניהם איזו אינטראקציה. . . אבל איתה אין לו שום עניין!
והנה ראש העיר מספר לו למה הוא בא: בנם החייל נלחם בעזה, ואחרי איזו תקופה הוא יצא הביתה. אשתו לקחה את התיק שלו והתחילה לשים בגדים בכביסה בגד אחר בגד, ופתאום. . . היא מצאה ציצית! הבן של ראש העיר שנלחם לסגור ישיבה לובש ציצית? ! לא יהיה דבר כזה! טוב, האישה מחכה שהבן יתעורר, קוראת לו ואומרת: "מה זה? ! ציצית? !" הוא אמר לה: "אמא, תראי. לא כל מה שעובר עלינו בשדה הקרב מגלים לאימהות, אבל היה שם מסוכן ואני לקחתי ציצית כדי שהקב״ה יעזור לי. . . את חושבת שרק אני לקחתי? אפילו הדרוזים לקחו ציצית. . ."
לאמא היה קשה עם זה מאוד. הבן הולך עוד פעם לעזה וחוזר אחרי חודש וחצי. כמובן הולך לישון, והאמא במתח – מתחילה להוציא את הבגדים. יש ציצית. טוב, אין נחת, 'אַ בְּרוך', והיא ממשיכה. פתאום היא רואה. . . כיפה! כנראה היא למדנית גדולה, והיא אמרה לעצמה: מילא ציצית זה דאורייתא, אבל כיפה זה דרבנן! לאן תגיע? ! היא ממש השתגעה מכך שיש כיפה! שוב, כשהבן קם משנתו היא אומרת לו: "מה זה הדבר הזה? ! מה יהיה אחרי המלחמה? !"
הוא אמר לה: "אמא, אני אגיד לך את האמת, לא מספרים לאימהות מה כל הזמן קורה שם – זה מסוכן! אני כל הזמן עם ציצית כי מסוכן, אבל לפעמים אנחנו נכנסים למקום הרבה יותר מסוכן, ואז אני מוציא מהכיס במכנסיים את הכיפה ושם אותה על הראש מתחת הקסדה" – בלשונו הקדושה – "שיהיה לי בוסט", תוספת כוח. . . "ומה ששאלת מה יהיה אחרי המלחמה – נראה לי שאני נשאר עם זה. . ."
טוב, מילא שקורה לראש העיר דבר כזה – נעבעך, לא תמיד מצליחים בחינוך. אבל לפחות תגיף את התריסים! תשים מוזיקה בפול ווליום כדי שאף אחד לא ידע ולא ישמע מה יש לך בבית! למה אתה נוסע לאויב, ליריב שלך, עד שדרות כדי לספר לו מה שקרה? !
כנראה מה שקרה הוא ש״דודי שלח ידו מן החור". ללא שום "אתערותא דלתתא", הקב״ה שלח לנו במלחמה הזו מלמעלה התעוררויות מופלאות גם בגשמיות וגם ברוחניות ויצאנו לרווחה, ובעזרת ה' שיהיה זה סימן לגאולה השלימה. אבל הפלא הוא מה שקרה עם היהודי הזה, ראש העיר, שכאשר ה' "שלח ידו מן החור" התקיים בו מה שהסביר הרבי על המילים "ומעי המו עליו". פתאום הוא גילה שהוא חייב ללכת עד שדרות, הוא חייב לספר את הסיפור, הוא לא יכול לשמור בבטן – "ומעי המו עליו". והוא מספר את זה ליריב הכי גדול שלו, כשהוא בעצם אומר: זהו! אמנם פשטתי את הכותונת ולבשתי בגדים אחרים, אבל הקב״ה הכניס לי את היד לתוך הקישקע, "ומעי המו עליו"!
לחיים לחיים! שנזכה לגאולה שלמה בהרחבה, בהתפשטות אלוקות, "תאיר ארץ מכבודך" – וכידוע הביאור בחסידות שגם ה״ארץ" בעצמה, הגשמיות, "תאיר מכבודך", במהרה בימינו בגאולה שלמה, אמן!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה