לא ללעוג למנהגים
הייתה פעם צדקת אחת, שבימי השובבי״ם היתה צמה כל השבוע, והיו רבנים באים לקבל ממנה ברכות.
היא הייתה נוהגת בכל ערב פסח לשתות שמן קיק, כדי שאכילת המצה לא תהיה על חמץ שבכרסה, כי היא חשבה לתומה שחמץ אסור גם אם הוא בבטן. התוצאה מכך הייתה, שכל רגע היא נצרכה לנוחיות, והדבר הפריע למהלך ליל הסדר.
בניה סיפרו זאת לרב. הרב כעס עליה והוכיח אותה שהיא מפריעה לאנשים, ושתפסיק ממנהגה זה, כי החמץ שבבטן בוודאי נפסל מאכילת כלב. היא אכן הפסיקה, אך בכל מהלך ליל פסח היא בכתה על כך שהיא אוכלת מצה עם חמץ. . .
בליל פסח חזר הרב לביתו מבית הכנסת, ובלי משים דרך על אבן קטנה והתעקמה רגלו, כך שהגיע לביתו צולע על יריכו.
למחרת בבוקר קם לתפילה והלך בכבדות לבית הכנסת, וכל הזמן תהה לעצמו בשל איזה עוון נענש?
במוצאי החג באה אותה זקנה והציעה לרבנית לסייע בטיפול בנקע שיש לרב. הרבנית מסרה את הדברים לרב. פנה הרב לאותה זקנה ואמר לה: "אינך צריכה לתקן דבר! אני הוא שטעיתי בכך שהוריתי לך לא לשתות משמן הקיק. היה עלי לומר לך זאת בעדינות ובלשון רכה. ואם את כל שנה שותה כוס שמן קיק - לשנה הבאה בערב פסח תשתי שתי כוסות!".
והיה הרב אומר על כך: "ומכאן שלא ילעג אדם לשום מנהג".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה