שיחה מתורגמת של יונתן פולארד מכנס החמד
שלום חברים. אני הולך לדבר באנגלית. אני רוצה לברך את כולכם מעומק ליבי על עזרתכם להביא אותי הביתה. למה אני אומר את זה?
אשתי הגיבורה אסתר יוכבד ע״ה אמרה לי עד כמה המורים במדינה הזאת עשו כדי לשמור על שמי חי. היא אמרה לי של ה׳ יש כוס של תפילות בשמיים ושהכוס מתמלאת אני אחזור.
אני רוצה להודות לכולכם על העזרה שלכם להחזיר אותי הביתה לארץ הקודש, תודה. כשאני מסתכל על נשים מורות אני מסתכל על משפחה.
למה? כי כמעט כל אישה במשפחה שלי היו מורות. אבי אמי וכמובן אשתי היו מורות. כך שיש לי הערכה עמוקה לכולכן.
אני רוצה להתחיל בסיפור על אשתי אסתר ועל חוויה שהיתה לה כמורה. היא היתה אחראית כמעט לכל העיר של טורונטו בטיפול בילדים עם הפרעות רגשיות, ילדים שטופלו באופן לא טוב על ידי הוריהם או מישהו קרוב אליהם בצורה רעה מאוד והילדים האלה היו תחת טראומה והיא היתה צריכה ללמד אותם לכתוב לקרוא להקשיב, וזה היה קשה כי הם היו מלאים בקשיים. יום אחד היה בלגן בכיתה, היה 40 ילדים בגילאים 13-15 בנים ובנות, והיא שאלה כמה מכם מאמינים באלוקים? ורובם הרימו את היד. וכשהיא שאלה כמה מכם רוצים ללכת לגן עדן? כולם הרימו את הידיים. היא אמרה ובכן אלוקים מסתכל עכשיו כדי לראות אם אתם צריכים לחכות או להגיע מיד לגן עדן, אז זכרו זאת, הוא מסתכל. שאלתי מה קרה? היא אמרה נהיה שקט. והם היו נפלאים אחרי זה.
ובכן, למחרת המנהל קרא לה.
אוקיי אתם יודעים מה הולך לקרות. והוא אמר לה איך את מעזה להזכיר את המילה אלוקים בכיתה?
והיא אמרה איך אני מעיזה? איך אתה מעז שלא? אני המורה.
אסתר דיברה בבירור לא משנה איפה, היא היתה אישה קטנה אבל חזקה, והיא התפטרה, כי היא אמרה אם אני עובדת עבור בי״ס בו אני לא יכולה להזכיר את ה׳ אני לא שייכת לשם, והיא עזבה.
כעת כולנו יודעים שמקצוע ההוראה מה שכולכם עושים הוא תחת לחצים. לא נותנים לכם את הכבוד שמגיע לכם ואני מדבר כבן למורים, כבעל למורה, כאח למורים, אני יודע מה זה מורים הם עובדים קשה מאוד. ההוראה לא נגמרת בסוף יום הלימודים אלא נמשכת עד הערב ומוקדם בבוקר. ואני ממש כועס שאתם לא מקבלים את הכבוד שמגיע לכם.
אמרתי לאנשים עד לרמת שר, שמורים הם קריטיים למדינה הזאת באותה מידה של טייסים, של מדען ראשי, של מהנדס, כמו כל אחד אחר במדינה, ואמרתי אולי קצת יותר חשובים. מדוע?
אתם מלמדים את הדור הבא!
אם אנחנו צריכים להיות מדינה אדירה, מה שאנחנו אכן כך, אתם אחראים ללמד את הדור הבא מדוע אנחנו מדינה אדירה. אם אתם לא יכולים לעשות את זה, מה יקרה? שום דבר טוב.
אני ראיתי את המערכות החינוכיות בסינגפור, צרפת, בהרבה מדינות. והמורים שם מקבלים כבוד מאוד גבוה. למה לא כאן? אנחנו עם הספר, תמיד היינו עם מחונך, זה היה אחד הדברים שמציינים אותנו. מה קרה? אני לא יודע, אבל אני יודע שזה צריך להשתנות ומהר.
כשאני מדבר לאנשים בממשלה על כמה שאתם חשובים, ואהיה כנה איתכם, אמרתי לאנשים שאני רוצה לדבר איתכם היום והרבה מהגישה היתה נו, הם לא מדענים, אתה לא מדבר לאנשים במכון ויצמן, ואמרתי לא, אני מדבר לאנשים הכי חשובים, למורים הכי חשובים בארץ ישראל.
