שופרו של משיח בן דוד

ב״ה

שופרו של משיח בן דוד

בעניין גלגולו של השופר של הרב גורן שבישר על איחוד העיר ירושלים ושחרור הר הבית.

(סיפור ששמע הרב מנחם שוראקי מפי רבו, הרב דוד אבן כליפא, ביום הילולא של הרב דוד הכהן סקלי בנוכחות רבנים אחרים)

תלמסאן שנת תרנ״ז (1897) אלג׳יריה. –הקהילה היהודית עתיקת יומין שנוסדה כבר מימי הגאונים ומפורסמת בכל ערי צפון אפריקה בשל גדולי חכמיה וגאוניה על חיבוריהם הרבים בכל מקצועות התורה, לא יודעת מנוחה.

זה שנים רבות שכת מוסלמית קיצונית סופיסט שולטת בעיר. חבריה מטילים את חתתם על כל תושבי ערי הסביבה והם יוזמים מרידות מזויינות נגד השלטונות. תלמסאן השקטה והפסטורלית הפכה להיות עם הזמן המרכז העולמי ללימודי האסלאם ורבים המה הפנאטיים הנוהרים אליה להשתלם בלימודי וחקר המיסטיקה של הקוראן. כצפוי, המוסלמים הפונדמנטליסטים מפנים את רגשי הקנאות שלהם כלפי היהודים וההתנכלויות נגד הקהילה היהודית וראשיה הולכות ומחריפות עם הזמן.

לנוכח המצב הקשה ובצר להם, הקהילה היהודית פונה לעומד בראשה, הרב חיים בלייח להתערב בנעשה וליצור ערוץ הידברות עם הקהילה המוסלמית העוינת במטרה להנמיך את גובה הלהבות ולהפיג, ולו במקצת, המתיחות השוררת בין שתי הקהילות.

הרב בלייח המלווה בחברו בבית הדין, הרב דוד הכהן סקאלי, מחליטים לארגן מפגש פיוס עם ראשי הקנאים ביום שישי בשעה שתסתיים התפילה במסגדים.

רבי חיים בלייח בן ה-61 ורבי דוד הכהן סקלי בן ה-36, שניהם גאוני עולם אשר תורתם, חסידותם וקדושתם ידועות ומפורסמות לא רק בצפון אפריקה אלא אף בארץ ישראל, מלווים בראשי ונכבדי הקהילה ויהודים רבים, וניגשים אל ההמון המוסלמי המוסת, המצפה לשמוע מהרבנים דברי חנופה ושבח על דת האסלאם כדי שהם יסכימו לזכות אותם במידה פורתא של חמלה מצדם.

כול הנוכחים שם באותו מעמד דרוכים לשמוע מוצא פיו של הרב בלייח.

והנה להפתעת כולם מתחיל הרב בלייח בנאום משולהב לקלל את המוסלמים את דתם ואת נביאם. גם חברו, הרב דוד הכהן סקלי מצטרף לגינויו, ושניהם יחדיו מעוררים מהומה רבתית בקרב כל הנוכחים. הן המוסלמים והן היהודים הוכו בתדהמה כי מעולם לא ציפו לתגובה כה חריפה מתריסה ומתגרה מצד הרבנים הנכבדים.

בטרם סיים הרב בלייח את דבריו הוא הוציא מחיקו את שופרו, ותקע תקיעה אחת גדולה שהרעידה את כל הנוכחים, וצעק לעבר הערבים: " אתם חושבים שירושלים שייכת לכם אך הוו יודעים שבעוד שבעים שנה כעת חייה, ירושלים תחזור להיות מוחזקת בידיים יהודיות תחת שלטון ישראל". ותהום כל העיר למשמע דברי הרב בלייח. סתם ולא פירש.

התאריך היה: כ״ו אייר התרנ״ז.

אומץ לבם ותעוזתם של שני הרבנים אשר ניצבו ללא מורא מול ההמון המוסת עורר אצל המוסלמים לא רק חששות כבדים ופחד אלא גם לא מעט רגשות של יראת כבוד. ואכן, העיר תלמסאן שקטה שנים רבות לאחר אותו מעשה.