מטרת החינוך למה?
אני מקווה שתקשיבו לזה כי זה מאוד חשוב לכם בסוף יום קשה בבי״ס להעריך את זה. זה לא משנה כמה מדע וטכנולוגיה ילד לומד ויודע. אם הוא לא יודע מי הוא ולמה הוא כאן, זה לא משנה בכלל! הוא יכול ללכת לחו״ל, לצרפת לאן שהוא רוצה. הוא לא מבין למה הוא כאן ועבור מה הוא נלחם, וזאת האחריות שלכם! האימון של החיילים שלנו מתחילים אתכם.
אני יודע שזה דבר מאוד מעורר מחלוקת עם אנשים לא דתיים. אני ואתם מבינים שצבא שלא מבין מי הם כיחידים ולמה הם כאן ועל מה הם מגינים לא הולך להיות צבא יעיל.
מנקודת מבט מעשית דיברתי עם אנשים בצבא שהם צריכים לוודא שכשהילדים נכנסים והופכים להיות גברים במדים הם צריכים לקבל את האימון מכם עבור מה הם נלחמים. לא הצלחתי לחדור את השריון שלהם עדיין, אבל אני אמשיך להילחם, אני בעלה של אסתר, כך שאומנתי היטב בלחימה.
חובה לקשור את החינוך היהודי למקומות הקדושים
היו כמה חוויות שהיו לי לאחרונה שאני גם רוצה לדבר עליהן כי זה קשור בלימוד האמונה וההיסטוריה שלנו כמו כן. הלכתי לשילה העתיקה והלכתי להר עיבל.
מעולם לא הייתי שם קודם. וקראתי על ההיסטוריה של שילה אבל לא הערכתי אותה עד שהלכתי לשם, והתפללתי מנחה שם, זה היה מדהים. כי כל הלימוד שלי כל מה שלמדתי כל חיי לפתע נכנס לפוקוס שם. ומיד אמרתי תודה למורים שלי, המורים הדתיים שלי, שהכינו אותי לרגע הזה.
שאלתי את אחד מהגורמים הרשמיים בשילה, כמה ילדים באים לכאן? ואני לא מדבר על ילדים דתיים, שאלתי כמה מהחילונים? היא אמרה אף אחד. ונעשיתי מאוד מאוד כועס.
זה חשוב כמו ירושלים, כמו חברון, שילה. היא שווה באותה מידה. זו הטענה שלנו לארץ, שם הכל התחיל.
אז אני הולך להשתדל מאוד בחודשים ואולי שנים הקרובות להביא את בתי הספר החילוניים להכניס את הילדים שלהם לאוטובוס ולקחת אותם לשילה ומקומות אחרים, אבל שילה היא חשובה כי זו אולי ההזדמנות הראשונה שיש לילדים רבים להבין למה הם כאן.
והם אמרו לי כן אוקיי, אתה יכול לנסות. . .
אמרתי אוקיי ה׳ הציל אותי מ- 30 שנים בכלא עבור משהו, אסתר הביאה אותי לכאן עבור משהו, אולי זה מה שזה.
כשעליתי להר עיבל היו מעט מאוד אנשים שם. האנשים הרגילים, אנשים כמונו, אבל אף אחד אחר. וכשעמדתי על ההר הזה והסתכלתי סביב הסתכלתי דרך עיניהם של השבטים ויהושע. אם זה לא נוגע בך אני לא יודע מה יכול לגעת בך.
שאלתי שם גם כמה מבתי הספר החילוניים באים לשם? אפס.
זה היה הדבר השני שהכעיס אותי מאוד. אפס.
אז מה הילדים האלה יודעים על למה אנחנו כאן? מה ההיסטוריה שלנו? מה העתיד שלנו? אם אתה לא יודע את העבר, אתה תתן לאחרים להחליט מה העתיד הוא עבורך, כי אתה לא יודע על מה שווה להגן.
אז כאן היו לנו 2 דוגמאות.
הדוגמא האחרונה היתה קבר יוסף. ואסתר ואני כפי שאתם יודעים עשינו הכנסת ספר תורה לשם זמן קצר אחרי שהגענו, זה דבר שחלמנו עליו במשך עשורים. ובעוד שהערכתי את זה שהגעתי לשם לא הערכתי את זה שהייתי תחת מתקפה פיזית שם. הייתי בביירות כך שאני יודע מה זה אזור מלחמה. גם אסתר ידעה כי זה קרה כל פעם שהייתי במטבח. הייתי בג׳יפ של מגלן ושאלתי את המפקד כל כמה זמן זה קורה? והוא אמר בערך כל פעם שבאה קבוצה. זו הסיבה שיצאתי בהצהרות לאחרונה בו ביקשתי שיבוסס אזור תחת שליטה ישראלית סביב קבר יוסף והר עיבל. ביקשתי בנחמדות, אבל הפסקתי להיות נחמד ואני דוחף את הרעיון הזה בכל הכוח.
שוב, זה העבר שלנו, ואנחנו צריכים להגן עליו עבור העתיד.
סיפור סחיטה על פולארד מהכלא שיחרור תמורת מחבלים
אספר עוד סיפור שמדבר על אסתר והפעימה הרביעית, אני לא יודע אם אתם יודעים על זה. היה זמן שג׳ון קרי לחץ על ישראל לשחרר טרוריסטים כמחווה בונת אמון, תמיד מבקשים מאיתנו את הדברים האלה. אלו היו הגרועים שבגרועים אנשים נוראיים.
העסקה היתה שאני אשוחרר מבית סוהר בתמורה לכך שלא אוכל לחזור הביתה, אהיה במדבר במשך שארית חיי חס ושלום.
אז ביבי ביקש מאסתר לבוא לבקר אותי ולשאול אותי, כאילו זו היתה האחריות שלי. זו לא היתה הפעם הראשונה שזה קרה, אבל חשבתי שזה חוסר אחריות לשאול אסיר שעומד בפני עונש מוות להתפשר על העקרונות שלו.
אז אסתר הגיעה והיא התיישבה וסיפרה לי מה העסקה היתה. והיא שאלה נו, מה התשובה שלך? היא היתה המורה שלי, אז הייתי צריך להיזהר מאוד. והיא אכן היתה המורה שלי, בכל מובן. החינוך היהודי שלה היה בלתי יאומן. לרב מרדכי אליהו זצ״ל היה כבוד אדיר עליה, וזה אמר לי הרבה. והסתכלתי עליה ושאלתי את רוצה תשובה? היא אמרה ביבי רוצה תשובה. אמרתי לה תשובה קצרה – לא.
אז היא אמרה תן לי תשובה ארוכה יותר.
אמרתי לעזאזל לא.
היא אמרה תהיה מנומס זה ביבי, כי הפה הזה מברך את השם. היא אמרה תן לי תשובה כקצין שאתה.
אמרתי אוקיי 3 סיבות שלא.
1. זה יהיה מעליב ומשפיל. . . לקורבנות וזכרם.
2. זה יעודד את הטרוריסטים, כי ערבים אחרים יקבלו עידוד להרוג כי הם יחשבו שיוכלו לצאת.
3. האחרון ואולי הכי נורא שאפשר לחשוב עליו, שזה יגרום כאב נוראי למשפחות הקורבנות. זה מספיק נורא שאני צריך להישאר במדבר, אבל על ידי זה שאני עושה את זה גם לשחרר את הרוצחים האלה.
היא אמרה לי זו תשובה טובה כקצין חיל הים, אבל זו לא תשובה יהודית.
אז ידעתי שהמורה הולכת לדבר.
היא אמרה שהסיבה העיקרית שאתה צריך לסרב כי אם אתה תגיד כן אתה תעשה את אותו החטא של המרגלים בכך שאתה מקלל את הארץ ורוצה לחיות במדבר. היא אמרה עשינו את הטעות הזאת פעם אחת, לא צריך לעשות אותה שוב. היא אמרה כשתעלה בפני כיסא הכבוד אחרי 120 אתה תצטרך להסביר את זה להשם. היא אמרה כיהודיים אנחנו חיים לשם שמיים, עבור 3 עקרונות, עם ישראל, ארץ ישראל על פי תורת ישראל.
היא אמרה יש 2 דרכים שתחזור הביתה כיהודי, או כמת, להיקבר בקבר ישראל, או כאדם זקן, ואז היא אמרה אז תזכה לכרוע ברך ולנשק את האדמה. היא אמרה זו התשובה היהודית. אז אמרתי אוקיי, את יכולה לשים את השם שלי על זה. וזה מה שהיא אמרה לביבי ואחרים.
תודה לכם.
הכרת הטוב לאישתו: (מה מצופה מהתלמידים)
אם אתם רואים משהו ראוי לשבח בי זה בגלל המורה שלי. ואני מקווה שהתלמידים שלכם יגידו אותו דבר עליכם כשתגיעו לגיל שלי, אני מקווה שלפני, אבל אני מקווה שיזכרו מה שניסיתם להעניק להם ועד כמה התאמצתם לעשות את זה, עבור העתיד שלהם ושלנו. אמן.