לימים כאשר הרב דוד הכהן סקלי עזב את העיר תלמסאן, כמנהגם של חכמי אלג׳יריה כאשר נפרדים אחד מהשני, מסר הרב בלייח לעמיתו בתורה את השופר שלו כאות הוקרה ומזכרת. הרב דוד הכהן לקח את השופר לעיר ווהארן, המכונה גם אצל היהודים 'אורן של חכמים' שם כיהן כראב״ד כחמישים שנה עד שנת פטירת בכ״ד (ר״ת: כהן דוד) התש״ט (1949).

כאשר חתנו, תלמידו ונאמן ביתו הרב דוד אבן כליפא נתמנה להיות ראב״ד מקודש בעיר מולדתו, עין תמושנט בשנת (עם עמיתו החכם השלם מעוז ומגדול הדיין רבי מסעוד הכהן, תלמידו של רבי יעקב אביחצירא) 1932רבו המובהק הרב דוד הכהן מסר לו את השופר של הרב בלייח כנהוג. הרב דוד כליפא היה תלמיד חכם גדול וציוני ברמ״ח אבריו ושס״ה גידיו. פעמים רבות השתתף בקונגרס הציוני של ההסתדרות הציונית בראש משלחת מטעם המזרחי.

באחת מנסיעותיו נפגש הרב כליפא עם ידידו הרב ניסים פרדס בירושלים. היכרות רבת שנים הייתה בניהם. הרב ניסים פרדס היה רגיל לנסוע מידי שנה בחודש ניסן לבקר את הקהילות היהודיות בצפון אפריקה, והיה מתארח אצל הרב כליפא כל ימי חג הפסח.

באותו מפגש הוזמן גם הרב שלמה גורן, שכיהן באותם ימים כרב הראשי של צה״ל. הרב כליפא אשר בכל נסיעותיו לירושלים היה נושא אתו את השופר שקיבל מרבו הרב דוד הכהן, סיפר לרב גורן אודות המעשה שהיה עם השופר. בסוף המפגש החליט הרב כליפא להעניק לרב גורן את השופר במתנה. הרב שלמה גורן מאוד התרגש מהמתנה הייחודית הזאת ואמר לרב כליפא שימסור את השופר לחמיו, הנזיר, אשר גם הוא נקרא דוד הכהן וגם הוא מתנהג בחסידות וקדושה עצומה ונחשב כתלמיד חכם עצום.

לימים, בשיא מלחמת ששת הימים יספר תלמידו ועוזרו של הרב גורן, הרב מנחם הכהן את הסיפור הבא:

" אני נוסע בפקודתו של הרב גורן אל חותנו רבי דויד הכהן, הנזיר, מתלמידיו המובהקים של הרב קוק. הנזיר, שהוא דמות מאוד מרתקת- קראו לו הנזיר כי הוא היה נזיר- לא שתה יין, גידל שיער, והיה טבעוני. אני בא לבית הנזיר והוא לא מדבר. למה? כי הוא קיבל על עצמו באותה תקופה קשה תענית דיבור. אמרתי לו: אני רוצה את השופר. נראה היה לי שהוא אומר שהשופר נמצא בארון למעלה, עליתי על כיסא והורדתי את השופר והבאתיו לרב גורן. מאוחר יותר כשטיפסנו על הטנק בכניסה לשער האריות הרב גורן החזיק בשופר ובס״ת ולא פסק מלתקוע במשך שעות. עלינו להר הבית ושם הייתה התרגשות עצומה. לאט לאט החלו להגיע יחידות של חיילים מאזורים אחרים של ירושלים והר הבית התמלא. כולם עמדו שם על ההר ובאופן ספונטני החלו לשיר את "ירושלים של זהב" בגרסתו המקורית".

הנה כי כן בחסדי השי״ת, התגשמה נבואתו של הרב חיים בלייח מלפני שבעים שנה בדיוק. הרב גורן נבחר ע״י ההשגחה העליונה להיות הצינור שבאמצעותו יבשר ה' לעמו ולכל העולם כולם שהשכינה חזרה הביתה.

יהיה זכרו ברוך.