אם יש שאלות זריזות אולי אני יכול לענות על כמה. לא?
יש.
הר הבית
סליחה על השאלה, אבל דיברת על קבר יוסף, מה לגבי הר הבית, מה דעתך על זה?
אוקיי. . . אתה העלית את זה לא אני.
עד שאנחנו נבסס משילות יהודית על הר הבית אנחנו לא חופשיים, נקודה. ההאשמים השמידו הכל, אלו שהרסו את הכל, הפכו את הכותל לאתר אשפה, לתת להם שליטה על הר הבית יחד עם הוואקף האנטישמי? זו עבירה.
אני מבין את המחלוקת האם לעלות לשם או לא, זו החלטה של הרבנים. אני יודע שיש רבנים שאומרים לעולם לא, ויש כאלה שאומרים כן באזורים מסוימים, זה לא ההחלטה שלי, אני לא רב. יחד עם זאת אני יהודי ואני ישראלי. ובגלל שני הדברים האלה, אני יכול לומר שמגיעה לנו לפחות משילות על הר הבית. ואוסיף עוד. לגבי השער המזרחי, הוא צריך להיות יהודי לגמרי והוא צריך להיות מוכן למשיח שיבוא במהרה, אמן.
השורה התחתונה היא, האויבים שלנו, גם בתוך ומחוץ לישראל מסתכלים עלינו, טוב מאוד, וכעת הם לא מפחדים מאיתנו בכלל, אני יודע את זה, אני חי בירושלים ורואה איך האנשים האלה מתייחסים אלינו, הם לא מפחדים. דבר אחד שאנחנו יכולים לעשות כדי לגרום להם להבין שאנחנו בבית זה להחזיר את המשילות המידית בהר הבית. מתי ואיך זה יבוא? אני לא יודע. אבל כמורים אני רוצה לשאול אתכם שאלה פשוטה, ואולי אחד מכם בקהל יוכל לתת לי תשובה יום אחד.
כשעזרא ונחמיה עלו לא היתה שאלה לגבי בנית בית המקדש, הם התחילו מיד, אף אחד לא אמר אסור לכם, מעולם. אז דווקא עכשיו מישהו אומר לנו אתם לא יכולים לעלות לשם? אני מצטער, אין להם זכות לומר את זה. הר הבית שייך ליהודים, נקודה. ואם אני רוצה לעלות לשם אני אלך אחרי הוראות הרב שלי. הרב שלי היה כבוד הרב מרדכי אליהו, ואני לא עליתי לשם עדיין כי הוא נתן פסק דין שאל לי לעשות את זה. אבל אלחם בכל גרם של הכוח שלי כדי להילחם על המשילות בהר הבית כדי שאלו שכן יכולים לעלות יעשו זאת.
יש אישה שהיתה חברה הכי טובה של אסתר שהולכת כל יום למקווה ולהר הבית ומצלמת את החוויות שלה שם כשהיא עולה לשם. זה לא בסדר שהערבים האלה מתקבצים סביבה ומעליבים אותה בדרכים הכי שפלות. והמשטרה לא עושה כלום!
אסתר אמרה לתלמידים, השם מסתכל! כולכם יודעים שהגאולה השלמה תבוא והיא תבוא עם נשיקה או עם סטירה, וזה תלוי במעשינו.
כעת אני לא שמח יותר מדי מהפעולות שלנו ביחס להר הבית, זה הבית שלו! ואנחנו מאפשרים לאויב לגור בבית שלו? ! של ה'. . . האבות שלנו חיו ומתו כדי להגן על הר הבית. תראו עם הרומאים תראו כמה מתו על קידוש השם בהגנה על הר הבית. לא צריכים לחזור עד לשם, יוני 1967 הילדים שלנו לחמו לעלות להר הבית, ולרגע אחד הם התחברו עם כל הדורות של הלוחמים שלחמו למען הר הבית, והשם צפה.
ומה עשינו?
אני יכול לומר לך מה החזיק אותי חי במשך 30 שנים. לבשתי חולצה אדומה שהיתה החולצה של אלו שמועמדים למות בכלא. ובית הסוהר שהייתי בו היה שדה קטל היו מתים 5-6 אנשים בכל שבוע מרציחות.
אני צריך לחזור אחורה. הכלא הראשון שהייתי בו היה 160 מ׳ מתחת לאדמה עם עוד 30 גברים. כולנו היינו שם כי לא דיברנו. אז אולי הם היו טרוריסטים פנימיים, אולי פשע מאורגן, מה שלא יהיה, אבל המשותף הוא שלא שיתפנו פעולה. התא שלי היא 2 על 2 מ׳. לא היה שום דבר לקרוא, שום רדיו, שום טלויזיה, שום ביקורים, כלום, היינו קבורים בחיים. והיה עמוד מעל לדלת וזו היתה הדרך החוצה, לתלות את עצמך. ואמרתי לעצמי זה לא טוב, מה הולך לקרות לי? אני רוצה למות או לחיות? אז אמרתי לא, אני רוצה לחיות. אז לפתע גיליתי את השם מחדש, שם למטה. הייתי די מחוץ לדרך עד אז, אבל עליתי חזרה. אומרים שאין אתאיסטים בקרב כשהכדורים עפים, זה אותו דבר כשאתה קבור בחיים. והיתה לי תקווה שאני אחזור הביתה.
אז אחרי שבע שנים אני הייתי האדם היחיד שיצא מהגיהנום הזה בחיים. כל אחד אחר במשך שבע השנים התאבד.
והשיעור מכל זה, הוא הרבה גברים שהכרתי חיו על שנאה. ואפשר לחיות זמן רב על שנאה, זמן רב. אבל מה שזה עושה בסוף זה משמיד את הנשמה שלך. וברגע שהנשמה שלך מושמדת הגוף הולך אחריה.
אני לא חייתי על שנאה, חייתי על אהבה. חייתי על אהבה של ארץ ישראל, ועל אהבתה של אסתר יוכבד ע״ה. וזה היה כבוד הרב מרדכי אליהו שהצביע על כך שארץ ישראל ואסתר יוכבד הן בעלי אותן ראשי תיבות. ובגלל שאוהבים אחד אוהבים את השני. וגם אני בחור די עקשן ולא רציתי לתת לגויים את העונג בלהרוג עוד יהודי. כך שבמשך 7 שנים חייתי על אהבה שנתנה לי את הכוח לא לדבר, לא למסור יהודי אחר, לא להתפשר על הארץ והעם שלי. שאלו אותי האם היית עושה את זה שוב? ואמרתי בהחלט, העם שלי שווה את זה, למה לא?
אתם צריכים להבין שבמשך 6 שבועות אחרי שעצרו אותי סירבתי לעשות כמה דברים, כמו לחתום על מסמכים עם הצהרות שקריות. אז כך שברו לי את הגב ב- 6 מקומות כך שיש לי 100% נכות, הקרוסליים שלי היו שבורות, יש לי פלטה בראש. עשו לי עוד דבר שאני לא רוצה לומר בפירוש מה הוא אבל בוא נגיד שלא מדובר באהבה אלא בכוח, אני חושב שאתם יודעים על מה מדובר. אני מדבר לאחרונה עם נשים שעברו את זה.
הרב שפירא שהבין מה קרה כי הוא היה חשוף לבג״צ שלנו, הוא אמר על מה התפללת בזמן הזה ששברו לך את הגוף? אמרתי התפללתי שאחיה מספיק כדי לחיות עם אסתר, ושאסתום את הפה שלי. זה הדבר היחיד שהתפללתי עליו, לסתום את הפה שלי ולחזור לאסתר.
זה היה הדבר שחייתי עליו, ואני פה היום בגלל זה.
שאלה מורה?
אני רוצה לומר שזה כבוד גדול שאתה כאן איתנו וחלום עבור אלפי אנשים בעם ישראל בכל העולם. היו לנו תלמידים ששלחו לך מכתבים, אני מורה לאנגלית במשך שנים. הייתי רוצה לדעת אם יש מסר אחד שתרצה להעביר לנו שנוכל להעביר לתלמידים שלנו, מה הוא יהיה?
תהיו מוכנים למות על קידוש השם עבור מי שאתם.
לפני שאסתר נפטרה זה היה אולי 10 דקות לפני, עם הנשימה האחרונה שלה, היא רצתה לדבר איתי. אז הייתי צריך ללבוש חליפת גז, אני הייתי האדם הראשון שהרשו לו להיכנס למחלקת קורונה וזה היה גיהנום. ראיתי דברים נוראיים בחיי, הייתי בבירות בזמן הכי נורא, זה היה נורא מקווה שלא אזכור. אבל מה שראיתי במתקן הזה היה גרוע מכל מה שראיתי אי פעם, וזה הרבה.
אז הייתי שם איתה במשך 3 ימים עם החליפה הזאת ולא יכולתי ללכת כי הם אמרו אם תלך לשירותים או לאכול לא תוכל לחזור. אז נתתי תודה על כך שיכולתי לבלות איתה את שלושת הימים האלה כי כולם ידעו איך זה יגמר. והיא אמרה כשאמות הם ירדפו אותך, והיא התכוונה לפוליטיקאים. היא היתה הודפת אותם ממני, היא היתה טובה בזה. היא שאלה אותי, תגיד לי, מה זה פוליטיקה? אמרתי מתוקה, את לא הולכת לחיות מספיק כדי שאתן לך את התשובה המלאה. היא צחקה. אז היא אמרה אתן לך את התשובה הקצרה. פוליטיקה היא האמנות של הפשרה. אני רוצה שתחשבו על זה, פוליטיקה היא האמנות של הפשרה. והיא הצביעה עם אצבע רועדת על פניי, ושאלה, על מה אתה מוכן להתפשר? מערת המכפלה, חברון, קרית ארבע, קבר יוסף, שומרון, שבת, כשרות? על מה אתה מוכן להתפשר? הרבנות? וברוך השם היא היתה חיה כשאמרתי לה את המילה האחת שהיא ממש רצתה שאגיד, והיא היתה ״כלום״ לא אתפשר על כלום, אני לא מסוגל.
ועכשיו כשהיא בקבר ישראל, איך מישהו יכול לדמיין שאני אסכים לוותר על מילימטר מארץ ישראל? זאת היא. אני רואה אותה בעצים, בדשא, בהרים. לא, אף לא מילימטר אחד.
אני לא מבין, אני הייתי בקרני שומרון אתמול בערב, דיברתי עם 800 נשים בערך. ואני לא יודע אם הייתן שם, את היית, אוקיי. כמו שאמרתי זה היה מאיים, כי לדבר בפני 800 גירסאות של אסתר יוכבד אז אני צריך להיזהר מאוד. וזה מי שאתן, אל תשכחו. אבל הדבר שתפס אותי בזה, הוא שראיתי את השקיעה על הרי השומרון. ושם היה בחור שהיה איתי באותו הזמן ואמר אני לא דתי, ואז הוא המשיך לומר כמה הוא אוהב את הארץ וכמה הוא לחם עליה ורוצה שאנשים יחיו שם ויגדלו שם את הילדים שלהם. ואמרתי לו אתה טועה, אתה דתי, אתה פשוט לא יודע. זה מה שאני רוצה שתעבירו לילדים.
אולי אתה לא מרגיש או מתנהג כמו דתי, אבל אם אתה אוהב את הארץ, האנשים, ואוהב את השם, אתה חייב לעשות את זה, אתה בצעד הראשון כדי להיות דתי.
אם אתה לא מרגיש את הכאב של אחיך, זה מה שאסתר האמינה בו, ממש כמו שלך, זו בעיה. אם אתה לא מרגיש את הכאב של האדמה כשהיא נשרפת, כי לארץ יש גם רגשות, כשהיא נשרפת אנחנו נשרפים ולהיפך. אם אתה לא מרגיש את הכאב של הארץ, אז יש לי ספק לגביך.
וכאשר אתה לא יכול להעריך את הסכנה האמיתית בה אנחנו נמצאים, לא רק מהחיזבאללה או האירנים, אלא מהאנשים שמחפשים לפלג בינינו, כי האחדות ואהבת השם היא הדבר היחיד שיכול להחזיק אותנו בארץ הזה, יש לי ספק לגביך,
וזה מה שקיבלתי מהמורה שלי. תרגיש את הכאב של אחיך, האם אתה מרגיש את הכאב של האדמה? והאם יש לך חשש לגבי העתיד? אם היית עונה נכונה על השאלות המורה היתה נותנת לך ציון עובר.
(שאלה)
מה דעתך על החינוך הפרוגרסיבי, בייחוד עם הלהט״ב ומה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות כדי לעמוד מול זה?
הקונספט של חינוך פרוגרסיבי הוא מה שנקרא אוקסימורון. חינוך פרוגרסיבי הוא לימוד של ערכים מערביים ליברליים, ערכים כביכול. ראיתי ארץ שלמה, ארה״ב, שמתפוררת חינוכית, ואני חושש לעתידם, כי לילדים שם לא נותנים ערכים אמיתיים. והחינוך הפרוגרסיבי הזה הוא מחלה קטלנית כמו כל מחלה ביולוגית שתוכלו לדמיין. אנחנו מוכרחים להגן על הילדים שלנו מחינוך פרוגרסיבי. אנחנו יודעים מה זה חינוך. זה לימוד, כתיבה כל מה שכל תלמיד צריך. אבל זה גם ערכים. הערכים שלנו, לא בולשביק פרוגרסיבי מניו יורק או קליפורניה שרוצה להשמיד אותנו. יש שתי דרכים להרוג יהודי. יכול להיות חורבן כמו שהיה לנו בהיסטוריה שלנו לכל אורכה, או שאפשר להרוג אותנו באהבה. כולל התבוללות, אנו עם לבדד ישכון.
אז חינוך פרוגרסיבי הוא רעל שנועד להשמיד את העם היהודי. אני לא רוצה את זה בבתי הספר שלי, לעולם לא הייתי מאפשר לילדים שלי להיות חשופים לזה. אני סומך עליכם ללמד את הילדים שלי לפני שהייתי סומך על כל אחד מהמחנכים הפרוגרסיביים האלה. למה זה קורה עכשיו? אתם יודעים למה. יש מלחמה נגד העם היהודי, והיא לובשת צורות שונות, אבל הכל מתחיל מכם.
אתם שומרי הסף.
אתם השומרים, ששומרים על השער לילדים שלנו. ועליכם להילחם בחדירה של החינוך הפרוגרסיבי כאילו זה החיים שלכם, כי זה באמת החיים שלכם. אני יודע שזה לא פוליטיקלי קורקט, לא מעניין אותי.
אם היה מעניין אותי לא הייתי מבלה 30 שנה בכלא. אם אתם לא אוהבים את מה שאני אומר, אתם יודעים, אתם יכולים ללכת. אגב, התחושה שזו מדינה יהודית דמוקרטית היא שקר גמור. זו לא מדינה יהודית, והיא לא דמוקרטיה, בכלל.
יש הצהרה ששמעתי מזמן שנשארה איתי 64 שנים. היא שהטריק הכי גדול שהס״מ השטן עשה אי פעם היא לשכנע אנשים שהוא לא קיים. תחשבו על זה.
זו אותה טכניקה שהפרוגרסיבים עושים עם הילדים ומערכת החינוך שלנו. אל תאמינו במה שאתם רואים, מה שאתם שומעים, תאמינו לי. אני דואג לאינטרס של הילדים שלכם.
אם הייתם יודעים מה קורה במערכת החינוך האמריקאית מהגן לקולג׳, הייתם בוכים. אני לא רוצה את זה כאן עם הילדים שלנו, בכלל. כל הורה שיאפשר לילד, ואוקיי, מאחר שהגעתי עד לכאן אמשיך עוד. אני לא רוצה שמערכת חינוך פרוגרסיבית תלמד את הילדים שלי אתיקה שהיא רודפת. בין אם זה שיוך מיני או ערכים פוליטיים וכו׳. ראינו דוגמה לזה בהרצליה שמנסים להכריח תלמידים והורים לקבל ילד שעכשיו הפך לטרנסג׳נדר. אם ילד רוצה להפוך לטרנסג׳נדר הייתי קודם כל מברר מה לעזאזל ההורים עושים. זו התעללות בילד. אי אפשר להלביש ילד בשמלה ולצפות מהילד להיות משהו חוץ מדפוק. זו התעללות בילדים. אפשר לקרוא לזה איך שרוצים. אז במענה לשאלתכם, אתן לכם תשובה. אבל לא הייתי נותן לילדיי אם הייתי מבורך בהם ללמוד בחינוך פרוגרסיבי, לעולם לא, הייתי מעדיף ללמד אותם בבית.
(שאלה)
אמרתי את זה לכבוד הרב בפעם הראשונה. . . לא עבדתי עבור שום פוליטיקאי, או מפלגה, למעשה לא עבדתי עבור ממשלת ישראל, עבדתי עבור עם ישראל וארץ ישראל. ומעולם לא נבגדתי על ידי אף אחד מהם. הארץ ועם ישראל תמיד האמינו בי, ואני תמיד זוכר את זה. הממשלה? ובכן, הממשלה לא טיפלה בי יותר גרוע מאיך שהיא טיפלה בכולכם. וזה דבר נורא להבין, אבל זה נותן לי נחמה מסוימת. אני יודע שלכם זה לא עוזר, אבל זה מנחם אותי קצת. כולנו סובלים בידי מדינת ישראל.
. . . ראיתי אותו הרבה פעמים. בפעם הראשונה שהוא בא לראות אותי הוא בא בבגדי הראשון לציון. שמתי לב שכל המוסלמים היו בחלונות והסתכלו עליו. ואוקיי לא ידעתי מה להגיד. אז כשיצאתי כולם נעצו בי מבטים, מאות מהם, חברים בחיזבאללה ואפילו חמאס, הסתכלו עלי בבילבול. כמה שבועות אחרי זה האימאם קרא לי ואמר לי תשמע כל המוסלמים חושב ששייח גדול. מסעודיה בא לפגוש אותך. 100% מהם לא ראו יהודי מעולם לפחות אחד בלי קרניים.
אז אמרתי נו אז?
הוא אמר לי אל תתקן אותם, תן להם לחשוב ששייח׳ אדיר ממכה בא לבקר את ג׳ונתן פולרד. אז במשך 33 שנים שייח׳ מרדכי אליהו, זו היתה בדיחה שלנו, הגן עלי. וכל פעם שקיבלתי אותו נישקתי את ידיו ואמרתי שלום שייח, והוא היה פורץ בצחוק. אז אפילו בכלא יכולנו לצחוק. כשאסתר שמעה את זה פעם ראשונה היא היתה מבועתת, איך קראת לו? ? שייח? !
אז היו לנו יחסים טובים מאוד, אני הייתי ועודני הבן הרביעי שלו, ואני יודע שהוא תמיד צופה. וזו הסיבה שאני לא עולה להר הבית, כי אני אוהב ומכבד את הרב שלי. היתה לו סיבה שלא רצה שאלך, ואולי אחרי 120 בשמיים בעזרת השם אבין מה היתה הסיבה, עד אז, אני מאמין. אני הולך אחרי ההוראות שלו. ורוב האנשים מבינים את זה, יהודי צריך ללכת אחרי הרב שלו.
(שאלה)
העובדה שאדם, רב, ברמת החשיבות והמעמד שלו בא לבקר אותי בגיהנום היתה מספיק עבורי כדי להבין שמשהו מתרחש. זה תפס את תשומת ליבי מהר. ועד כמה שאסתר העלתה אותי לדרך בכלא, גם הוא עשה את זה.
עוד סיפור מהיר, אסתר ביקרה אותי ואמרתי לה יש לי בעיות, אני חי בחברה נוראית, הערכים שלנו הפוכים ממה שקורה בחוץ. אני יהודי ואני מנסה לחיות כיהודי, איך אני אמור לעשות את זה מבלי להיות אאוטסיידר? כי בכלא אם אתה אאוטסיידר יש לך חיים קצרים. היא אמרה לי תביט ביד שלך. אמרתי אוקיי. היא אמרה מה אתה רואה? אמרתי לה אני רואה את היד שלי. היא אמרה תסתכל יותר לעומק, אמרתי אני רואה דם ועצמות. היא אמרה לא, אתה רואה את הפנים של כל האבות שלך ממתן תורה, והם מסתכלים ושופטים ומקווים שתעשה מה שצריך עבור הדור הבא. שאלתי אותה זה מה שאת רואה? ובכן היא צדקה כי בשבוע שאחרי זה נקראתי לחדר המנהל. . . והוא אמר פולארד יש לנו חדשות טובות בשבילך, אתה עובר לחדר עם שירותים. הייתי במקום של 500 איש על 4 תאי שיורתים, היו המון מריבות ומיתות על השירותים האלה. אז אמרתי או, מן השמיים, זה נהדר. אז מיד רציתי להתקשר לאסתר ואמרתי חדשות טובות! יש לי שירותים! והיא היתה שקטה ואמרה תסתכל על היד שלך.
אמרתי אוי לא אני יודע מה הולך לקרות.
אז הסתכלתי על היד שלי,
והיא אמרה תענה לאבות שלך. איך אתה הולך להתפלל בחדר עם שירותים?
אמרתי אני יכול לעשות את זה יום אחד?
היא אמרה לא, אתה לא יכול. תסתכל על היד שלך.
אז הלכתי לחדר המפקד ואמרתי אני מצטער ואני לא יכול לקחת את החדר, והמתנתי 10 שנים לחדר הזה. והמפקד הסתכל עלי כמו משוגע ואמר למה לא? אמרתי לו תסתכל על היד שלי.
אז בערך אחרי חודש, כולם חשבו שהייתי משוגע, האיש שקיבל את החדר דפק על הדלת שלי בטירוף ב- 2 בבוקר. אז תפסתי סכין, פתחתי את הדלת ואמרתי כן? והוא אמר אתה ידעת. אמרתי מה ידעתי? הוא אמר לי השירותים התפוצצו, זה בלגן אני מכוסה לגמרי. אז הוא אמר ידעת! אמרתי כן ידעתי, תסתכל על היד שלי.
אוקיי אני צריך לשחרר אתכם, תודה רבה לכם, ובהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה